לא רק הנפט: למה התשואה ל-30 שנה בארה"ב מטפסת מעל 5%?

שוק האג"ח האמריקאי שולח שוב איתות אזהרה לוול סטריט. התשואה על אג"ח ממשלת ארה"ב ל-30 שנה מטפסת לכ-5.13%, ונמצאת כעת מעל רף ה-5% זה היום ה-12 ברציפות. אם התשואה תישאר ברמה הזו עד סיום המסחר, יהיה זה הרצף הארוך ביותר מעל 5% מאז 2007, ערב המשבר הפיננסי העולמי.

עצם החזרה לרמות שנראו ב-2007 אינה אומרת שהשוק בדרך למשבר דומה אבל היא כן משקפת שינוי עמוק בתמחור הכסף. ממשלת ארה"ב נדרשת כיום לשלם ריבית של יותר מ-5% כדי ללוות כסף ל-30 שנה - רמה שמכבידה על עלויות המימון במשק, מעלה את הריבית הנדרשת מחברות ומציבה אלטרנטיבה משמעותית מול שוק המניות.

גם יתר עקום התשואות נמצא ברמות גבוהות. התשואה ל-10 שנים, המשמשת מדד מרכזי לתמחור משכנתאות, הלוואות ואג"ח קונצרניות, נסחרת סביב 4.63%-4.65%, קרוב לשיאים של 2026. התשואה לשנתיים, שמושפעת יותר מציפיות הריבית של הפדרל ריזרב, עומדת על כ-4.3%. כך מתקבל עקום עולה, שבו המשקיעים דורשים פיצוי גבוה יותר ככל שמשך ההלוואה מתארך.

למה התשואות עולות?

הגורם המיידי הוא העלייה המחודשת במחירי האנרגיה על רקע ההסלמה במזרח התיכון. מחיר הנפט מזנק לכיוון 95 דולר לחבית, והחשש הוא שהתייקרות ממושכת באנרגיה תחלחל למחירי ההובלה, הייצור והמוצרים ותעכב את הירידה באינפלציה. בתרחיש כזה, הפד יתקשה להפחית ריבית - ואף עשוי לשמור אותה ברמה גבוהה לאורך זמן.

בניגוד למה שקורה בדרך כלל בתקופות של מתיחות ביטחונית, המשקיעים אינם ממהרים הפעם לקנות אג"ח ארוכות כמקלט בטוח. הסיבה היא שהמלחמה מייצרת לא רק פחד בשווקים, אלא גם סיכון אינפלציוני. כאשר מחיר הנפט עולה, החזקה באג"ח בריבית קבועה ל-30 שנה הופכת לפחות אטרקטיבית, משום שהאינפלציה עלולה לשחוק חלק גדול יותר מהתשואה הריאלית.

מעבר לגיאופוליטיקה, בשוק ממשיכים לעקוב אחר מצבה הפיסקאלי של ארה"ב. הגירעון הגבוה, החוב הממשלתי הגדל והצורך של משרד האוצר להנפיק כמויות גדולות של אג"ח מאלצים את השוק לספוג היצע הולך וגדל. כדי למשוך מספיק קונים, מחירי האג"ח יורדים והתשואות עולות.

אל ההיצע הממשלתי מצטרפת גם עלייה בהנפקות החוב של חברות גדולות, ובהן ענקיות טכנולוגיה שמגייסות כסף למימון הקמת חוות שרתים ותשתיות בינה מלאכותית. האג"ח הקונצרניות מתחרות עם ממשלת ארה"ב על אותו כסף של המשקיעים, ולעיתים מציעות תשואה גבוהה יותר - מה שמחליש עוד יותר את הביקוש לאג"ח הממשלתיות הארוכות.

למה רף ה-5% מטריד את וול סטריט?

כאשר ניתן לקבל יותר מ-5% לשנה באג"ח ממשלתית אמריקאית, הנחשבת לנכס בסיכון נמוך יחסית, המשקיעים בוחנים מחדש כמה הם מוכנים לשלם עבור מניות. חברות צמיחה וטכנולוגיה רגישות במיוחד לתשואות ארוכות, משום שחלק גדול מהשווי שלהן מבוסס על רווחים ותזרימי מזומנים שיגיעו בעתיד. ככל ששיעור ההיוון עולה, הערך הנוכחי של אותם רווחים יורד.

הלחץ אינו מוגבל לשוק המניות. התשואות הגבוהות מתגלגלות גם לריבית על משכנתאות, הלוואות לעסקים ומימון עסקאות. הריבית הממוצעת על משכנתה אמריקאית קבועה ל-30 שנה כבר עלתה לאחרונה לכ-6.55%, הרמה הגבוהה ביותר זה כמעט שנה, וממשיכה להכביד על שוק הדיור ועל כוח הקנייה של משקי הבית.

• האוצר יגייס 11.2 מיליארד שקל ביולי; "לא צופים עליית תשואות"
• רפורמת הנזילות באג"ח: הבורסה תשנה את תנאי הסף למדדי התל-בונד

התשואה הנוכחית עדיין נמוכה במעט מהשיא השנתי, שעומד סביב 5.20%, אך עצם ההתבססות מעל 5% היא הסיפור המרכזי. השוק אינו מתמחר זעזוע חד או אובדן שליטה, אלא מציאות שבה אינפלציה גבוהה יותר, גירעונות גדולים והיצע חוב כבד מחזירים את הריבית הארוכה לרמות שלא נראו באופן ממושך כמעט שני עשורים.