יו"ר הפד החדש ממעט במילים: שלוש הפרזות שחושפות לאן הריבית הולכת

יו"ר הפדרל ריזרב החדש, קווין וורש, בחר בסגנון תקשורת שמנוגד לזה של קודמו בתפקיד. הוא ממעט בהופעות פומביות, מקפיד על ניסוח מעורפל, ומותיר לשווקים לפענח את כוונותיו מתוך אוצר מילים מצומצם של ביטויים חוזרים. מאז שימוע המינוי שלו בסנאט, אחרי שהנשיא טראמפ בחר בו במקום ג'רום פאוול, הופיע וורש חמש פעמים מול קהל. ניתוח שיטתי של דבריו מגלה שלוש פרזות ששבות ועולות, וכל אחת מהן מסמנת כיוון אפשרי במדיניות המוניטרית של הבנק המרכזי החשוב בעולם.

הסגנון הזה מסמן מעבר מגישת השקיפות שאפיינה את הפד בשנים האחרונות, שבה הרבתה הוועדה בהכוונה מוקדמת של השווקים. וורש מצמצם את כמות המסרים, וכך הופך כל אמירה שלו למשמעותית יותר. ככל שהדיבור מועט, גובר משקלן של המילים הבודדות ששבות בכל הופעה. הביטוי "מריבה משפחתית" חזר אצלו 13 פעמים. פרשנים כלכליים קוראים בכך קריאה לדיון פתוח וער יותר בישיבות ה-FOMC, הוועדה המוניטרית שמונה 19 חברים ומחליטה על הריבית. עם זאת, אותה מטבע לשון נושאת מסר נוסף: המחלוקות אמורות להישאר בין כותלי הוועדה. יש הרואים בכך גם דרך להסיט את האחריות מגורמים חיצוניים אל תוך הדיון הפנימי של הפד.

הפרזה השנייה, "עקרונות יסוד", הופיעה 11 פעמים, והיא מעידה על שאיפה רחבה יותר. וורש מבקש לערער על ההנחות הקיימות של הבנק המרכזי ולחתור למעין שינוי משטר בפד: תפקיד מצומצם יותר למוסד, ספקנות כלפי מעורבותו בתחומי רגולציה ואקלים, והחזרת הדגש אל כמות הכסף במשק ככלי מרכזי לניתוח האינפלציה.

שינוי משטר בבנק מרכזי מדובר בתהליך רחב. הוא נוגע לאופן שבו נקבעת הריבית, למשקל שניתן לנתוני התעסוקה מול יעד יציבות המחירים, ולשאלה עד כמה הפד מעורב בשווקים דרך רכישות נכסים. גישה שמדגישה עקרונות יסוד עשויה להוביל להתערבות מדודה יותר בשוק האג"ח ולהסתמכות רבה יותר על כלים מסורתיים.

ברקע עומדת ביקורת חריפה של וורש על התקופה שקדמה לו. הוא הצביע על סדרת פספוסים בתחזיות האינפלציה בעידן פאוול, על רמת ריבית שנשארה נמוכה מדי לאורך זמן, ועל עיכוב בתחילת ההידוק המוניטרי. הקו הזה משתלב במגמה רחבה יותר בשווקים, שבה עברה השיחה מציפייה להורדות אל תרחיש שונה. להרחבה: הפד משנה כיוון ומדבר על העלאת ריבית.

הביטוי השלישי, "אינפלציה היא בחירה", נשמע שש פעמים, והוא אולי המשמעותי מכולם. מדובר בהד לאסכולה המוניטריסטית הוותיקה, שלפיה עליית המחירים היא תופעה מוניטרית שהבנק המרכזי אחראי עליה במישרין. מי שרואה באינפלציה בחירה, ממילא רומז על נכונות רבה יותר להעלות את הריבית כדי לרסן אותה.

בשימוע בסנאט התקשה וורש לפרט כיצד בדיוק ינהג בפועל, אך רמז שריבית גבוהה יותר עשויה להיות בדרך. הצירוף של סגנון מדוד, ביקורת על העבר ומחויבות מוצהרת ליציבות מחירים מציב את השווקים במצב של קריאת מפה זהירה לקראת ההחלטה הקרובה. להרחבה: החלטת הריבית הראשונה של וורש.

הזירה שבה נבחנות המילים האלה היא שוק שכבר תמחר במשך חודשים מסלול של ריביות יורדות. מעבר אפשרי לשיח של העלאה עשוי להשפיע על תשואות האג"ח, על שער הדולר ועל תמחור מניות הצמיחה, ולכן כל הופעה נוספת של וורש נמדדת בדקדקנות. השווקים מחפשים ודאות, וימשיכו לנתח כל ביטוי חוזר עד שתתקבל ההחלטה הבאה.