לא ידעה מלה בעברית - אז איך היא הבינה את הצוואה שלה?
בית המשפט לענייני משפחה בקריית גת ביטל צוואה שהעניקה דירה שלמה לנכד אחד, והותיר את הילדים ושאר הנכדים בידיים ריקות. זאת אחרי שהעד שאמור היה לתרגם אותה למנוחה הודה כי היא מעולם לא תרגם מלה ממנה למנוחה
צוואה שנחתמה ב-2015 ונחשפה לביקורת חריפה בבית המשפט, הגיע באחרונה לסוף דרכה בעקבות ביטולה המלא, ועם חשבון הוצאות של 35 אלף שקל למי שחשב שהוא כבר היורש הבלעדי של דירה בישראל.
במרכז הסיפור עומדת אשה בת 93 שעלתה לישראל מאתיופיה ב-1998, ורכשה דירה כעולה חדשה כעבור שנתיים. המנוחה, אלמנה עוד לפני עלייתה, מעולם לא למדה לדבר או לקרוא עברית - השפה היחידה שהיא הכירה היתה אמהרית. באוגוסט 2021, בגיל 93, היא הלכה לעולמה בביתה, ומאחוריה השאירה חמישה ילדים וכמה נכדים.
הבעיה התחילה כשהתברר שצוואה שנחתמה עוד ב-2015, כשהמנוחה היתה בת 84, מעניקה את כל רכושה - כולל הדירה - לאחד מנכדיה בלבד, בלי אזכור כלשהו לילדיה או ליתר נכדיה. הנכד הגיש בקשה לקיום הצוואה, ואף קיבל לידיו צו קיום ב-2022. אבל שלושה מילדי המנוחה, ביחד עם נכדים נוספים, החליטו להיאבק על כך בבית המשפט.
בכתב התביעה המקורי הועלו טענות רבות - השפעה בלתי הוגנת, חוסר כשירות, הסתרת הצוואה - אך כמעט כולן ננטשו בהמשך ההליך. הטענה שנותרה על השולחן היתה, למעשה, היחידה שקבעה את גורל התיק: הצוואה נכתבה בעברית, שפה שהמנוחה לא הבינה כלל, ולטענת המבקשים היא מעולם לא תורגמה לה בפועל.
אף מלה אחת באמהרית לא יצאה מפיו
בסוף הצוואה עצמה נכתב, בשמם של שני העדים לחתימה, כי "המצווה... אישרה בפנינו כי זו צוואתה", וכי היא "תורגמה לה גם בשפה האמהרית" על ידי אחד העדים, מר מ.נ.. הבעיה היא שכשמ.נ. הגיע להעיד בבית המשפט, הוא סיפר סיפור אחר לגמרי. "עוה"ד *** היה המורה שלי... הוא ביקש ממני רק להיות עד בחתימה, לא תירגמתי גם, דרך אגב, לא תירגמתי", הוא אמר בעדותו. הוא חזר על כך שוב ושוב, גם תחת חקירה נגדית אגרסיבית מטעם הנכד-היורש, והדגיש שאף מלה אחת באמהרית לא יצאה מפיו באותו המפגש.
עורך הדין שערך את הצוואה כבר לא היה בין החיים בעת ניהול ההליך, ולא נמצאו שום מסמכים הקשורים לעריכתה. כך שהעדות היחידה שנותרה לגבי מה שקרה בפועל בחדר, היתה של המתורגמן-לכאורה עצמו, והגירסה שלו סתרה את מה שכתוב על הנייר.
השופטת דיאנה פסו-ואגו לא הסתפקה בכך. היא ציינה שגם הנכד-המשיב עצמו נאלץ להודות במהלך ההליך כי "סבתא... לא מבינה עברית. בכלל". כלומר אין כלל מחלוקת עובדתית בין הצדדים לגבי חוסר ידיעת השפה. המחלוקת היתה רק לגבי השאלה אם מישהו בכל זאת דאג לתרגם לה את התוכן לפני שחתמה.
פגם שלא ניתן לתקן
על פי סעיף 20 לחוק הירושה, צוואה בעדים חייבת להיחתם בפני שני עדים, לאחר שהמצווה הצהיר בפניהם שזו צוואתו. כשמדובר במצווה שאינו מבין את שפת הצוואה, נדרש תרגום בפועל - לא רק הצהרה פורמלית שהתרגום בוצע. בית המשפט הזכיר פסיקה של בית המשפט העליון, שקבעה כי "העדר תרגום בפועל של הצוואה לשפתו של המצווה הינו פגם מהותי היורד לשורש העניין". זהו פגם שלא ניתן לתקן, גם אם אין ספק שהצוואה שיקפה בכנות את רצון המצווה.
השופטת פסו-ואגו קבעה שברגע שהוכח פגם שכזה, הנטל עובר אל מי שמבקש לקיים את הצוואה - במקרה הזה הנכד - להוכיח שהמנוחה בכל זאת הבינה את מה שחתמה עליו. הוא לא הצליח לעמוד בנטל הזה. להפך: העדות שהובאה מטעמו רק חיזקה את הספק. בית המשפט ציין שהוא נותר לא רק עם "ספק", אלא עם "צבר של ספקות" לגבי רצונה האמיתי של המנוחה.
היא קבעה שהצוואה בטלה במלואה, משום שלא התקיים אפילו התנאי הבסיסי - הבנה של המצווה את מה שהיא מצהירה עליו בפני עדים. המשיב חויב לשלם למבקשים הוצאות משפט בסכום כולל של 35 אלף שקל. הדירה שהוא כבר החל לשפץ, בהנחה שהיא רשומה על שמו, חוזרת כעת לחלוקה בין כלל יורשי המנוחה על פי דין.
