כשהעדר לא מתכנס לאמצע: הכוחות שמפצלים כל קהל ומטלטלים את השווקים

ההנחה המקובלת בנוגע להתנהגות עדר גורסת שכאשר אנשים מחקים זה את זה, הדעות שלהם נעשות דומות יותר והקבוצה מתכנסת בהדרגה לעמדה ממוצעת ומתונה. אם כל אדם מביא בחשבון את עמדותיהם של הסובבים אותו, ההבדלים אמורים להצטמצם עד שנוצר קונצנזוס.

מחקר שפורסם בינואר 2025 בכתב העת המדעי PNAS מראה שהמציאות עשויה להיות שונה. כאשר אנשים בוחרים בעמדה הפופולרית בסביבתם, הם אינם מאמצים בהכרח את הממוצע המספרי של כלל הדעות. במקום זאת, הם עשויים להצטרף לאשכול שבו מרוכזות דעות דומות – גם כאשר האשכול נמצא רחוק מאוד מהאמצע.

המסקנה אינה שקונפורמיות תמיד מובילה לקיצוניות. הממצא המדויק יותר הוא שחיקוי אינו מחייב התכנסות למרכז או לעמדה יחידה. הוא יכול ליצור ולשמר כמה אשכולות נפרדים, שחלקם עשויים להימצא בקצוות. לעומת זאת, אנטי־קונפורמיות – הנטייה להתרחק בכוונה מהעמדות הנפוצות – עשויה בתנאים מסוימים ליצור קיטוב חריף ולהותיר את מרכז ההתפלגות כמעט ריק.

את המחקר, שכותרתו "התאמה לתכונות מסודרות רציפות ובדידות" ("Conformity to continuous and discrete ordered traits"), ערכו אליסה היינריך מורה, ד"ר קלדה דנטון, מייקל פאלמר ופרופ' מרקוס פלדמן. דנטון היא עמיתת מחקר בתחום המורכבות במכון סנטה פה, ופלדמן הוא פרופסור באוניברסיטת סטנפורד וחבר סגל חיצוני במכון. מדובר במחקר מתמטי המבוסס על מודלים והדמיות מחשב.

הקהל לא מתכנס לאמצע

החוקרים פיתחו מודל שמביא בחשבון את מידת ההתקבצות של תכונות או עמדות. במקום להניח שקונפורמיסט מאמץ את הממוצע של סביבתו, המודל מניח שהוא נמשך לאזור שבו מרוכזים אנשים רבים בעלי עמדות דומות.

כאשר התכונה רציפה ואין שני אנשים שמחזיקים בדיוק באותו ערך, החוקרים משתמשים במדד הבוחן את המרחק בין כל עמדה לבין העמדות הקרובות אליה. עמדה שסביבה נמצאים ערכים רבים ודומים נחשבת פופולרית יותר מעמדה מבודדת, גם אם שתיהן נמצאות במרחק זהה מהממוצע.

באמצעות הדמיות מחשב בחן הצוות כיצד עמדות ותכונות עוברות בין פרטים לאורך דורות רבים. התוצאות הראו שקונפורמיות מובילה לעיתים להתקבצות סביב תכונות מסוימות, אך לא בהכרח סביב הממוצע. בניגוד למודלים הפשוטים יותר, האוכלוסייה כמעט אינה מתכנסת לתכונה יחידה, אלא אם מניחים שכל אדם מעתיק את האחרים בדיוק מוחלט - הנחה שאינה מציאותית.

אפילו הבדלים קטנים באופן שבו אנשים מפרשים או מעתיקים התנהגות מאפשרים לשונות להתקיים לאורך זמן. במילים פשוטות, אנשים יכולים לנסות להתאים את עצמם לסביבה ועדיין לא להפוך לקבוצה אחידה.

"התוצאות האלה תואמות את מה שאנחנו רואים בעולם האמיתי, שבו מנהגים תרבותיים ואידאולוגיות אינם פשוט מתמצעים לעמדה אחת, אלא שומרים על שונות משמעותית", הסבירה דנטון בהודעת מכון סנטה פה על המחקר.

במקום מסה אחידה מתקבלים אשכולות. כל אשכול כולל אנשים בעלי עמדות קרובות, אך המרחק בין האשכולות יכול להישמר ואף להתרחב. הדבר מסביר כיצד קונפורמיות יכולה לחזק הסכמה בתוך קבוצה קטנה, ובאותה עת לשמר פער גדול בין קבוצות שונות.

המחקר בחן גם את הכוח ההפוך - אנטי-קונפורמיות, כלומר הנטייה של אנשים להתרחק בכוונה מהעמדה של סביבתם. כאן התקבל בתנאים מסוימים דפוס בצורת האות U: אנשים רבים התרכזו בשני קצוות מנוגדים, בעוד שבמרכז נשארו מעטים.

עוצמת הקיטוב תלויה בתנאי המודל, ובהם עוצמת האנטי־קונפורמיות ומידת הדיוק שבה אנשים מעתיקים או מתרחקים מאחרים. אנטי־קונפורמיות אינה מובילה תמיד לאותה תוצאה, והיא עשויה ליצור גם התפלגות רחבה יותר. עם זאת, החוקרים הראו שהיא מסוגלת לייצר קיטוב חריף במקום איזון.

מהמעבדה החברתית לרצפת המסחר

ההשלכות על שוקי הון ישירות. עדריות בשווקים אינה מובילה בהכרח לקונצנזוס מתון על שווי הוגן של נכס. היא עלולה לדחוף מחירים לקצה אחד - התלהבות מופרזת שמנפחת בועה - או לקצה הנגדי - בהלה שמזינה קריסה. הדינמיקה של התקבצות סביב קיצוניות, ולא סביב אמצע, מסבירה מדוע שווקים נעים לעיתים בתנודות חדות שקשה ליישב עם תמחור רציונלי.

מניות מם, גלי קנייה סביב נכסים אופנתיים ומכירות פאניקה בזמן משבר כולם מדגימים את אותו עיקרון. משקיעים אינם ממצעים את דעותיהם למרכז שקול, אלא נמשכים לאשכולות של התלהבות או פחד. ככל שיותר אנשים נעים לכיוון אחד, כך גובר התמריץ להצטרף אליהם, והתנועה מתעצמת במקום להתמתן.

הכוח האנטי-קונפורמי מוסיף רובד. משקיעים ניגודיים, שמבקשים לפעול הפוך מהעדר, אינם מרגיעים בהכרח את השוק. לפי המודל, פעולה מנוגדת שיטתית עלולה דווקא להעצים את הקיטוב, ולתרום להיווצרות שני מחנות קיצוניים - שוורים ודובים - ללא עמדת ביניים.

מדוע קונצנזוס מתון הוא נדיר

הכלכלה הקלאסית הניחה במשך עשורים שמחירים משקפים חוכמת המונים - שכאשר משקיעים רבים מעריכים נכס, טעויותיהם הפרטיות מתקזזות והמחיר מתכנס לשווי הוגן. המודל החדש מסביר מדוע ההנחה הזאת נכשלת פעמים רבות. כשאנשים מחקים זה את זה במקום להעריך באופן עצמאי, הטעויות אינן מתקזזות אלא מצטברות לאותו כיוון, והמחיר נסחף לקצה.

ההיסטוריה הפיננסית מלאה בדוגמאות. בועת הדוט-קום בשלהי שנות התשעים, גל הקריפטו, ומניות המם של 2021 כולם מדגימים כיצד קהל שלם מתקבץ סביב עמדה קיצונית של התלהבות, עד שהפער בין המחיר לשווי האמיתי קורס. מנגד, במשברים כמו 2008, אותה דינמיקה פועלת בכיוון הפוך, ומכירות פאניקה דוחפות מחירים הרבה מתחת לערכם.

המחקר מוסיף רובד של הבנה גם על הפיצול בין אופטימיות לפסימיות בשוק. הכוח האנטי-קונפורמי, שגורם לחלק מהמשקיעים לפעול הפוך מהרוב, אינו מייצר איזון אלא מחדד את הפיצול לשני מחנות. התוצאה היא שוק שנע בין תקופות של אופוריה לתקופות של דכדוך, עם מעט מאוד זמן בעמדת הביניים השקולה.

עבור המשקיע, ההכרה בכך שהשוק נוטה לקצוות ולא לאמצע היא כלי מגן. היא מזכירה שכאשר נדמה שכולם בטוחים בכיוון אחד, זהו בדיוק הרגע שבו כדאי לבחון את ההנחות מחדש.

יישום רחב מעבר לכלכלה

החוקרים מציינים שהמסגרת שבנו חורגת מגבולות הכלכלה. "המסגרת הזאת יכולה לעזור להסביר התנהגות הצבעה, מגמות ברשתות חברתיות, ואפילו כיצד אנשים מעריכים ערכים במסגרות קבוצתיות", אמרה דנטון. אותה דינמיקה שמניעה מחירי מניות מניעה גם דעות פוליטיות, טרנדים ברשת והערכות של קבוצות.

ההבנה שהתקבצות סביב קיצוניות היא תוצאה טבעית של חיקוי, ולא חריגה נדירה, משנה את הדרך שבה כדאי להתבונן על התנהגות המונים. במקום לצפות שקבוצה תגיע לעמדה מאוזנת מעצמה, נכון יותר לצפות להיווצרות אשכולות, ולעיתים לקיטוב.

נקודה נוספת שעולה מהמחקר נוגעת לרשתות החברתיות, שהפכו למאיץ מרכזי של עדריות פיננסית. פלטפורמות שמציגות למשתמש בעיקר תוכן שכבר זכה לתפוצה רבה מחזקות את אותה דינמיקה של התקבצות סביב עמדות קיצוניות. משקיע שנחשף שוב ושוב לאותה התלהבות מנכס מסוים מתקשה לשמור על שיפוט עצמאי, ונדחף אל הקצה שאליו נעים כל השאר.

מה משקיע יכול ללמוד מזה

עבור המשקיע הפרטי, המסקנה המעשית נוגעת למודעות עצמית. כשנכס מסוים מושך תשומת לב רבה ומחירו מזנק, ההיגיון של המודל מזהיר שהתנועה עלולה להזין את עצמה ולהגיע לקיצוניות, ולא להתייצב על שווי הוגן. אותו היגיון פועל בירידות. זיהוי של רגעים שבהם הקהל מתקבץ לקצה, במקום להתכנס לאמצע, הוא כלי חשוב בניהול סיכונים.

הכלי המרכזי שהמחקר מציע אינו נוסחה למסחר אלא זווית מבט. השוק אינו מנגנון שמייצר קונצנזוס מתון, אלא זירה שבה כוחות של חיקוי ובידול מושכים אנשים לאשכולות. מי שמבין את הדינמיקה הזאת פחות ייבהל כשהמחירים נעים לקיצוניות, ופחות ייסחף אחריהם. היכולת לשמור על עמדה עצמאית, כשכל הסובבים נעים יחד לאותו קצה, היא אולי הנכס היקר ביותר בשוק שנוטה להתקבץ.