ואז בא כוחו של לוין הבקיע שער עצמי ספקטקולרי

בתמונה כאן נראה עו"ד יעקב בן-שמש, בא כוח הממשלה והשר יריב לוין, בנקודת הזמן 8:50:54 בדיון אתמול בבג"ץ על השינויים בהרכבה ובדרכי עבודתה של הוועדה לבחירת שופטים. קרוב לוודאי שזה הרגע בו - ברוח המונדיאל ובלשונו של זוהיר בהלול - בן-שמש הבקיע שער עצמי ספקטקולרי והבטיח שהעתירות יתקבלו.

עמית: לא מקדמים שופטים ראויים בגלל שיקולים פוליטיים

עמית: השינויים בוועדה לבחירת שופטים הם שינוי משטרי

נציג הממשלה: שופטים ייבחרו לפי אידיאולוגיה; עמית: עברה כאן חלחלה

כמה דקות לפני כן ציטטה השופטת רות רונן את דבריו של לוין בוועדת החוקה (הדילוגים הם שלה): "אין היום מספיק גיוון של דעות... אני לא מרגיש שיש לי ייצוג ולו שופט אחד בתוך ההרכב הקיים [של בית המשפט העליון - א.ל] שמבטא את העמדות שאני מאמין בהן... תרשי לי להיות זה שמחליט אם ההשקפה המשפטית שאני וציבור עצום מאמין בה, באה לידי ביטוי בבית המשפט".

רונן שאלה את נציג הכנסת, עו"ד יצחק ברט, כיצד הדברים מתיישבים עם טענתו לפיה לוין ושושביני החוק האחרים רוצים יותר גיוון אתני בבית המשפט. ברט השיב: "המילה 'דעות' היא אולי מבלבלת פה. הוא דיבר על דעות במובן המשפטי... גיוון ביחס להשקפה השיפוטית, שמרן, אקטיביסט, דברים מהסוג הזה. אני מאמין שזה מה שהשר התכוון אליו".

יהיה נחוץ לשאול למי הצביעו

ואז קם בן-שמש ומבלי שנשאל, אמר: "המחוקקים ביקשו גיוון אידיאולוגי, שבית המשפט העליון יהיה מגוון יותר מבחינה אידיאולוגית, והם מדברים על זה מנקודת המבט של הציבור של הממשלה הנוכחית שאותה הם מייצגים". רונן ציינה מיד שזוהי פרשנות שונה מזו של ברט: "אדוני אומר: אנחנו מחפשים אידיאולוגיה". בן-שמש: "גיוון אידיאולוגי".

רונן: "גיוון אידיאולוגי... מדובר פה באמת באופן כמעט חד-משמעי על גיוון אידיאולוגי פוליטי". בן-שמש: "פוליטי לא נאמר פה". רונן שבה וציטטה את לוין: "אני מייצג אנשים שבחרו לממשלה. זה פוליטי". בן-שמש המשיך, אחרי הערה של הנשיא יצחק עמית על כך שגם שופט השלום שיעסוק בנזיקין ייבחן אידיאולוגית: "חזקה על נבחרי הציבור שלנו שהם יידעו למצוא את האיזון הנכון בין מצד אחד לקדם את הגיוון האידיאולוגי, שאני לא רואה בו שום פגם - להיפך, הוא בעיני תכלית ראויה".

בדקות הבאות אמרו שוב ושוב כמעט כל השופטים, כי מדובר בפוליטיזציה ברורה של בחירת השופטים - ובן-שמש לא הכחיש, אלא טען שיש מקום לאידיאולוגיה ברבים מתחומי המשפט. כאשר אמרו השופטים שכעת יהיה צורך לשאול את המועמדים למי הצביעו בבחירות, בן-שמש אישר: זה נחוץ, טען.

• נציג הממשלה: שופטים ייבחרו לפי אידיאולוגיה; עמית: עברה כאן חלחלה
• עמית: השינויים בוועדה לבחירת שופטים הם שינוי משטרי

אפילו המשנה לנשיא נעם סולברג, שמיד נראה מהי עמדתו העקבית, אמר בתדהמה גלויה: "אני לתומי חשבתי כאשר קראתי 'ריבוי דעות' - ריבוי דעות על ההשקפות המקצועיות בתוך עולם המשפט. לא חשבתי לרגע שמדובר באידיאולוגיה או בפתק שאדם מצביע בו בקלפי. לרגע לא חשבתי כך".

השאלה היחידה: מועד פסק הדין

עוד לפני כן נראה היה, שיש רוב מוצק לקבלת העתירות. את סמכותו של בג"ץ לפסול חוקי יסוד, קבעו 12.5 שופטים בפסק הדין בנוגע לעילת הסבירות. 12 אמרו זאת במפורש (כולל אלכס שטיין, יעל וילנר, גילה כנפי-שטייניץ ויחיאל כשר השמרנים), סולברג ודוד מינץ התנגדו, יוסף אלרון סבר שהיא קיימת רק במקרים קיצוניים במיוחד. השאלה כעת, אמר עמית בתחילת הדיון, היא האם מדובר במקרה המצדיק התערבות שכזאת: האם זוהי פגיעה ביסודות הדמוקרטיה הישראלית.

העצמאות השיפוטית היא אבן יסוד בדמוקרטיה, המשיך עמית, ואיש מבין הצדדים לא חלק עליו; האם השינויים פוגעים בה בצורה קשה? ברגע בו בן-שמש אמר שהבדיקה תהיה פוליטית - ברור שזו פגיעה קשה מאוד, כמעט אנושה. הזעזוע של השופטים ניכר בדבריהם, ללא אבחנה בין שמרנים לאקטיביסטים. "זה לא פחות מאסון", אמר שטיין.

כאשר בא כוחו של אבי השינוי אומר שמדובר בפוליטיזציה של מינוי כל השופטים - בבתי משפט השלום, בבתי המשפט המחוזיים, בבית המשפט העליון - ממש אין מנוס מפסילת המהלך. המסכה נפלה והאמת נחשפה. הם לא רוצים שמרנים; הם רוצים צייתנים. הם לא רוצים גיוון; הם רוצים צייתנות. הם לא רוצים הסכמות; הם רוצים השתלטות.

עד אותה דקה נראה היה, כי העתירות יתקבלו ברוב של תשעה מול שניים או שמונה מול שלושה. סולברג ומינץ, נאמנים לגישתם העקרונית, היו מתנגדים. כנפי-שטייניץ תהתה האם ניתן לקבל את עמדת הממשלה ולדחות את ההכרעה עד לאחר הבחירות; יתר השופטים הסתייגו. ייתכן שהיא הייתה תומכת לבדה באפשרות זו, ייתכן שסולברג ומינץ היו מצטרפים אליה תוך אזכור עמדתם.

• סכסוכי יורשים - האם בת ה-99 הייתה כשירה לכתוב צוואה?
• הפלטפורמות לא יוכלו לטעון להגנתן ש"זה האלגוריתם"

אחרי דבריו של בן-שמש, גדל הסיכוי שכנפי-שטייניץ תצטרף לרוב. אולי אפילו סולברג יגיע למסקנה, כי מדובר במקרה קיצוני ביותר המחייב התערבות; פחות נראה שמינץ יעשה זאת. השינוי העיקרי יהיה בעוצמת ההנמקה: שר המשפטים הודה שהוא רוצה להשתלט על בחירת השופטים כולם ולהכפיף אותה לדעותיהם הפוליטיות. כן, כמו בטורקיה וכמו בהונגריה וכמו בפולין.

השאלה היחידה שנותרה פתוחה היא מתי יינתן פסק הדין. פרסומו קרוב מדי לבחירות עלול לתת עוד דלק למי שמבקשים לרמוס את שלטון החוק ולרסק את מנגנוני הבקרה מול הממשלה. לכן, טוב יעשה בג"ץ אם יפרסם את הכרעתו מוקדם ככל האפשר - לא פשוט, בהתחשב בכך שניתן לצפות ל-11 חוות דעת נפרדות. עמית יכול להחליט על מתן פסק הדין במהירות ולדחות את פרסום הנימוקים - צעד חריג, אבל אולי חיוני בנסיבות הנוכחיות.