משקיע כשיר - סטטוס נוצץ שמביא איתו לא מעט סיכונים

יש משהו במונח "משקיע כשיר", שמייצר אשליה של מומחיות, כאילו מישהו עבר מבחנים קפדניים או פיצח את הסוד להכות את המדדים. האמת היא שמשקיע כשיר הוא לא אדם שמנהל את הכסף שלו בצורה חכמה יותר, הוא פשוט אדם שעומד ברף קר ויבש שהגדיר המחוקק: יש לו הרבה כסף נזיל. 

בישראל, הרף לקבלת המעמד הזה הוא גבוה במיוחד. מדובר על נכסים נזילים של כ-9.4 מיליון שקל, או שילוב של הון עצמי והכנסה שנתית גבוהה מאוד. המשמעות היא שרק שיעור קטנטן מהציבור נכנס תחת המטרייה הזו.

סף נכסים או הכנסות נדרש לסיווג משקיע ככשיר:

התפיסה הרווחת היא שהרגולטור יצר את ההגדרה הזו כדי לאפשר למשקיעים מובחרים חשיפה להשקעות אקסקלוסיביות. האמת הפוכה לחלוטין: הרעיון הוא לא להעניק פריבילגיה, אלא לצמצם את מידת ההגנה הרגולטורית על משקיעים אמידים.

כאשר הרגולטור מגדיר אותך כ"כשיר", הוא מסיר מעצמו אחריות ולמעשה אומר: אם יש לך הון משמעותי או הכנסה חריגה, אתה יכול להרשות לעצמך לקחת סיכונים גבוהים יותר, להתמודד עם עסקאות מורכבות ונטולות תשקיף, ובעיקר, אתה יכול להרשות לעצמך להפסיד.

בארצות הברית הגישה הרבה יותר מקילה. "משקיע מוסמך" אמריקאי (Accredited Investor) נדרש להציג רף נמוך פי שלושה (!) מהמשקיע הכשיר הישראלי, סך של מיליון דולר בנכסים נזילים (ללא דירת מגורים), או לעמוד בקריטריונים משולבים עם הכנסה שנתית או ניסיון מקצועי רלוונטי בשוק ההון. הגישה האמריקאית פותחת את עולם ההשקעות האלטרנטיביות וקרנות הגידור לקהל רחב בהרבה, לטוב ולרע.

למה בעצם משקיעים רודפים אחרי התואר הזה? 

הגדרת משקיע כ"כשיר" פותחת את הדלת למה שנתפס כמגרש של הגדולים: עסקאות חוב ונדל"ן פרטיות, קרנות הון סיכון, קרנות גידור מתוחכמות, והשקעות בשלבים מוקדמים בחברות סטארט-אפ (Pre-IPO). המשותף לכל ההשקעות הללו הוא שהן לא נזילות ושקופות כמו השקעה "רגילה" בבורסה או באמצעות מכשירים כמו קופת גמל או פוליסת חיסכון.

על הנייר, מדובר בהזדמנויות פיננסיות לגיוון פורטפוליו ההשקעות של המשקיע הכשיר. בפועל, זוהי בדיוק הקרקע הפורייה ביותר לסיכוני נזילות קיצוניים, למבני דמי ניהול כפולים ולחוסר שקיפות בזמן אמת  לגבי השווי האמיתי של הנכסים.

הסיבה האמיתית שקרנות גידור ומנהלי השקעות מלטפים לכם את האגו ומנסים "להכשיר" משקיעים בכל מחיר, היא חוק ה-35. המדינה מתירה לכל קרן השקעות או קרן גידור להציע הזדמנויות השקעה לעד 35 ניצעים בשנה ללא תשקיף. מהניצע ה-36, הקרן מחויבת בעלויות גבוהות של תשקיף.

מה הפיתרון? משקיעים כשירים. החוק קובע שהם שקופים ולא נספרים במכסה. זה מאפשר לקרנות גידור לפנות למאות משקיעים בו-זמנית מתחת לרדאר. החיזור אחרי משקיעים כשירים נובע בעיקר מהצורך לעקוף את מגבלת הניצעים.

מהניסיון שלי, עצם השקעה במכשירים הללו לא מבטיחה שום יתרון מובנה בביצועים. ההיסטוריה מוכיחה שמשקיעים כשירים רבים נפלו קורבן לעסקאות כושלות, קרנות ממונפות והבטחות שלא התממשו לתשואות עודפות. עבור תעשיית ההשקעות האלטרנטיביות וקרנות הגידור, סיווג של משקיע כ"כשיר" מסמן אותו לעיתים דווקא ככזה שאפשר למכור לו מוצרים מורכבים עם דמי ניהול מנופחים, בלי לעבור את המסננת של תשקיף ציבורי.

הכותב עסק שנים בייעוץ השקעות וכיום הינו משקיע עצמאי