לוין לא ימנה שופטי מחוזי ואולי גם לא שופטי שלום

יריב לוין אינו מתכוון לציית לפסק הדין המחייב אותו למנות שופטים לבתי המשפט המחוזיים - זה ברור כמעט לחלוטין. בהחלט ייתכן, שהוא גם יחזור בו מן המינויים אותם כן התכוון לבצע, והכל - בצילן של הבחירות המתקרבות.

בג"ץ מחייב את לוין לבחור שופטים לבתי המשפט המחוזיים

השופטים עופר גרוסקופף, אלכס שטיין וגילה כנפי-שטייניץ הורו אתמול ללוין לפרסם עד יום שני הבא (8 ביוני) את רשימת המועמדים לבתי המשפט המחוזיים, בדגש על באר שבע וחיפה שבכל אחד מהם יחסרו עד סוף השנה שישה שופטים. עוד קבעו, שעליו לכנס את הוועדה לבחירת שופטים בהקדם האפשרי לאחר מכן. כאן נכנס לתמונה לו"ז הבחירות.

על פי הנוהג, ממשלה יוצאת אינה מבצעת מינויים משמעותיים בשלושת החודשים האחרונים שלפני הבחירות - כולל מינוי שופטים. אם הבחירות יתקיימו ב-27 באוקטובר, המועד האחרון למינוי השופטים הוא 27 ביולי. החוק מחייב לפחות 45 יום בין פרסום שמות המועמדים לבין הדיון בהם בוועדה. מה שאומר, שהוועדה תוכל להתכנס רק בין 23 ל-27 ביולי; 24 ו-25 בחודש הם שישי-שבת. די בכך שהבחירות יוקדמו בשבוע, כדי שעל פניו לא ניתן יהיה למנות את שופטי המחוזי. 

סירוב בוטה ישרת את לוין בפריימריז

העסק מסתבך עוד יותר לאור תגובתו של לוין: הוא כינה את פסק הדין "בלתי חוקי" והאשים את השופטים בכך שהם יוצרים משבר חוקתי חסר תקדים. המשמעות ברורה: לוין אינו מתכוון לציית. הוא יכול לעשות את זה בכמה וכמה צורות.

האפשרות הראשונה והבוטה ביותר היא לא לפרסם את רשימת המועמדים, מה שבהחלט ישרת את לוין בפריימריז בליכוד. לוין מתמודד על משבצת המשפטן הבכיר מול טלי גוטליב ומול משה סעדה, והפרה ישירה של פסק הדין יכולה לעזור לו לצבור נקודות.

האפשרות השנייה היא לפרסם רשימה בלתי אפשרית, נניח: כזו שתכלול את כל מאות שופטי בתי משפט השלום. לוין פעל כך כאשר הציע את כל 14 שופטי בית המשפט העליון דאז כמועמדים לנשיא, כדי שלא להציע רק את יצחק עמית. על פי נוהלי הוועדה לבחירת שופטים, מועמדות של שופט שלום לכהונה במחוזי נבחנת בידי שני שופטים בדימוס (כיום - צבי זילברטל ושרה דברת), המגישים את המלצתם לוועדה. ברור שאין שום אפשרות לבדוק מאות  שופטים בתוך 45 יום, גם אם חלקם יודיעו על הסרת מועמדותם. לוין יוכל לומר: פרסמתי רשימה, לא הספקנו, מצטער.

אפשרות שלישית: לפרסם רשימה אמיתית ולכנס את הוועדה, אך לא לקבל החלטות. בג"ץ הורה על פרסום ועל כינוס, אך אינו יכול להורות  לוועדה להחליט דווקא במועד מסוים. החיסרון של שתי האפשרויות הללו מבחינת לוין הוא, שמא ייראה (חלילה) למתפקדי הליכוד - שאינם מתעמקים בדקויות - כמי שציית לבג"ץ. 

חלופות לפרסום הרשימה וכינוס הוועדה

לכאורה, יש פתרונות לתרגילים הללו. החוק קובע, כי מועמדים לשיפוט מוצעים בידי שר המשפטים, נשיא בית המשפט העליון או שלושה מחברי הוועדה. לכן, ללוין אין מונופול על פרסום הרשימה: עמית יכול לעשות זאת, כמו גם שלושת השופטים, שני נציגי לשכת עורכי הדין וח"כ קארין אלהרר או כל שילוב אחר של שלושה. את הפרסום ברשומות יכול לבצע מנהל בתי המשפט, צחי עוזיאל, מתוקף תפקידו כמזכיר הוועדה.

• לוין עומד על דעתו: ימנה רק שופטים בפועל למחוזיים בחיפה ובאר שבע
• בג"ץ מבקש למנות שופטים מחוזיים קבועים בחיפה ובבאר שבע; לוין ישיב

החוק אמנם קובע ששר המשפטים מכנס את הוועדה, אך בהחלט תיתכן פרשנות לפיה אם הוא אינו עושה זאת בניגוד לפסק דין מפורש - יכולים חברי הוועדה למנות יו"ר אד-הוק, שהוא אשר יכנס אותה ואף ינהל את הישיבה, כולל הצבעות. כך נעשה כאשר בג"ץ כפה על לוין למנות נשיא לבית המשפט העליון: עוזיאל הוא שכינס את הוועדה.

הבעיה עם הפתרונות הללו היא סד הזמנים. כאמור, מדובר בחלון של שלושה ימי עבודה בלבד לכינוס הוועדה. ימים בודדים של התחבטות והתארגנות יגרמו לכך שהחלון ייסגר. השופטים איבדו ימים יקרים לאורך ההליך, למרות שמועד הבחירות - נכון לעכשיו - הוא זה שהיה ידוע במשך ארבע שנים. 

אולי גול עצמי של בג"ץ

עם זאת, לא מדובר בבעיה חסרת מענה. היועצת המשפטית, גלי בהרב-מיארה, יכולה לקבוע שהנסיבות החריגות - מחסור בשופטים רבים, משום שלוין לא כינס את הוועדה במשך שנה וחצי, וכאשר לאחר הבחירות יידרשו חודשים רבים נוספים להקמתה ותחילת עבודה - מצדיקות מינוי שופטים גם קרוב יותר לבחירות. מישהו יצטרך לבקש ממנה חוות דעת כזאת - אולי אלהרר או נציגי הלשכה.

ייתכן שהסוגייה תעלה גם לגבי מינוי עשרות שופטי שלום, שלוין מוכן לקדם (בניגוד לסדרי העדיפויות של הנהלת בתי המשפט, אך עדיף על כלום). הוועדה אמורה לדון במינויים אלו בסוף יוני ובתחילת יולי. אם הבחירות יוקדמו ל-15 בספטמבר, המועד האחרון למינויים יהיה 15 ביוני - כך שלא ניתן יהיה לקדם אותם. גם כאן, המענה עשוי להיות חוות דעת של בהרב-מיארה - בהנחה, שכלל אינה מובטחת, שלוין (המסרב בפועל להכיר בפסק הדין שביטל את הדחתה) יפעל על פיה. הוא גם יוכל לומר: בג"ץ לא הורה לי למנות שופטי שלום, אז אני חוזר בי.

במובן מסוים, פסק הדין הוא גול עצמי, אולי מחוסר ברירה. לוין היה מוכן למנות לחיפה ובאר שבע שופטים במינוי בפועל למשך שנה (אם כי הדבר היה מחייב את הסכמתו של עמית, בו לוין אינו מכיר ואותו הוא מחרים). אולם, השופטים הסבירו שזהו פתרון נקודתי למצוקה זמנית, ולא פתרון רוחבי למצוקה מתמשכת - ולכן הורו לו למנות שופטי קבע. כעת בהחלט ייתכן מצב, בו לוין גם יתחמק ממינויים של קבע וגם לא יעניק את ההקלה החלקית בדמות מינויים בפועל.

• בחירות 2026 הן מבחן לסמכויות החדשות של הרשות להגנת הפרטיות
• בהרב-מיארה: מוסדות של משתמטים יאבדו את ההכרה לצורכי מס

לכן, רוב הסיכויים הם שפסק הדין הזה - עם כל חשיבותו התקדימית והעקרונית - לא יפתור בטווח המיידי את בעיית המחסור בשופטים, ואולי אף יחריף אותה, כאשר את המחיר משלם הציבור כולו. קרוב לוודאי ששופטים מחוזיים לא יתמנו עד הבחירות, ואולי גם מינוי שופטי השלום יירד מעל הפרק. ככה זה כאשר שר המשפטים סבור שהוא מעל החוק, ובג"ץ מתקשה להתאים את עצמו ליריב שמולו.