רעש מהמסעדה, עשן מתחת לחלון - ומה הפיצוי?
תושבת מודיעין תבעה את המסעדה שממוקמת מתחת לדירה שלה בעקבות רעש ועשן, ואף טענה שהמצב הוחמר בזמן שהיא היתה בשמירת הריון - אבל השופט קיבל רק חלק קטן מהתביעה, ופסק פיצוי נמוך
דיירת שגרה מעל מסעדה במרכז העסקים של מודיעין החליטה לא לשתוק יותר. לטענתה, הרמקולים שהוצבו מחוץ לבית העסק ופינת העישון שהיתה סמוכה לביתה הפכו את חייה לבלתי נסבלים' עד כדי כך שהיא ובני משפחתה נאלצו לשבת בבית עם תריסים סגורים לאורך כל שעות היום. התביעה, שהוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות, נגעה למסעדת פיצה צ'אקרה, אבל ההכרעה שהתקבלה בסופו של דבר רחוקה מאוד ממה שהתובעת קיוותה לו.
התובעת, שיר אנדרייב בטט, מתגוררת בקומה הראשונה מעל בית העסק. לטענתה, מאז שהמסעדה החלה לפעול בספטמבר 2025 הוצבו ליד החלונות שלה ארבעה רמקולים, ולצדם פינת עישון ללא שילוט אזהרה כנדרש בחוק. היא תיארה מציאות של רעש מוזיקה ועשן סיגריות שחודרים לדירה לאורך כל שעות היום, כולל בשעות המנוחה, ופגיעה שהוחמרה - כך לטענתה - מכיוון שהיתה באותה עת בשמירת הריון.
המסעדה מצדה, טענה שהיא ממוקמת באזור מסחרי-מגורים מעורב שתוכנן מלכתחילה כך שיהיה "שוקק חיים" סביב השעון. לצורך תמיכה בטענה הזו, הציגה הנתבעת הודעה של מנכ"ל העירייה שבה נכתב כי "מועצת העיר רואה במע"ר מקום תוסס הפעיל 24/7". בעלי הדירות באזור, כך נטען, אף חתמו מראש על הצהרות שלפיהן הם מוותרים על טענות בנוגע לאופי הרועש של הסביבה.
מה בודקים כדי להוכיח מטרד?
הרשם הבכיר מרדכי וחדי, מבית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון, הבהיר כי כדי לזכות בפיצוי על מטרד לפי פקודת הנזיקין, התובעת צריכה להראות שהפעילות במסעדה גורמת לה ל"הפרעה של ממש" לשימוש הסביר או להנאה הסבירה מדירתה, ושמדובר בהפרעה מוחשית ולא זניחה. עם זאת, באזור מעורב כמו זה שבו מתגוררת התובעת, רמת השקט שהיא זכאית לצפות לה נמוכה מזו שבשכונת מגורים רגילה.
בית המשפט צפה בעשרות סרטונים שהגישה התובעת כדי להוכיח את הרעש, אבל לא השתכנע שמדובר במטרד חריג. הוא ציין כי ברוב הסרטונים נשמעים גם רעשי רקע אחרים - שיחות של יושבי המסעדה וכלי רכב ברחוב הסמוך - ולא רק המוזיקה מבית העסק. עובדה נוספת שפעלה נגד התובעת היתה שאף אחד מהשכנים שלה לא התלונן במוקד העירוני ולא הצטרף לתביעה או להעיד לטובתה.
חוות דעת מומחה שהגישה המסעדה נפסלה מסיבה אחרת לגמרי - היא הוגשה רק ימים ספורים לפני הדיון, מבלי שהתובעת קיבלה הזדמנות ראויה לעיין בה, והמומחה עצמו שנשכר על ידי העסק לא הגיע כדי להעיד.
פיצוי - כן, אבל נמוך
בסופו של דבר קבע בית המשפט שהיה ממש בטענה אחת: בתקופה הרלוונטית לתביעה לא היה למסעדה היתר להצבת הרמקולים בחוץ, וההיתר התקבל רק בדיעבד. בעקבות כך נפסק לתובעת פיצוי, אבל על הצד הנמוך ביותר, תוך מתן תשומת לב לאופי המעורב של האזור ולכך שהרמקולים הוסרו כעבור כחודשיים. הסכום שנקבע: 1,500 שקל בלבד.
לעומת זאת, הטענה לגבי הפרת חובה חקוקה בגין היעדר שילוט איסור עישון נדחתה כליל. לפי הפסיקה, כדי לזכות בפיצוי על כך יש להוכיח חמישה תנאים מצטברים, ובהם שההוראה שהופרה נועדה להגן על האינטרס הספציפי של התובעת. הרשם הבכיר קבע שהשילוט הנדרש נועד להגן בעיקר על סועדי המקום עצמם, ולא על דיירי הבניין, כך שגם אם הופרה ההוראה, זה לא הנזק שהיא נועדה למנוע.
בית המשפט אף ציין כי נסיבותיה האישיות של התובעת, כולל העובדה שהיא היתה בשמירת הריון או רגישות אישית לרעש ולעשן, אינן רלוונטיות למבחן האובייקטיבי שלפיו נבחן קיומו של מטרד. בשורה התחתונה, המסעדה תשלם לתובעת 1,500 שקל בתוך 30 יום, ושאר הטענות נדחו.
