היא האם הביולוגית, אבל המדינה לא הסכימה להכיר בה
בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה קבע כי אם שילדה נולד מביצית שלה בהליך פונדקאות בחו"ל, תירשם כאמו על סמך בדיקה גנטית, בדיוק כמו האב. המדינה התנגדה, טענה שצריך צו הורות פסיקתי או אימוץ, אבל השופטת אפרת ונקרט לא השתכנעה: "עמידתם של המשיבים על כך שיש
להפלות בין אב לאם - אינה מקובלת עלי"
זוג נשוי, אזרחי ותושבי ישראל, ניסו במשך שנים להביא ילד לעולם. כשכל הניסיונות נכשלו, הם פנו להליך פונדקאות בחו"ל. הביציות היו של האשה, הזרע של הגבר, ופונדקאית נשאה את ההיריון עצמו. במרץ 2025 נולד הילד, והזוג ביקש לקבוע את הורותם על סמך בדיקה גנטית שהראתה התאמה של 99.99%.
לגבי האב לא היתה בעיה. המדינה, באמצעות משרד המשפטים והיועצת המשפטית לממשלה, הסכימה לקבוע את אבהותו על פי הקשר הגנטי. אבל כשהגיע תורה של האם, שהביצית היתה כאמור שלה - המדינה שמה רגליים. לטענת המשיבים, אמהות אפשר לקבוע רק דרך צו הורות פסיקתי או צו אימוץ, אפילו כשמדובר באם הביולוגית של הילד.
המשיבים, משרד המשפטים והיועמ"שית, הסתמכו על המלצות ועדת מור יוסף, שפורסמו באוקטובר 2021 ועסקו בהסדרת פונדקאות בחו"ל. לפי ההמלצות, שנכנסו לתוקף בעמדת היועצת המשפטית לממשלה ביחס ללידות מאפריל 2024, לא ניתן עוד להסתפק בבדיקה גנטית לצורך קביעת אמהות, אלא נדרש הליך משפטי שינתק את הקשר בין הילד לפונדקאית. המדינה טענה שבלי הליך שכזה, עלול להיווצר מצב של שלושה הורים: האב, האם הגנטית והפונדקאית. זהו מצב שלא עולה בקנה אחד עם הדין הישראלי.
אלא שהשופטת ונקרט לא קיבלה את הטענה הזו. היא ציינה שהפונדקאית חתמה על תצהיר ויתור מפורש על כל זכויותיה ההוריות, שבתעודת הלידה הזרה רשומים שני המבקשים כהורים, ושהפונדקאית כלל אינה רשומה כהורה במדינה שבה נולד הקטין. "מהאמור עולה כי הפונדקאית אינה רשומה כהורה... ואין לה עוד כל זיקה משפטית אליו, ומכך שמתאיין חששם של המשיבים ממצב של שלושה הורים", כתבה השופטת.
"אפליה מגדרית ולא מוצדקת"
אחד הנימוקים המרכזיים בפסק הדין היה טענת האפליה. השופטת קבעה כי כשלשני בני הזוג יש קשר גנטי לקטין, קביעת ההורות של האב על סמך בדיקה גנטית לעומת הדרישה מהאם ללכת להליך משפטי נפרד, "מהווה אפליה מגדרית ולא מוצדקת".
השופטת גם הדגישה את הפער בין המציאות העובדתית לדרישה המשפטית. לדבריה, "הכרזת המבקשת, שיש לה קשר גנטי לקטין, כאימו בצו הורות פסיקתי, במקום הכרזתה כאימו של הקטין על פי הקשר הגנטי, מהווה פער גדול וצורם בין האמת העובדתית לאמת המשפטית, פער שניתן להימנע ממנו מראש".
המבקשים הביאו לפני בית המשפט לא פחות מ-17 פסקי דין של בתי משפט למשפחה ושל בתי משפט מחוזיים, שקבעו אמהות על פי בדיקה גנטית במקרים דומים, כולל שני פסקי דין של בתי המשפט המחוזיים בחיפה ובבאר שבע ממאי 2025. המדינה הגישה ערעורים על פסקי דין האלה, ובספטמבר 2025 התקיים דיון בבית המשפט העליון שבו הוצע ליועצת המשפטית לממשלה לרכך את עמדתה. אבל בנובמבר 2025 הודיעה המדינה שאינה יכולה לקבל את ההצעה.
השופטת ונקרט החליטה שלא להמתין להכרעת העליון. היא ציינה כי הזיקה הגנטית היא "הבסיס המרכזי להקניית מעמד של הורות", וכי עד אפריל 2024 גם המדינה עצמה הסכימה לקבוע הורות של שני ההורים על סמך בדיקה גנטית. עוד היא הוסיפה כי, "ככל שלא נשללה זכות טבעית, כגון הורות ביולוגית, באופן מפורש בדבר חקיקה... עומדת זכות זו לאם הביולוגית ואין בכוחן של הנחיות מנהליות כדי לשלול אותה".
"דרישה מיותרת, לא נכונה ולא צודקת"
בסיום פסק הדין, לא חסכה השופטת במלותיה לגבי הקושי שהמדינה הערימה על בני הזוג. "הטלת קושי נוסף, כפי שנדרש על ידי המשיבים, מהווה לטעמי דרישה מיותרת, לא נכונה בכל מובן, לא מתחשבת, לא צודקת ולא מוצדקת, ואף פוגעת בזכות הטבעית של הורה ביחס לצאצאו הביולוגי וכן פוגעת בזכויותיו של הקטין", היא כתבה בהחלטתה.
השופטת קיבלה את התביעה של בני הזוג, קבעה כי המבקשת היא אמו של הקטין על סמך הקשר הגנטי, והורתה לרשום את האמהות שלה ברשומות של מדינת ישראל. המדינה חויבה בהוצאות משפט בסכום של 5,500 שקל.
