אלקטריאון ממשיכה לדמם, האם היה מקום להערת עסק חי?

אלקטריאון אלקטריאון -0.82%   פתחה את 2026 עם דוח שלא באמת נותן למשקיעים סיבה להירגע. ההכנסות אמנם עלו ל-7.4 מיליון שקל ברבעון הראשון, לעומת 2.3 מיליון שקל ברבעון המקביל, והרווח הגולמי עלה ל-3.1 מיליון שקל. אבל החברה עדיין בקצב של הפסדים גדולים, הפסד של 19.3 מיליון שקל, תזרים שוטף שלילי של 23 מיליון שקל, וקופה שצנחה מ-69.4 מיליון שקל בתחילת השנה ל-29.8 מיליון שקל בלבד בסוף מרץ.

אלקטריאון שורפת מזומנים בקצב גבוה מאוד, והפעילות השוטפת שלה עדיין רחוקה מלממן את עצמה. בשנה שעברה התזרים מפעילות שוטפת היה שלילי בכ-89.8 מיליון שקל. כלומר, גם אחרי התייעלות, גם אחרי צמצום הוצאות, וגם אחרי עלייה בהכנסות, החברה עדיין מתנהלת בקצב שריפה 80-90 מיליון שקל. צפוי שיפור מסוים בהמשך ועדיין מדובר על סכומים שלא בטוח שיש אותם לחברה. 

המזומנים כאמור קרובים ל-30 מיליון דולר ובחברה מציינים שיש כספים נוספים שאמורים להיכנס בהמשך השנה, בהם כ-38 מיליון שקל ממשקיעים ועוד מענק של כ-12 מיליון שקל. יחד עם המזומן שבקופה מדובר באזור של כ-80 מיליון שקל. לכאורה זה נותן מרווח נשימה. בפועל, בקצב השריפה הנוכחי, זה בעיקר קונה זמן - 4 רבעונים בערך. זה לא משנה את השאלה העסקית המרכזית: האם אלקטריאון מסוגלת להפוך את ההכנסות שלה ממשהו נקודתי למנוע צמיחה אמיתי, לפני שתצטרך שוב כסף. האם היא תדע לייצר תזרים חיובי?

דוח הרווח והפסד לרבעון הראשון - 

ויש פה גם שאלה מתבקשת: איפה הערת העסק החי? נכון, לא כל חברה שמפסידה ושורפת מזומנים מקבלת אוטומטית הערה כזו. אם יש מקורות מימון צפויים, מענקים, גיוסים ותוכנית עבודה, ייתכן שהחברה ורואי החשבון סבורים שאין צורך בכך. אבל עדיין יש כאן סיכון ברור מאוד. חברה עם פחות מ-30 מיליון שקל בקופה, הפסד רבעוני של כמעט 20 מיליון שקל ותזרים שוטף שלילי של 23 מיליון שקל, צריכה להסביר לכמה זמן הכסף יספיק.

הפער בין השווי לבין המספרים עדיין גדול וזה מאפשר לחברה לחזור למשקיעים כדי לגייס כספים. אלקטריאון נסחרת כיום סביב שווי של 686 מיליון שקל, אחרי ירידה של כ-22% בטווח של שנה, ורחוקה מאוד מהשווי של יותר מ-3 מיליארד שקל שבו נסחרה בשיא. בעבר השוק היה מוכן לשלם על חלום. היום השוק כבר פחות קונה את החלום הזה ורוצה לראות את הטכנולוגיה נכנסת למסחור. בדוח הנוכחי אין רמזים להצלחה קרובה. 

החברה כן מציגה הרחבת פעילות. יש הסכם עם DENSO, פרויקט עם מוניות הקסטל, זכייה בפנסילבניה, הסכם עם אלקטרה אפיקים בהיקף של כ-7.8 מיליון שקל, והסכם עם ADL בהיקף של כ-2.2 מיליון דולר. אלה לא אירועים חסרי משמעות, אבל מול קצב שריפה שנתי של עשרות מיליוני שקלים הם עדיין לא משנים את התמונה. הם מראים שיש עניין בטכנולוגיה. הם עדיין לא מוכיחים שהמודל העסקי עובד בקנה מידה שמצדיק את השווי.

מי צריך את זה, מי ישלם, והאם זה יגיע בזמן?

אלקטריאון מפתחת טכנולוגיית טעינה אלחוטית לרכבים חשמליים. במקום טעינה בכבל או עמדת טעינה רגילה, החברה מציעה מערכת שמטעינה את הרכב ללא מגע, בנסיעה, בהאטה או בעמידה. הרעיון מובן, אבל היישום מורכב, יקר ותלוי בהרבה גורמים חיצוניים: יצרני רכב, מפעילי תחבורה, רשויות, תשתיות ותקציבים.

חשוב גם לציין שהשוק עצמו השתנה. טווחי הנסיעה של רכבים חשמליים גדלו, הסוללות השתפרו, עמדות הטעינה התרבו, ורכב חשמלי מודרני כבר יכול לנסוע מאות קילומטרים בטעינה אחת. עבור רכבים פרטיים, טעינה בבית או בעבודה מספיקה בחלק גדול מהמקרים. עבור אוטובוסים, משאיות ורכבי צי, טעינה במסוף או בחניון התפעולי היא פתרון פשוט יותר להבנה, מוכר יותר למפעילים ולעיתים גם קל יותר להצדקה כלכלית.

• אלקטריאון חותמת על עסקה ראשונה בארה"ב: 33 מקלטי טעינה ב-2.2 מיליון דולר
• אלקטריאון תפצה ב-2 מיליון שקל משקיעים לשעבר

השאלה סביב אלקטריאון היא לא אם הטכנולוגיה מעניינת. היא מעניינת. השאלה היא האם היא באמת נחוצה בקנה מידה רחב, מי ישלם על פריסת התשתית, האם היתרון של טעינה אלחוטית מצדיק את העלות, והאם החברה מסוגלת להפוך את הפתרון הזה למוצר מסחרי משמעותי לפני שהכסף שוב ייגמר.