S&P: הבנקים הישראלים מהרווחיים בעולם - אבל התשואה על ההון בדרך לרדת מ-15.5% ל-13%

המערכת הבנקאית הישראלית יצאה משנתיים וחצי של מלחמה, חזקה, רווחית ויציבה - אבל לא בלי סימני שאלה. זו התמונה שעולה מהערכת הסיכון החדשה שפרסמה חברת הדירוג הבינלאומית S&P Global.  האנליסטים של חברת הדירוג מותירים את ענף הבנקאות בישראל בקבוצת הסיכון הרביעית (מתוך עשר, כאשר 1 הוא הסיכון הנמוך ביותר), עם מגמה יציבה הן בסיכון הכלכלי והן בסיכון הענפי. זו תעודת כבוד לבנקים, רק שצריך גם להגיד שהיציבות והרווחיות המוגזמת שלהם נובעים מפיקוח שמעודד אותם להרוויח, על חשבון הרווחה של הציבור. הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל חרד מכך שתהיה התערערות באחד הבנקים ושם שכבות הגנה מוגברות וכריות ביטחון שבעצם מונעים תחרות אמיתית ומשמרים רווחי עתק. ככל שהרווחים גדולים יותר- אתם מפסידים. הבנקים מרוויחים כי הם לוקחים ריבית גבוהה על הלוואות, נותנים ריבית נמוכה על פיקדונות, כשבמקביל גם העמלות יקרות יחסית למצב של תחרות הוגנת. האם זה ישתנה? בבנק ישראל מנפנפים ברפורמת הבנקאות והערכה שייכנסו שחקנים נוספים, אבל הם יהיו קטנים ולא יזיזו את המחוג, לפחות לא בטווח קצר ובינוני. 

הפיקוח הזה הוא בעצם הבסיס לרווחיות ולרווחים של הבנקים ולדירוג הגבוה שהם מקבלים. S&P מציירת מערכת בנקאית "עשירה ומגוונת", "בעלת הון איתן ורווחית", ועם בסיס מימון מקומי יציב. לצד זאת היא מונה שלושה סיכונים מרכזיים: חשיפה משמעותית להשלכות הסיכון הגיאופוליטי, חשיפה גבוהה לאשראי מבוסס נדל"ן, וסביבה תחרותית שהולכת ומתחדדת, גם מצד גופים חוץ-בנקאיים. "ישראל ניצבת מול סיכונים גיאופוליטיים וביטחוניים גבוהים", נכתב בפתח הדוח, "אך בהיעדר הסלמה צבאית משמעותית אנו צופים שהתוצר יתאושש בחוזקה במחצית השנייה של 2026".

ישראל נותרת בקבוצת סיכון גבוהה יותר ממדינות מפותחות רבות. אירלנד, ספרד, בריטניה וארה"ב מדורגות כולן בקבוצה 3  הבטוחה יותר. ישראל נמצאת בקבוצה 4 לצד פולין ואיסלנד. הפער הזה נובע כמעט כולו מהסיכון הביטחוני, ולא מחולשה של הבנקים עצמם.

רווחיות שיא - שצפויה להישחק

הנקודה הבולטת ביותר בדוח היא הרווחיות. הבנקים הישראלים, כותבת S&P, נהנו בשנים האחרונות מסביבת ריבית גבוהה ומצמיחת אשראי מהירה, ורווחיותם "משתווה יפה למתחרות העיקריות" בעולם - ולמעשה עולה עליהן. חמשת הבנקים הגדולים סיכמו את 2025 עם רווח מצרפי של כ-32.5 מיליארד שקל, ותשואה ממוצעת על ההון של 15.5%, גבוהה מזו של המערכות הבנקאיות בפולין, ספרד, בריטניה, ארה"ב, אירלנד ואיסלנד.

אבל כאן מגיעה ההסתייגות המרכזית: הרווחיות בדרך למטה. לפי הנתונים בדוח, התשואה על ההון צפויה לרדת מ-15.5% ב-2025 לכ-13.1% ב-2026 ולהתייצב סביב 13.2% ב-2027 - ירידה של יותר משתי נקודות אחוז בתוך שנה. הירידה כבר ניכרת בשטח: בדוחות הרבעון הראשון של 2026 רשם בנק הפועלים תשואה של 13.0% (לעומת 16.4% ברבעון המקביל), ובנק לאומי 14.1%.

שלושה כוחות פועלים במקביל לשחיקת הרווח. הראשון הוא התחרות, שאותה מגדירה S&P כ"עזה", גם מצד הבנקים וגם מצד שחקנים חוץ-בנקאיים, ושלוחצת על המרווחים ועל העמלות. השני הוא ירידת הריבית: בנק ישראל כבר הוריד את הריבית ל-3.5% (ריבית פריים 5%), וצפוי להוריד אותה עוד פעמיים בשנה הקרובה, מהלך ששוחק את הכנסות המימון של הבנקים. השלישי הוא המיסוי. אחרי מס מיוחד של 6% מהרווח בשנים 2024-2025, הוטל על הבנקים מס מיוחד נוסף של כ-3 מיליארד שקל ב-2026 וסכום קטן יותר ב-2027. "המיסוי הגבוה יותר לוחץ בסופו של דבר את רווחיות הבנקים", מציינת הסוכנות, "שהייתה מבחינה היסטורית טובה יותר מזו של עמיתיהם במדינות אחרות".

מנגד, S&P מדגישה שהבנקים אינם עומדים חסרי אונים מול השחיקה. מהלכי התייעלות, "בעיקר בבנקים הגדולים", התגברו ותורמים לשמירה על הרווחיות, והסוכנות צופה שהבנקים ימשיכו להעדיף ערוצים דיגיטליים ויוזמות בינה מלאכותית כדי לחסוך בעלויות. עם זאת היא גם מזהירה מהצד השני של המטבע: אימוץ מואץ של מערכות AI מתקדמות "מציב סיכונים חדשים ומעצים קיימים", ובהם חוסר התאמה בין אדם למכונה, התנהגות עדרית של מערכות אוטומטיות וסיכוני פרטיות ואבטחה.

הנדל"ן: 21% מהאשראי, ו-84 אלף דירות שממתינות לקונה

אם יש נקודת תורפה אחת שהדוח חוזר אליה שוב ושוב, זה הנדל"ן. ענף הבנייה והנדל"ן מהווה יחד כ-21% מכלל תיק האשראי של הבנקים, ולפי S&P הוא "נותר בין הסקטורים הפגיעים ביותר" - בשל עלויות מימון גבוהות, מגבלות בהיצע העבודה וירידה ביכולת הרכישה של הציבור.

התמונה בשוק הדיור תומכת בזהירות. מחירי הדירות ירדו ב-2.6% במונחים ריאליים ב-2025, וה-S&P צופה המשך ירידה גם השנה. היקף העסקאות התכווץ - לפי הדוח, לכ-7,500 עסקאות בחודש לעומת 8,600 ב-2024 - ומלאי הדירות החדשות שלא נמכרו הגיע לשיא. הדוח נוקב בכ-85 אלף דירות במרץ, והנתון העדכני ביותר של הלמ"ס, שפורסם השבוע, מצביע על 84,340 דירות בסוף מאי, המשקפות קרוב לשלוש שנות היצע בקצב המכירות הנוכחי.

• לומברד אודייר: פוטנציאל העלייה בשווקים מוגבל; בשוק הישראלי ממליצים על גישה ניטרלית
• פיץ' מותירה את דירוג ישראל ללא שינוי - ומזהירה מהמשך עלייה בחוב ובגירעון

מעבר למספרים, S&P מצביעה על לחץ תזרימי אצל היזמים. הקבלנים, נכתב, מתמודדים עם רווחיות נשחקת בשל עלויות מימון גבוהות, ירידה בהיקפי העסקאות, הפסקת "הלוואות הבלון" (מבצעי ה-80/20 שאיפשרו לרוכשים לדחות את עיקר התשלום למועד מסירת הדירה), ועליית עלויות הבנייה - בין היתר בשל ההחלפה היקרה של פועלים פלסטינים. "היכולת של היזמים לגלגל את העלויות האלה על הרוכשים גם היא נחלשה", מוסיפה הסוכנות, "מה שמעצים את הלחץ התזרימי".

עדיין, S&P לא צובעת את התמונה בשחור בלבד. רוב פרויקטי הבנייה הם למגורים, מה שממתן חלק מהסיכון. תיק המשכנתאות, שמהווה כ-72% מחוב משקי הבית וכ-38% מכלל האשראי הבנקאי, נשען על יחסי מימון שמרניים - יחס מימון (LTV) ממוצע של 54% בלבד נכון לסוף 2025 - ועל ביקוש מתמשך שנתמך בגידול האוכלוסייה. משרדים וקניונים, מוסיף הדוח, הפגינו עד כה עמידות, וסקטור המשרדים בתל אביב מתאושש על רקע גיוסי עובדים חוזרים בהייטק.

נקודה נוספת שראוי לשים לב אליה: הבנקים הרחיבו בחדות את החשיפה שלהם ל"שירותים פיננסיים", מגזר שהגיע ל-12% מסך החשיפה בסוף 2025. חלקו כולל את חברות כרטיסי האשראי שהבנקים מכרו בשנים האחרונות, אך חלק ממנו מגדיל בעקיפין דווקא את החשיפה לענף הבנייה.

איכות האשראי מחזיקה - אבל ההפסדים בדרך למעלה

למרות כל זה, איכות האשראי במערכת נותרה, כלשון הדוח, "עמידה מאוד". שיעור ההלוואות הבעייתיות (NPL) עמד על 0.84% בלבד בסוף 2025, וצפוי להישאר מתחת ל-1% עד 2028. יתרות ההפרשה להפסדי אשראי מכסות יותר מפי 1.5 את היקף ההלוואות הבעייתיות - כרית ביטחון שנצברה בשנות הרווח השמנות.

הכרית הזו היא בדיוק מה שמאפשר ל-S&P לצפות עלייה מתונה בלבד בהפסדי האשראי. לפי הדוח, ההפסדים צפויים לטפס מרמה ממוצעת של כ-0.15% מהאשראי בשנים 2024-2025 לכ-0.20%-0.25% בשנים 2026-2028. "הפסדי האשראי צפויים לעלות, אך בשלב זה רק לכ-0.20%-0.25%, לאור ההפרשות העודפות הגבוהות שביצעו הבנקים", נכתב.

• "אנחנו לא עובדים בהתנדבות": האם כביש 6 מצדיק מכפיל 60 לשפיר?
• ר.ג.א זכתה במכרז לפינוי פסולת בהיקף של עד 15 מיליון שקל

הסיכון הגדול נותר, כמובן, הגיאופוליטיקה. הסלמה מחודשת, מזהירה הסוכנות, עלולה לפגוע באיכות האשראי ולשחוק את העמידות הנוכחית. תרחיש כזה עלול לגרור גם סנקציות בינלאומיות, פגיעה באמון המשקיעים, בריחת הון ותנודתיות בשוק המט"ח. לצד זאת S&P מציינת שהמשק הישראלי מבני באופן שסייע לו לספוג את זעזועי המלחמה - כלכלה שמתמקדת ביצוא שירותי הייטק, עם שיעור גבוה של עובדים שיכולים לעבוד מהבית.

הפיקדונות בורחים לתשואה - ומקורות המימון מתייקרים

שינוי שקט אך משמעותי מתרחש בצד ההתחייבויות של הבנקים. הציבור, בחיפוש אחר תשואה גבוהה יותר, מסיט כספים מפיקדונות עו"ש לאפיקים אחרים. חלקם של פיקדונות משקי הבית מסך הפיקדונות ירד לכ-31.9% במרץ 2026 (כ-730 מיליארד שקל), לעומת כ-42% בסוף 2020, לטובת פיקדונות גדולים יותר של גופים מוסדיים ותאגידים - כלומר מקורות מימון פחות יציבים ומרוכזים יותר.

התוצאה היא התייקרות המימון: לפי הערכת S&P, הפיקדונות נושאי הריבית והפיקדונות לזמן קצוב מהווים כיום כ-79% מסך הפיקדונות, לעומת 63% ב-2021. יחד עם צמיחת אשראי מהירה, הדבר דחף את הבנקים לחפש מקורות מימון חדשים, כולל הנפקות בחו"ל. עם זאת, המערכת נותרת נושה חיצוני נטו, ו-S&P אינה צופה שזה ישתנה בקרוב.

הסוכנות מגדירה את הממשלה כ"תומכת" בסקטור הבנקאי, וצופה שתתערב ישירות לטובת בנקים בעלי חשיבות מערכתית אם יידרש. יתרות המט"ח של בנק ישראל עמדו על 228 מיליארד דולר - כ-32% מהתוצר - נכון למרץ 2026, כרית שמעניקה למערכת מרחב נשימה משמעותי בסביבה מאתגרת.