וושינגטון מגלה את התלות החדשה בסין: תרופות העתיד

המתיחות בין וושינגטון לבייג'ינג עוברת בהדרגה גם אל אחד התחומים הרגישים ביותר בכלכלה האמריקאית: פיתוח תרופות. אחרי שבבים, רכבים חשמליים ומתכות נדירות, גם תעשיית הביוטק הסינית מתחילה להיתפס בארה"ב כסוגיה של ביטחון לאומי.

החשש המרכזי אינו רק ממפעלים בסין או משרשראות אספקה רחוקות. הפעם מדובר בידע, בקניין רוחני ובצנרת הפיתוח של תרופות עתידיות. יותר ויותר חברות פארמה אמריקאיות ואירופיות חותמות על עסקאות עם חברות ביוטק סיניות, ורוכשות מהן זכויות לפיתוח ולשיווק של תרופות בשלבים שונים. פייזר הודיעה לאחרונה על הסכם עם Innovent Biologics מסוז'ו, במסגרתו תשלם 650 מיליון דולר עבור כמה תרופות לסרטן. אם יושגו יעדים רגולטוריים ומסחריים, שווי העסקה עשוי להגיע עד 10.5 מיליארד דולר עבור החברה הסינית.

עבור פייזר, זו לא הפעם הראשונה. בתוך פחות משנה חתמה החברה על עסקה נוספת עם חברת 3Sbio הסינית, גם היא בתחום האונקולוגיה. במקרה ההוא שולב גם רכיב של השקעה הונית, שהפך את הקשר בין החברה האמריקאית לשותפה הסינית לעמוק יותר מעסקת רישוי רגילה.

בוושינגטון מזהירים

 חברי קונגרס רפובליקאים מזהירים כי הון אמריקאי, מומחיות ומסלולי רגולציה מערביים עלולים לסייע לסין לבסס מעמד חזק יותר בתעשיית התרופות העולמית. מבחינתם, השאלה כבר אינה רק מסחרית, אלא אסטרטגית. ג'ון מולנאר, יו"ר ועדת סין בבית הנבחרים, פנה לשר האוצר האמריקאי סקוט בסנט וביקש לבחון הכללת ביוטכנולוגיה במסגרת חוק ביטחון לאומי שנועד להגביל השקעות אמריקאיות במדינות כמו סין. במוקד הפנייה שלו עמדו עסקאות רישוי של קניין רוחני תרופתי.

אחת העסקאות שהוזכרו היא ההסכם בין בריסטול מאיירס סקוויב לחברת Hengrui הסינית. במסגרת ההסכם עשויה Hengrui לקבל עד 950 מיליון דולר, לצד אפשרות לפיתוח משותף של תרופות. בענף הפארמה היו מי שראו בכך סימן נוסף לכך שסין אינה רק ספקית ייצור, אלא מקור משמעותי לחדשנות תרופתית.

במקביל, נציבות הסחר הבינלאומית של ארה"ב בוחנת כיצד תמיכה ממשלתית סינית אפשרית בחברות ביוטק משפיעה על חברות אמריקאיות. מבחינת בייג'ינג, החקירה נתפסת כחלק ממגמה רחבה של פוליטיזציה אמריקאית סביב כל תחום שבו סין צוברת יתרון. קרנות שמשקיעות בחברות תרופות אמריקאיות עוקבות מקרוב אחר האפשרות שעסקאות עם מקור סיני ייבחנו בעתיד על ידי גופי פיקוח ביטחוניים. החשש הוא שעסקה שאינה חריגה מבחינה עסקית תיחסם או תתעכב בגלל פרשנות רחבה של סיכון לאומי.

הסיבה שחברות הפארמה פונות לסין פשוטה יחסית: הן צריכות מוצרים חדשים. רבות מהן מתמודדות עם פקיעת פטנטים על תרופות רווחיות, לחץ מחירים וצנרת פיתוח פנימית שאינה תמיד מספיקה. חברות ביוטק סיניות מציעות לעיתים מועמדים תרופתיים מתקדמים, במחירים ובתנאים שנראים אטרקטיביים ביחס לשוק האמריקאי.

הדילמה האמריקאית: לעצור את סין - או להמשיך לקנות ממנה תרופות

לפי נתוני הענף, 2025 מסתמנת כשנה שבה חברות סיניות חתמו על מספר גבוה במיוחד של עסקאות למכירת זכויות על נכסים תרופתיים מחוץ לסין. חברות כמו AbbVie, אסטרהזנקה, איליי לילי, נוברטיס וסאנופי כבר שילמו השנה יחד מיליארדי דולרים במקדמות לחברות סיניות, כאשר התשלומים העתידיים עשויים להיות גבוהים בהרבה.

• אירופה נגד התלות בארה"ב: האיחוד מקדם תוכנית לבניית תשתיות AI וענן מקומיות
• מלחמת איראן עלולה להוסיף מיליארדים לחשבון הריבית של ארה"ב

המודל הזה נוח לשני הצדדים. החברות המערביות מקבלות גישה לתרופות פוטנציאליות בלי לרכוש חברה שלמה, והחברות הסיניות מקבלות כסף, הכרה וגישה לשווקים גלובליים. אבל מבחינת מקבלי החלטות בארה"ב, ההפרדה בין עסקה פיננסית נקודתית לבין חיזוק מתמשך של תעשייה סינית נעשית פחות ברורה. יש מי שטוענים כי ארה"ב עלולה לחזור על הטעות שעשתה בתחומים אחרים, ולהתעורר מאוחר מדי מול תלות בספקים ובטכנולוגיות מסין. אחרים מזהירים כי הגבלות גורפות יפגעו דווקא בחברות האמריקאיות, שזקוקות לשיתופי פעולה כדי לפתח תרופות חדשות.

קרן Curie Bio, שפועלת בבוסטון, החלה לקדם בוושינגטון מסרים שלפיהם סין מנסה לשחזר בתחום התרופות את המהלך שביצעה במתכות נדירות: בנייה הדרגתית של שליטה בחוליה חיונית בשרשרת אספקה עולמית. לפי גישה זו, התרופות של העתיד עלולות להפוך לזירה שבה תלות מדעית וכלכלית תהפוך למנוף לחץ. מנגד, משקיעים אחרים מזהירים מפני שימוש באותם כלים שמיושמים בשבבים או במינרלים. ביוטכנולוגיה אינה תעשייה שבה אפשר להפריד בקלות בין רכיב, מפעל וספק. פיתוח תרופה נשען על ניסויים, רגולציה, ידע קליני ושיתופי פעולה בין־לאומיים. חסימה רחבה מדי עלולה להקטין את מספר התרופות שמגיעות בסופו של דבר לחולים.

כך הופכת הביוטכנולוגיה לחזית חדשה ביחסי ארה"ב־סין. עבור חברות הפארמה, סין היא מקור להזדמנויות ולמולקולות מבטיחות. עבור וושינגטון, היא עשויה להפוך לנקודת תלות נוספת בענף אסטרטגי. השאלה שתעמוד כעת למבחן היא האם ארה"ב תנסה לבלום את הקשרים האלה - או תסתפק בפיקוח הדוק יותר על העסקאות הרגישות.