כך מצאה עצמה י.ע.ז יזמות ובניה והתחדשות עירונית מול מועצת שמאי המקרקעין והוועדה המקומית תל אביב, לאחר שהגישה בקשה למינוי שמאי מכריע באיחור של עשרות ימים. המשיב, משרד המשפטים באמצעות מועצת שמאי המקרקעין, סירבה להאריך את המועד בטענה שאין טעם מיוחד המצדיק זאת. החברה מצדה, טענה כי הנסיבות של חופשת לידה של מנהלת הכספים ושירות מילואים של המחליף שמונה לצדה בזמן המלחמה, יצרו תקלה תפעולית שלא איפשרה לה לעמוד בלוחות הזמנים.

פסק הדין שניתן מאיר החלטה מנהלית זו מזווית נדירה, ומציב במרכז הבמה את העובדה הפשוטה שלפעמים החיים, ובייחוד חופשת לידה ומילואים בעיצומה של מלחמה, חזקים יותר מהחוקים. השופט הס ציין כבר בראשית הדברים כי אין מחלוקת על כך שהאיחור היה משמעותי, אבל הוא מדגיש כי בחינה של “טעם מיוחד” אינה בחינה טכנית בלבד אלא מחייבת התבוננות רחבה. לדבריו, “ככל שהטעם המיוחד חזק יותר, הרי נדרוש טעמים אחרים חלשים יותר, וכן להיפך”, ובכך הוא הופך את ההבחנה המקובלת לשני שלבים - קיומו של טעם מיוחד ואז בחינת נסיבות נוספות - למעין “מקבילית כוחות”, כפי שהוא מגדיר זאת בספק הדין שפורסם.

המונח חופשת לידה הוא "מונח מטעה"

הבחינה הזו הביאה אותו למסקנה כי במקרה הנוכחי אמנם מדובר בטעם מיוחד “חלש”, אך עדיין כזה שיש להתחשב בו. חופשת לידה, שמטבע הדברים יוצרת עומס וקשיים תפעוליים, אינה יכולה להיתפש כתקלה שולית. השופט ציין במפורש כי אפילו המונח “חופשת לידה” הוא “מונח מטעה”, והוסיף כי “אין מדובר בחופשה אלא בתקופה קשה בה נדרש לטפל בתינוק מסביב לשעון”. הוא אף הזכיר בהכרעתו כי החוק עצמו תיקן את שם המונח ל“תקופת לידה והורות” כדי לשקף את המציאות.

• מניע כלכלי? עיריית ת"א מבקשת דיון חוזר בהיטל השבחה
• פסק הדין שגרם לעיריית ת"א הפסד של 50 מיליארד שקל
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בית המשפט התייחס גם להשלכות רחבות יותר של תקופת הלידה, בייחוד לנוכח פערי השכר המגדריים. השופט ציין כי “קיים פער בין שכר של אשה לשכר של גבר בישראל… כאשר אחת הסיבות לכך הינה חופשת הלידה והמשמעות הכלכלית הנובעת מכך”, והסביר בהכרעתו כי החובה של החברה ושל בתי המשפט היא להתחשב בכך. לדבריו, לעתים על מערכת המשפט “לוותר על עיקרון חשוב כגון יעילות הדיון, על מנת לקדם עיקרון אחר, במקרה שלנו - השוויון המגדרי בחברה”. מדובר באמירה חריגה בנוף פסקי הדין בתחום התכנון והבנייה, המעידה על ראייה חברתית רחבה.

ואולם זה לא נגמר שם. לצד חופשת הלידה, השופט מביא בחשבון גם את נסיבות שירות המילואים של המחליף בתקופה שאחרי המתקפה של 7 באוקטובר, ומלחמת חרבות ברזל. הוא תיאר את התקופה כ“מורכבת במדינת ישראל”, והבהיר בהחלטתו שאי אפשר לצפות מהעורף - לרבות חברות עסקיות - לתפקד כאילו כלום לא קרה. לא רק אלה ששרתו במילואים נפגעו, אלא גם מי שבני משפחתם גויסו, וממילא שגרת העבודה השתבשה.

סיכויי ההפחתה "מעולים"

במקרה הזה, כשהממונה הזמני על תחום הכספים נקרא למילואים במקביל לחופשת הלידה של מי שאמורה היתה לטפל בנושא, השופט קבע כי יש לראות בכך “טעם מיוחד כללי” להארכת המועד. עם זאת, הוא הדגיש בהכרעת הדין כי מדובר בטעם מוגבל בעוצמתו. אך נקודת המפנה מגיעה בשלב השני של הניתוח, כשבית המשפט מתעמק בשאלה מה סיכויי ההפחתה של השומה. כאן מתגלה התמונה האמיתית. העותרת טענה כי שומות דומות הופחתו על ידי שמאים מכריעים “בעשרות אחוזים ולעתים אף למעלה מ-90%”. המשיבה טענה שהסיכויים האלה לא פורטו כנדרש ולכן אין להתחשב בהם. ואולם השופט דחה את טענתה וקבע כי הדבר “נרשם באופן מפורש” בפנייה המקורית. מעבר לכך, הוא קבע בפסק דינו כי סיכויי ההפחתה במקרה הנדון הם לא רק טובים אלא “מעולים”.

• ביטול כתב האישום בפרשת מצלמות המהירות נותר על כנו
• בוטל היתר בנייה למלון שתוכנן ברחוב הירקון בתל אביב
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק

הסיבה לכך נעוצה בשיטה שבה נערכו השומות על ידי הוועדה המקומית. בית המשפט הבהיר כי השומה אינה עומדת בדרישות הדין, בעיקר משום שאינה מציגה “שווי במצב קודם ושווי במצב חדש”, שהם יסוד מהותי בכל הליך היטל השבחה. לדבריו, “אין מדובר בהבדל סמנטי”, שכן לשיטה שבה בחרה הוועדה יש “השפעה דרמטית על חישוב הפטור” מכוח תמ"א 38. בנוסף, ציין השופט כי השומות אינן תואמות את הלכות קבוצת הירדן, שכבר נקבעו כחלות גם על תל אביב, ולכן סיכויי ההפחתה “גבוהים ביותר”. הוא הוסיף כי אף הוועדה המקומית עצמה, בדיון אחר, הודתה שיש לחשב את ההיטל בשיטה המסורתית. מכאן, התעלמות מסיכויים אלה במסגרת ההחלטה המנהלית היא, לדעתו, שגיאה המצדיקה התערבות.

המתח בין יעילות מנהלית לבין צדק פרטני בולט לאורך כל פסק הדין. מצד אחד, בית המשפט הכיר בכך שהאיחור היה “משמעותי מאוד”, ושמדובר בתקלה שמקורה בעותרת. הוא מדגיש כי יש חשיבות עליונה לשמירה על מסגרת הזמנים, בייחוד בדיני תכנון ובנייה, כדי לאפשר לרשויות להסתמך על סופיות השומות. מצד שני, הוא קובע כי במקרה הנוכחי “הדרך הראויה והמאוזנת” היא הארכת המועד, דווקא נוכח מכלול הנסיבות הקיצוניות - חופשת לידה, שירות מילואים ומלחמה - ובעיקר נוכח סיכויי ההפחתה הגבוהים. ההארכה ניתנת אם כן, אך לא בלי מחיר. בית המשפט הטיל על העותרת הוצאות משפט בסכום כולל של 25 אלף שקל לטובת הוועדה המקומית, מכיוון שהתקלה נגרמה באשמתה, אך הדגיש כי הדבר נעשה תוך איזון בין האחריות לתקלה לבין העובדה שהעתירה התקבלה.

לקראת סיום פסק הדין, השופט מצא לנכון להוסיף הערה עקרונית: תוצאה זו אינה כללית. לדבריו, “במקרים אחרים בהם לא הייתי מתרשם כי השומה נוגדת את הדין, לא הייתי מאריך את המועד”. כלומר, אין כאן פתיחת דלת גורפת לכל טענה של חופשת לידה או שירות מילואים, אך יש כאן הכרה בכך שבנסיבות מתאימות - כאלה שבהן התקלה נובעת מגורמים אנושיים בלתי צפויים, ובייחוד כשהשומה המקורית לוקה בחסר משמעותי - יש לאפשר גמישות.

פסק הדין יירשם בפסיקה כמקרה חשוב שבו המשפט המנהלי, שלרוב נאחז בכללים נוקשים של מועדים ושל התנהלות פורמלית, מקבל גוון אנושי ומכיר בכך שחיים אמיתיים לא תמיד מתיישרים עם טבלאות וגאנטים. הוא גם מציב נקודת ציון במאבק לשוויון מגדרי ולכבודן של נשים בתקופת לידה והורות, ומזכיר כי שירות מילואים, בעיקר בזמן מלחמה, אינו רק מונח ערכי אלא מציאות שמטלטלת את התפקוד השוטף של המשק.