האחים חילקו ביניהם דירות - העירייה דרשה כסף

סעיף 196א לחוק התכנון והבנייה קובע שהיטל השבחה משולם כשמממשים זכויות במקרקעין. אחת הדרכים למימוש זכויות היא העברתן לאחר, גם ללא תמורה. אלא שהמחוקק קבע חריג: העברה ללא תמורה לקרוב משפחה תידחה לשלב מאוחר יותר. קרוב משפחה בהקשר הזה כולל, בין היתר, אחים. ולכן, אם ההעברה בין קדישמן לאחותו היתה אכן מתנה, הם היו פטורים כרגע מתשלום. הבעיה? השופט גיא הימן מבית משפט השלום בתל אביב לא קנה את הסיפור הזה.

הלב של הפסיקה במקרה הזה נמצא בהגדרה המשפטית של מתנה. לפי חוק המתנה, מתנה היא "הקניית נכס שלא בתמורה". אבל כשמסתכלים על ההסכם שחתמו האח והאחות, עולה תמונה אחרת לגמרי: היא ויתרה על חלקה בדירה שלו, בתמורה לכך שהוא ויתר על חלקו בדירה שלה. שני ויתורים, בו זמנית, האחד מותנה בשני. השופט הימן ציטט את ספרות המשפטית וקבע כי, "חוזה-מתנה אינו יוצר חיובים הדדיים של המתקשרים, וביצוע החוזה על-ידי החייב אינו תלוי בביצוע מקביל על-ידי הצד השני להתקשרות ואינו מותנה בו". כלומר מתנה אמיתית ניתנת באופן חד-כיווני, בלי שהמקבל מחויב לתת דבר בחזרה. כשיש הדדיות, זו כבר לא מתנה.

• יש פתרון מהיר ויעיל לבניינים שנהרסו: הכנסת רק צריכה להחליט
• העליון הבהיר: גם קרקע בהנחה מחייבת בהיטל השבחה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

ממסמכי ההסכם עצמו שנחתם בין השניים, עלה שהאחות ויתרה על חלקה בדירה אחת "בו-זמנית ובאופן משולב עם העברת-זכויותיו של בן-ציון בדירה השנייה למיה". גם מכתב שנשלח לעירייה ב-2022 מטעם הנתבעים, תיאר "העברה הדדית בין אחים של זכויות שהתקבלו בירושה/מתנה". ההודאה הזו, שנכתבה על ידי עורך דינם של הנתבעים עצמם, לא עזרה לתזה שלהם.

תקדים מהעליון תומך בעמדת העירייה

השופט הסתמך על פסיקת בית המשפט העליון מ-1996 בעניין שומרוני, שבו נדונו חמש העברות זכויות בין אחים שנעשו ביום אחד. בית המשפט העליון קבע שם כי, "הא בהא תליא. בתמורה ל'מתנה' שנותן האח האחד, הוא מקבל 'מתנה' מהאח האחר". המסקנה שם היתה שמדובר בעסקת חליפין, ולכן הפטור ממס שבח לא חל עבור מתנה לקרוב. הימן הוסיף גם פסיקה עדכנית יותר מבית המשפט המחוזי בירושלים, שבה נקבע בנסיבות דומות כי, "אין מדובר במתנה אלא בהעברה של נכס בתמורה מלאה, גם אם זו נעשתה בעין ולא בכסף".

בשלב מאוחר של ההליך, ולאחר שהשופט רמז שהתביעה עשויה להתקבל, ביקשו הנתבעים לתקן את כתב ההגנה שלהם ולהוסיף טענה חדשה: שגיאות בשומה עצמה שמצדיקות מחיקה של התביעה. השופט הימן דחה את הבקשה בתקיפות. "העלאתה של טענה לגביה רק בעקבות כך שבית-המשפט הציע לנתבעים שהתביעה תתקבל, תוך שהעירייה מוותרת על הפרשי-הגבייה, היא חריגה-רבתי מכלליו של סדר-הדין", הוא כתב בהחלטתו.

• הרצוג צריך לדחוף את הצדדים במשפט נתניהו לגישור פלילי
• נהג על טסלה וטען שמרוויח 3,000 ש' - מה קבעה השופטת?
• תוכן שיווקי גידור בנאמנות: הראל Multi-Strategy (4D) מובילה את הטבלה
• הגלידרייה נסגרה, החוב נשאר: מי ישלם על שכירות כושלת?

בסופו של דבר, פסק הדין קיבל את תביעת עיריית תל אביב-יפו במלואה. האח והאחות חויבו לשלם יחד ולחוד 130,096 שקל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. בנוסף, הם חויבו ב-15,454 שקל שכר טרחת עורך דין ו-2,544 שקל הוצאות משפט.