תעלומת הביקוש הנעלם: הנפט יצא ממצרי הורמוז סוף סוף - אף אחד לא רוצה לקנות
המלחמה במזרח התיכון שיבשה את אחת ממערכות האנרגיה החשובות בעולם, אך דווקא בתקופה שבה היה ניתן לצפות למחסור חריף בנפט ולזינוק חד במחירים, מתברר כי בעיה אחרת הולכת ומתעצמת: הביקוש אינו מספיק כדי לקלוט את כל החביות שמבקשות להגיע לשוק
כשהמלחמה במזרח התיכון התפשטה ואיימה על אחד מנתיבי הנפט החשובים בעולם, שוק האנרגיה נכנס למצב חירום. החשש היה ברור: אם מצרי הורמוז ייסגרו או שהשיט דרכם ישובש, מיליוני חביות נפט לא יצליחו להגיע לשוק, והמחסור שייווצר עלול להזניק את המחירים. המשקיעים נערכו לתרחיש של שוק נפט רעב, שבו כל חבית שתצליח לצאת מהמפרץ הפרסי תהיה שווה יותר. מחיר חבית הנפט זינק ונגע לפרקים ברמה של 117 דולר והמחיר הממוצע במשך שבועות ארוכים היה מעל 100 דולר. התחושה הייתה שהעולם משווע לנפט, וברגע שהמשבר יפתר השווקים "ישתו" בשמחה כל חבית שתגיע לשוק.
ואז קרה משהו כמעט הפוך.
כאשר נתיבי השיט נפתחו מחדש וחלק גדול מהנפט שהיה תקוע באזור הצליח סוף־סוף לצאת אל השוק, התברר שלא כולם מחכים לו. לפי הנתונים שפורסמו באתר CNN יותר מ־200 מיליון חביות נפט שהיו כלואות באזור המפרץ הפרסי זרמו החוצה בתוך זמן קצר, אבל הקונים לא מיהרו להסתער. להפך: חלק ממפיקות הנפט נאלצו להציע הנחות משמעותיות כדי למצוא בתי זיקוק שיהיו מוכנים לרכוש את המטענים. חברות QatarEnergy ואדנוק מאיחוד האמירויות נאלצו להציע הנחות של 6 עד 9 דולר לחבית כדי למצוא קונים בדרום־מזרח אסיה. במקביל, יותר מ-18 מיליון חביות של נפט שאינו איראני, שיצאו דרך מצרי הורמוז, נותרו על מכליות מחוץ למפרץ הפרסי כשהן ממתינות לקונה, פי 2.5 מהרמה שנרשמה לפני המלחמה. המספרים הללו מצביעים על שינוי דרמטי בתפיסת השוק. בזמן שהמלחמה נמשכה והאספקה הייתה בסכנה, כל חבית נראתה יקרה וחשובה יותר. אך ברגע שהנפט החל לזרום שוב, התברר שהבעיה אינה רק בצד ההיצע. גם בצד הביקוש משהו השתנה.
כך נוצרה אחת התעלומות הגדולות של שוק הנפט: איך ייתכן שבזמן מלחמה, לאחר איום ממשי על אספקת האנרגיה העולמית, יש פתאום יותר מדי נפט שהשוק מתקשה לספוג? התשובה עוברת דרך סין, המלאים שנצברו לפני המלחמה, הירידה ביבוא הנפט, התחרות בין מפיקות המפרץ והעובדה שהביקוש העולמי לנפט נחלש דווקא בזמן שבו השוק ציפה למחסור.
סין מורידה הילוך — והשוק כולו מרגיש את זה
כדי להבין מה השתנה בשוק הנפט, צריך להסתכל קודם כל על סין. המדינה היא אחד מצרכני הנפט הגדולים בעולם, ובמשך שנים הייתה מנוע מרכזי של הביקוש העולמי. עבור מפיקות המזרח התיכון, ובעיקר עבור איראן, סין היא גם יעד מרכזי ליצוא. אלא שבחודשים האחרונים סין קונה פחות. לפי נתוני רויטרס במשך כחמש שנים עמדה רמת יבוא הנפט של סין בממוצע על כ-11.5 מיליון חביות ביום. מאז אפריל ירד הממוצע לכ-8 מיליון חביות ביום, וביוני הגיעו משלוחי הנפט לכ-40% בלבד מהרמות שנרשמו לפני המלחמה.
זהו נתון דרמטי, אבל הוא דורש הסבר. הירידה ביבוא אינה משקפת בהכרח ירידה זהה בצריכת הנפט של סין. חלק מהסיבה לכך הוא שסין נכנסה למשבר עם מלאים גדולים, וכעת היא יכולה להשתמש בנפט שכבר רכשה ואחסנה במקום לצאת לשוק ולרכוש חביות חדשות. במילים אחרות, חלק מהנפט שסין הייתה אמורה לקנות היום כבר נמצא אצלה.
לכך מצטרפים שינויים נוספים. השימוש בכלי רכב חשמליים והיברידיים גדל במהירות, יעילות צריכת הדלק משתפרת, והביקוש לחלק ממוצרי הנפט נחלש. גם פעילות בתי הזיקוק משפיעה על היקף הרכישות: כאשר הביקוש לדלקים ולמוצרים פטרוכימיים חלש יותר, בתי הזיקוק אינם ממהרים לרכוש כמויות גדולות של נפט גולמי. מבחינת שוק הנפט העולמי, המשמעות היא שכל חבית שסין אינה קונה צריכה למצוא יעד אחר. וכאשר גם קונים אחרים אינם ממהרים להגדיל את הרכישות, נוצר לחץ על המחירים ועל המפיקים.
הבעיה של איראן: גם הקונה הגדול שלה קונה פחות
המדינה שנפגעת מהשינוי הזה אולי יותר מכל היא איראן. סין הייתה במשך שנים הקונה המרכזית של הנפט האיראני, ובתי הזיקוק העצמאיים במדינה היו יעד חשוב במיוחד עבור החביות האיראניות. בתי זיקוק אלה היו מוכנים במקרים רבים להתמודד עם הסיכונים הכרוכים בסנקציות ולרכוש נפט במחירים אטרקטיביים. אבל גם כאן חל שינוי.
לפי S&P Global, בתי הזיקוק העצמאיים בסין ייבאו ביוני כ-3.6 מיליון טון נפט איראני, שהם כמעט 900 אלף חביות ביום. מדובר בירידה של 41.4% לעומת מאי ובירידה של 47.1% לעומת יוני בשנה הקודמת. הירידה אינה אומרת שבתי הזיקוק הסיניים הפסיקו לרצות נפט איראני. המציאות מורכבת יותר. הם מתמודדים עם שילוב של מלאים קיימים, רווחיות זיקוק, סיכונים הקשורים לסנקציות, זמינות המטענים והמחיר שבו מוצע הנפט. אבל בתוך המשוואה הזאת נכנס גורם נוסף: תחרות.
הקונים הסיניים יכולים לבחור — והמפרץ מתחרה עליהם
כאשר בתי הזיקוק בסין מחפשים נפט, הם אינם חייבים לבחור דווקא באיראן. הם יכולים לרכוש נפט ממדינות אחרות במזרח התיכון, ומקורות שונים מציעים להם כיום תנאים תחרותיים. לפי S&P Global, סוגי נפט כמו Upper Zakum מאיחוד האמירויות ו־Al-Shaheen מקטאר הוצעו בתקופה האחרונה בהנחות של כ־7–8 דולר לחבית ביחס לברנט. זאת לעומת הנחה מצומצמת יותר עבור Iranian Light. המשמעות היא שהמאבק על הביקוש הסיני הפך לתחרות מסחרית של ממש כשכל היצרניות מהמפרץ ממהרות למכור את המלאים שהצטברו בימי המלחמה.
- מחירי הנפט מטפסים בעקבות המתיחות מול איראן
- סוכנות האנרגיה מזהירה: סגירת הורמוז מחזירה את שוק הנפט לסיכון
עבור איראן, זו התפתחות בעייתית. היא אינה מתמודדת רק עם מגבלות הקשורות לסנקציות ולמערכת הפיננסית הבינלאומית, אלא גם עם מצב שבו הלקוח המרכזי שלה יכול לבחור בין מספר מקורות אספקה. אבל גם עבור מדינות המפרץ התמונה אינה פשוטה. אם הקונים אינם ממהרים לרכוש, ואם כמויות גדולות של נפט חוזרות לשוק לאחר שהיו תקועות באזור, המפיקים צריכים להתחרות זה בזה על בתי הזיקוק. התוצאה היא לחץ על המחירים.
איך הצליח העולם לספוג את שיבוש האספקה?
ההתפתחויות בסין מסבירות חלק מהתמונה, אך לא את כולה. השאלה הגדולה היא כיצד הצליח שוק הנפט העולמי להתמודד עם זעזוע משמעותי באספקה מבלי להגיע למחסור חריף ומתמשך. התשובה של קרן המטבע הבינלאומית, IMF, מורכבת משלושה גורמים: ירידה בביקוש, עלייה של כמעט 2 מיליון חביות ביום בתפוקה מחוץ לאזור המפרץ ומשיכת נפט מהמלאים.
לפי קרן המטבע, בין מרץ למאי נוצר בשוק גירעון של כ-4 מיליון חביות ביום, אך חלק גדול מהפער כוסה באמצעות ירידה במלאים. זהו נתון שמסביר את הפרדוקס הגדול של התקופה האחרונה. המלחמה אכן פגעה בצד ההיצע, אך השוק הצליח לפצות על חלק מהפגיעה באמצעות מקורות אחרים ובאמצעות שימוש בנפט שכבר היה במאגרים. במילים פשוטות, העולם לא היה חייב לקנות את כל הנפט שהיה קונה בתנאים רגילים, משום שחלק מהנפט הדרוש כבר היה מאוחסן. אלא שהפתרון הזה אינו יכול להימשך לנצח.
המבחן הבא: המלאים
כל עוד סין ומדינות אחרות יכולות להסתמך על מלאים שנצברו מראש, הן יכולות להרשות לעצמן להקטין את היבוא. אבל ככל שהמאגרים מתרוקנים, האפשרות הזאת הולכת ונעלמת. וזה עשוי להיות המשתנה שיקבע את השלב הבא של משבר הנפט. אם המלחמה תימשך, אך הביקוש יישאר חלש וסין תמשיך להשתמש במלאים, הלחץ על מפיקות הנפט עשוי להימשך. איראן תתקשה למכור את הנפט שלה במחירים הרצויים לה, ומדינות המפרץ ימשיכו להתחרות על הקונים באסיה.
אבל אם המלאים יגיעו לרמות נמוכות יותר וסין תחליט להתחיל למלא אותם מחדש, הביקוש יכול להתאושש במהירות. במצב כזה, השוק עשוי לעבור שינוי חד. החביות שהיום מתקשות למצוא קונה יהפכו לפתע למבוקשות, והלחץ על המחירים עשוי להתהפך.
- זינוק מטורף של כ-790% במניית CPHI: החברה מבהירה – "אין לנו מושג למה"
- מניית SMCI מזנקת 17% במסחר המאוחר:
תעלומת הביקוש הנעלם
זהו למעשה הסיפור הגדול של שוק הנפט בתקופת המלחמה. בתחילתה, המשקיעים הסתכלו כמעט אך ורק על צד ההיצע. החשש היה שמיליוני חביות יישארו תקועות במפרץ הפרסי, שהזרמת הנפט לעולם תיפגע ושמחירי הנפט יזנקו. המחירים אכן עלו, אך כשהנפט החל לחזור לשוק, התברר שהבעיה מורכבת יותר. סין קונה פחות. בתי הזיקוק משתמשים במלאים. מפיקות הנפט מתחרות על אותם לקוחות, וחלקן נאלצות להציע הנחות משמעותיות כדי למכור את המטענים. עבור איראן, זו אולי נקודת תורפה משמעותית במיוחד. היא זקוקה לקונה הסיני, אך הקונה הסיני אינו זקוק כרגע לאותה כמות נפט כמו בעבר. במקביל, איראן מתחרה מול נפט מהמפרץ ומול מקורות אחרים שמוצעים במחירים אטרקטיביים. עבור מפיקות המפרץ, השינוי מדגיש עובדה אחרת: גם נפט שהיה מבוקש מאוד בתקופה של חשש ממחסור אינו מבטיח כוח תמחור כאשר הביקוש נחלש והקונים יכולים לבחור.
והשאלה הגדולה עבור השווקים היא מה יקרה קודם: האם הביקוש יחזור, או שהמלאים ימשיכו להצטמצם?
אם סין תחזור לשוק כדי למלא מחדש את המאגרים שלה, בזמן שהאספקה מהמזרח התיכון עדיין מוגבלת, השוק יכול לעבור במהירות מתחרות על קונים לתחרות על חביות. במקרה כזה, מחירי הנפט עשויים לקבל דחיפה מחודשת כלפי מעלה. אבל אם הירידה בביקוש תימשך, והמלאים ימשיכו לספק לסין ולמדינות אחרות רשת ביטחון, הלחץ על מפיקות הנפט עשוי להישאר. כך, מה שהחל כמשבר של מחסור אפשרי הפך בינתיים לסיפור על ביקוש נעלם. הנפט מצליח לצאת ממפרץ הורמוז, אבל הקונים אינם ממהרים לפתוח את הארנקים.
