הגסת': המלחמה באיראן עלתה עד כה כ-37.5 מיליארד דולר - והפנטגון מבקש עוד

המלחמה של ארה"ב באיראן עלתה עד כה כ-37.5 מיליארד דולר - כך מסר שר ההגנה האמריקאי פיט הגס"ת בעדות בפני ועדת ההקצבות של הסנאט. זהו האומדן הרשמי העדכני ביותר למחירו של מבצע "אפיק פיורי" (Operation Epic Fury), שהחל בסוף פברואר ואינו מראה סימנים ברורים של סיום.

לפי דיווח של סוכנות רויטרס, הגס"ת אמר כי הסכום כולל רכיבים מסוימים מעלויות הלחימה שכבר נרשמו, לצד הוצאות הצפויות עד לסיום שנת התקציב האמריקאית בספטמבר 2026. עם זאת, הוא לא סיפק פירוט מלא של דרך החישוב, ולכן לא ברור אם האומדן כולל את מלוא עלויות שיקום הבסיסים שנפגעו, החלפת המטוסים והמל"טים שאבדו, חידוש מלאי התחמושת והטיפול ארוך הטווח בחיילים שנפצעו.

המספר החדש גבוה בכ-8.5 מיליארד דולר מהאומדן שמסר הפנטגון באמצע מאי, שעמד על 29 מיליארד דולר, ובכ-12.5 מיליארד דולר מהאומדן שנמסר בסוף אפריל. במילים אחרות, העלות הרשמית גדלה בכ־50% בתוך פחות משלושה חודשים.

הגס"ת הגיע לסנאט כדי לשכנע את המחוקקים לאשר למשרד ההגנה תוספת תקציבית דחופה. בקשת הממשל הכוללת מתקרבת ל־90 מיליארד דולר, שמתוכם כ-67.1 מיליארד דולר מיועדים ישירות למימון המערכה באיראן. לפי הגס"ת, ללא הכספים החדשים יתקשה הפנטגון לחדש מלאי תחמושת, לשלם על תחזוקת ציוד, להמשיך באימונים ולממן פעילות מבצעית בקצב הנוכחי.

הדיון התקיים לאחר הפסקת אש קצרה ושברירית שקרסה בתחילת יולי, ובעקבות חידוש חילופי התקיפות היומיים בין ארה"ב לאיראן. במקביל, הנשיא דונלד טראמפ איים להרחיב את רשימת המטרות באיראן, לרבות מתקני אנרגיה, גשרים ומתקנים תת־קרקעיים הקשורים לתוכנית הגרעין. הרחבה כזו עלולה להגדיל במהירות את מחיר המערכה ולהחריף גם את השפעתה על שוק הנפט והכלכלה העולמית.

מיליארדים על טילים, מטוסים ונושאות מטוסים

הזינוק בעלויות נובע בראש ובראשונה מהיקף השימוש בתחמושת מתקדמת ויקרה. במהלך המלחמה נאלצו הכוחות האמריקאיים ליירט מטחים של טילים בליסטיים ומל"טים, לתקוף מטרות באיראן ולהגן על בסיסים, כוחות ובעלות ברית ברחבי המזרח התיכון.

הפנטגון אינו מפרסם נתון מלא ועדכני על מספר המיירטים והטילים שנורו, ומגדיר את היקף המלאי כסוד מבצעי. גם הנתונים שנמסרו בקונגרס חלקיים. חברת הקונגרס בטי מקולום, הדמוקרטית הבכירה בוועדת ההקצבות לענייני הגנה בבית הנבחרים, טענה כי משרד ההגנה החמיץ מועד למסירת דוח מפורט על הוצאות המלחמה ולא גילה כמה חימושים מדויקים נותרו לאחר שימוש באלפי פריטי תחמושת.

הערכות מוקדמות של המרכז למחקרים אסטרטגיים ובינלאומיים, CSIS, הצביעו על שימוש בכ-100–150 מיירטי THAAD כבר בשלבים הראשונים של הלחימה. אם ההערכה נכונה, מדובר בשחיקה ניכרת של מלאי מצומצם, שקצב הייצור השנתי שלו לפני ההרחבה עמד על פחות מ-100 יחידות.

כל מיירט THAAD מוערך בכ-12–15 מיליון דולר, בהתאם לגרסה ולשיטת החישוב. לכן, ירי של 150 מיירטים בלבד עשוי לייצג עלות רכש של כ-1.8–2.25 מיליארד דולר. העלות אינה כוללת את הפעלת המכ"ם, סוללות השיגור, כוח האדם, התחזוקה והובלת המערכות לזירה.

• הפנטגון מסתיר לראשונה מזה שני עשורים את דוח המבקר על מטוס ה-F-35
• 15 אלף דולר למיירט: הרחפן ששכנע את הפנטגון לחתום על חוזה של עד חצי מיליארד דולר

לצד THAAD השתמש הצבא האמריקאי במיירטי פטריוט ובטילי SM-3 המותקנים על משחתות וסיירות. גם אלה חימושים יקרים: טילי פטריוט מתקדמים עולים כמה מיליוני דולרים ליחידה, ומחירו של SM-3 עשוי להגיע לעשרות מיליוני דולרים. הפער בין מחיר המיירט למחיר המל"ט או הטיל האיראני שאותו הוא משמיד הוא אחת הבעיות הכלכליות המרכזיות במלחמת התשה: גם יירוט מוצלח יכול להיות ניצחון מבצעי יקר מאוד.

גם תקיפות העומק גובות מחיר גבוה. טיל טומהוק מהדגמים החדשים עולה כ-3.5–3.6 מיליון דולר, לפי מסמכי רכש והערכות שפורסמו בארה"ב. דיווחים העריכו כי קרוב ל-1,000 טילי טומהוק שוגרו בזירות השונות הקשורות לאיראן, תימן והים האדום מאז אמצע 2025, אך אין נתון רשמי שמייחס את כולם למלחמה הנוכחית באיראן. בכל מקרה, היקף השימוש עולה בהרבה על קצב הרכש השנתי שהיה נהוג בשנים האחרונות, ולכן חידוש המלאי צפוי להימשך שנים.

הפנטגון מפעיל באזור גם קבוצות תקיפה של נושאות מטוסים, משחתות, צוללות, מטוסי תדלוק, מטוסי מודיעין ומפציצים אסטרטגיים. עלות הפעלתה של קבוצת נושאת מטוסים מוערכת במיליוני דולרים ביום עוד לפני שנלקחה בחשבון התחמושת הנורית ממנה. לפי אומדנים שפורסמו בארה"ב, הפעלת כנף האוויר של נושאת מטוסים עשויה לעלות לבדה כ-5 מיליון דולר ביום.

גיחות מפציצי B-2 מוסיפות מיליונים נוספים לכל משימה. עלות שעת טיסה של מפציץ חמקני כזה מוערכת בכ-130–150 אלף דולר. כאשר מפציצים ממריאים מבסיס וייטמן במיזורי, טסים למזרח התיכון וחוזרים לארה"ב, מדובר במשימות הנמשכות עשרות שעות ודורשות כמה תדלוקים אוויריים, צוותי תמיכה ותחזוקה מורכבת. עלות הטיסה הישירה של מפציץ יחיד יכולה להגיע לכמה מיליוני דולרים, עוד לפני מחיר הפצצות שאותן הוא נושא.

האומדן של 37.5 מיליארד דולר אינו מייצג בהכרח כסף שכבר יצא כולו מקופת המדינה. חלקו כולל הוצאות שכבר בוצעו, חלקו התחייבויות וחלקו תחזית עד סוף ספטמבר. הוא עשוי לכלול דלק, שעות טיסה, שכר ותוספות לחיילים, תחזוקה, תיקונים והחלפת ציוד, אך עדיין לא ברור אם הוא מביא בחשבון את מלוא העלות העתידית של שיקום הכשירות הצבאית.

• יצרנית מפציץ החמקן B-21 הכתה את הקונצנזוס ב-13%, העלתה את תחזית הרווח השנתית והציגה יחס הזמנות-לחיוב
• אירופה דוחה שוב את אישור הכניסה החדש: הישראלים ימשיכו לטוס בלי ETIAS גם בסוף 2026

הספק סביב האומדן גדל משום שבמרץ מסר מקור לרויטרס כי ששת הימים הראשונים של המלחמה לבדם עלו לפחות 11.3 מיליארד דולר. אם הנתון הזה נכון, קשה להסביר כיצד כמה חודשי לחימה, פריסה והגנה הסתכמו בתוספת של כ־26 מיליארד דולר בלבד. הפנטגון לא פרסם עד כה מתודולוגיה מפורטת שתאפשר ליישב בין המספרים.

המלאים מתרוקנים - לוקהיד מרטין מקבלת חוזה של 35.3 מיליארד דולר

מבחינת התעשיות הביטחוניות, שחיקת המלאים הופכת לגל הזמנות רב־שנתי. הבולטת שבהן היא לוקהיד מרטין, שקיבלה בסוף יוני חוזה ענק לייצור מיירטי THAAD בשווי מרבי של כ-35.33 מיליארד דולר.

החוזה נועד לאפשר ללוקהיד מרטין להגדיל את כושר הייצור של מיירטי THAAD מ-96 יחידות בשנה לכ־400 בשנה בתוך כשבע שנים. הייצור יתבצע במתקנים בטקסס, קליפורניה, אלבמה וארקנסו. החברה כבר החלה להקים מרכז ייצור חדש בטְרוֹי שבאלבמה, כחלק מתוכנית השקעות של יותר מ-9 מיליארד דולר עד 2030, הכוללת הקמה ושדרוג של יותר מ-20 מתקנים בארה"ב.

הרחבת הייצור צפויה ליצור אלפי מקומות עבודה בתעשייה, להגדיל הזמנות לספקי מנועים רקטיים, אלקטרוניקה, חומרי נפץ ומערכות הנחיה ולספק ללוקהיד מרטין ודאות הכנסות לשנים. החוזה ממחיש כיצד מלחמה יוצרת הוצאה תקציבית מיידית, אך גם התחייבויות ארוכות טווח שנמשכות הרבה אחרי סיום הירי.

הפנטגון מבקש להגדיל במקביל את ייצור טילי פטריוט PAC-3, טומהוק, פצצות JDAM, מנועים רקטיים, טילים היפרסוניים ומערכות נגד מל"טים. הגס"ת אמר כי מתוך בקשת המימון, כ-21 מיליארד דולר מיועדים לכשירות – ובהם שכר, החלפת ציוד וכיסוי מחסור בדלק - וכ-46 מיליארד דולר נועדו להרחבת יכולות הייצור והרכש.

מבחינת המשקיעים, מדובר מצד אחד בצבר הזמנות חריג בגודלו ובנראות גבוהה להכנסות של חברות הביטחון. מצד שני, החוזים הגדולים מחייבים השקעות הון במפעלים ובשרשרת האספקה, והגדלת הקיבולת תתבצע בהדרגה. קיים גם סיכון שהפסקת אש יציבה או שינוי סדרי העדיפויות בקונגרס יביאו לדחיית חלק מההזמנות, אף שהצורך לחדש את המלאים שנשחקו צפוי להישאר גם לאחר סיום המלחמה.

37.5 מיליארד דולר - או חשבון שעשוי לעבור את ה-100 מיליארד?

לצד האומדן הרשמי פורסמו הערכות גבוהות בהרבה. גורמים המעורים בנתונים טענו כי המחיר המלא עשוי לנוע בין 80 ל-100 מיליארד דולר ואף לעבור את הרף הזה, כאשר יובאו בחשבון החלפת כלי טיס שאבדו, תיקון בסיסים, חידוש המלאים והוצאות ארוכות טווח.

הפער נובע בחלקו מהבדל בין עלות המלחמה במובן הצר לבין החשבון הכולל שהיא יוצרת. הפנטגון יכול לרשום את עלות הטיסה, הדלק והתחמושת שנצרכה, אך לא תמיד לכלול מיד את מלוא מחירו של מטוס שהופל, מתקן שנפגע או מפעל חדש שנדרש כדי להחזיר את המלאי לרמתו הקודמת.

גם חוזה THAAD מדגים את הפער. רוב 35.3 מיליארד הדולר לא נכללו בהכרח באומדן המלחמה הנוכחי, מכיוון שמדובר בהתחייבות רב־שנתית. אולם מבחינת משלם המסים זו הוצאה שנולדה לפחות בחלקה מהשחיקה המהירה של מלאי המיירטים. אותו היגיון חל על טילי טומהוק, פטריוט, פצצות מונחות ומערכות נגד מל"טים.

מחיר המלחמה אינו נעצר בתקציב משרד ההגנה. פגיעה בתנועת מכליות במצר הורמוז, תקיפות נגד מתקני נפט ואיום בהרחבת הלחימה לתשתיות אנרגיה יכולים לייקר את מחיר הנפט, הדלק וההובלה. התייקרות כזו מתגלגלת לאינפלציה, מקשה על הורדת ריבית ופוגעת בכוח הקנייה של משקי הבית – בדיוק בתקופה שבה האמריקאים מתכוננים לבחירות אמצע הקדנציה.

מצר הורמוז היה לפני המלחמה נתיב מעבר לכחמישית מאספקת הנפט והגז העולמית. לכן כל הידרדרות נוספת יכולה להשפיע על הכלכלה האמריקאית בסכומים גדולים בהרבה מתקציב המבצע הישיר. התייקרות מתמשכת של הנפט מגדילה את הוצאות משקי הבית על דלק וחשמל, מייקרת הובלה אווירית ויבשתית ומעלה את עלויות הייצור של חברות.

גם למחיר האנושי יהיו השלכות תקציביות. לפי הנתונים העדכניים שדווחו ברויטרס, 18 חיילים אמריקאים נהרגו וכ-430 נפצעו מאז תחילת המלחמה. הפנטגון מסר כי כ-100 מהפצועים נפגעו מאז 7 ביולי וכי 96% מהם כבר חזרו לשירות. מעבר לטיפול המיידי, פציעות קשות עלולות ליצור הוצאות ארוכות טווח על שיקום, קצבאות נכות וטיפול רפואי לוותיקים - עלויות שאינן משתקפות במלואן באומדן המבצעי הנוכחי.

הפנטגון מבקש 1.5 טריליון דולר - והקונגרס דורש תשובות

הוויכוח בקונגרס רחב יותר מהבקשה התוספתית. הגס"ת קרא למחוקקים לאשר גם תקציב של 1.5 טריליון דולר למשרד ההגנה בשנת 2027 - קפיצה חדה לעומת תקציב הפנטגון הנוכחי, שמתקרב לטריליון דולר.

לדבריו, ללא הזרמת הכספים ייאלץ הצבא לצמצם אימונים, לדחות תחזוקה ולהאט השקעות ביכולות עתידיות. יו"ר המטות המשולבים, הגנרל דן קיין, הודה כי משרד ההגנה ימצא דרך לשלם לחיילים, אך עלול להתקשות לממן תחזוקה, הכשרות ופיתוח מערכות חדשות.

הטענות האלה מעמידות את המחוקקים בפני בחירה בעייתית. דחיית הכספים עלולה לפגוע בכשירות הצבא וביכולת לחדש מלאים; אישורם ללא פירוט מלא עשוי להתפרש כמתן המחאה פתוחה למלחמה ללא מגבלת זמן וללא אסטרטגיית יציאה.

הסנאטורית הדמוקרטית פטי מארי, הדמוקרטית הבכירה בוועדת ההקצבות, האשימה את הממשל בשינוי תכוף של מטרות המלחמה. לדבריה, ההצדקה עברה ממניעת איום, לשינוי משטר, לפגיעה בתוכנית הגרעין ובצי האיראני ולבסוף לפתיחת מצר הורמוז. היא הזהירה שהמערכה עלולה להפוך ל"מלחמת נצח" נוספת.

גם חלק מהרפובליקאים הביעו אי־נוחות. יו"ר הוועדה סוזן קולינס והסנאטורית ליסה מרקאוסקי תמכו בצעדים שנועדו להגביל את יכולתו של הנשיא להמשיך בלחימה ללא אישור מפורש של הקונגרס. חברי קונגרס משתי המפלגות התלוננו כי הממשל לא מסר להם מידע מלא על מטרות המלחמה, המלאים שנותרו והעלות הצפויה.

למחלוקת יש גם משמעות פוליטית. לרפובליקאים רוב קטן בשני בתי הקונגרס, והצעות תקציב רגילות דורשות בדרך כלל תמיכה דמוקרטית. במקביל, הדמוקרטים מנסים לקשור בין מחיר המלחמה לבין יוקר המחיה, מחירי הדלק וקיצוצים אפשריים בתוכניות אזרחיות לקראת בחירות אמצע הקדנציה בנובמבר.

השאלה המרכזית כעת אינה רק אם 37.5 מיליארד דולר הוא אומדן מדויק, אלא מה יהיה המחיר הכולל כאשר יתווספו אליו רכש התחמושת, שיקום הבסיסים, החלפת הציוד והטיפול בחיילים. אם המלחמה תימשך, הפער בין האומדן הרשמי לבין העלות הכלכלית המלאה צפוי להתרחב - והבקשה הנוכחית של 67.1 מיליארד דולר עלולה להיות רק הראשונה בשורה של הקצבות נוספות.