אבי לוי נכשל ועכשיו העובדים משלמים: דיסקונט מקפיא בונוסים ומכין קיצוצים

אבי לוי הוא המנכ"ל היחיד של הבנקים שלא מצליח - כל התנאים הטובים קיימים, יש צמיחה במשק, יש גידול באשראי, גידול בפיקדונות, אבל בנק דיסקונט דיסקונט -0.62%   מדדה מאחור.  זה מתבטא גם במחיר המניה - דיסקונט אחרי כולם. בטווח של 12 חודשים מניית פועלים -0.94%  עם תשואה של 54%, לאומי -1.13%   ב-52% ודיסקונט בתחתית הטבלה עם 31% בלבד. הפערים גדולים יותר בטווח של שנתיים. מה שבעיקר מבטא את זה היא גם התשואה להון מזרחי עם 16.1%, פועלים ולאומי ב-15% ודיסקונט ב-12.2%.

הכישלון הזה רשום על המנכ"ל. כל התנאים קיימים והוא לא מספק את הסחורה, עכשיו הוא מתחיל בחריש עמוק ומבטל את הבונוסים, גם של עצמו. בדרך תוכנית התייעלות - זה היה צפוי, ולקח יותר מדי זמן.  נכון, לוקח לבנק גדול זמן לזוז. בנק דיסקונט הוא בנק לא יעיל, עם עובדים ותיקים שכנראה היה צריך לפטר אותם מזמן, הבנק גם עם השקעה-החזקה בדיסקונט ניו יורק ועם החזקה במרכנתיל, סוג של חברת החזקות בנקאית. הבנק בניו יורק מושך את התוצאות למטה, אבל הוא לא חלש באופן יחסי לתוצאות הבנקים בארה"ב. כלומר, התשואה הנמוכה מעט משקרת, ועדיין  - היא נמוכה אבסולוטית ויחסית לעומת הבנצ'מרק.

בבנק מכוונים לכיוון צמיחה ויש גם פעולות שיציפו ערך כמו מכירת כאל, התייעלות גם במרכנתיל, האצה של פתרונות AI, כניסת משקיע בבנק בניו יורק, רק שנראה שזה לוקח הרבה זמן. אולי לוקח הרבה זמן להזיז את הספינה הזו לכיוון תשואה טובה יותר, אולי ההנהלה היתה איטית, בינתיים המשקיעים והעובדים משלמים את המחיר.    

לאייטמים קשורים: השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

מנכ"ל דיסקונט עולה שלב במאבק מול הוועד, מקפיא את הבונוסים ועוצר את מסלולי הפרישה, אבל מאחורי המהלך הזה יש גם הודאה בכישלון: הבנק לא מצליח לייצר את קפיצת הערך שקיוו לה, והתשובה של ההנהלה היא לא מנועי צמיחה חדשים אלא עוד התייעלות. אם הוועד ילך לסכסוך עבודה, דיסקונט ייכנס חזיתית לעימות שלא בטוח שיהיה קל לצאת ממנו. דיסקונט נחשב שנים לבנק עם הוועד הכי מיליטנטי. לוי פחד להתעמת איתו עד עכשיו. זה כנראה סעיף עיקרי בכישלון שלו, אבל לא היחיד - מערכות השיווק של הבנק היו רדומות, היצירתיות והיזמות במוצרים חדשים ופתרונות חדשים לא היו קיימים וזאת בשעה שהבנקים האחרים לא הפסיקו להפתיע, לחדש ולגדול. 

על הרקע הזה, לוי מפנה את המשאבים למלחמה פנימית. זה מוצדק, אבל איפה הוא היה היה שנתיים פלוס. חוץ מזה, זה צריך להגיע עם תוכנית צמיחה אמיתית ופתרונות חדשים וחדשניים ללקוחות. זה לא ממש קורה והדירקטוריון של הבנק כבר מתחיל ללחוץ. אם זה היה דירקטוריון שמונע על ידי בעל בית אמיתי נראה שלוי לא היה נשאר, הוא היה מועף הביתה. אבל אין בעל שליטה בבנק. אז לוי עדיין מחזיק מעמד. ועדיין - יש טענות קשות נגדו.     

אבי לוי לא מצליח עד עכשיו להביא לדיסקונט את קפיצת המדרגה שהשוק מצפה ממנה, לא דרך מהלך עסקי גדול, לא דרך בידול אמיתי, ולא דרך מנוע צמיחה שיכול לשנות את התמונה. צמצום כוח אדם זה בכרח, אבל זה נראה כמו מאוחר מדי וחלש מדי, זה צריך היה להיות ביום הראשון של המנוי, זה היה צריך להיות עם מנועי צמיחה חזקים. כל מנהלי הבנקים האחרים הפנימו ופעלו בדרך הזאת. אבי לוי נשאר מאחור. 

במכתב לוועד העובדים, הנהלת הבנק מדברת במפורש על התייעלות, על שינוי עמוק, על תחרות גוברת, על בנקים קטנים, על אשראי חוץ בנקאי, על אוטומציה ועל בינה מלאכותית. כל זה נכון. הכול קורה. אבל זאת לא כל האמת. כי כל בנק מתמודד עם אותם איומים. השאלה היא מה הנהלה עושה מולם. האם היא מייצרת ערך, מהדקת מנועי צמיחה, מגדילה פעילות, משפרת פרודוקטיביות בצורה חכמה, או נרדמת. בדיסקונט היו עסוקים במלחמות בהנהלה, פיטורים, משחקי אגו, ובינתיים הם פגעו במשקיעים ויצרו להם תשואה נמוכה מאוד.

הקפאת הבונוסים היא אמירה - "אנחנו לא עמדנו בביצועים. אנחנו לא טובים". גם עצירת האפשרות לפרישה מוקדמת בפיצויים עם משמעות - פחות מסלולים נוחים, פחות ריכוך, יותר כוח ניהולי. זה מהלך של הפסקת המתנות לעובדים, מספיק עם ארוחות חינם. 

• הרווח קפץ ב-72%, המינוף ירד: להב אל.אר ממשיכה לרכוש ולהשביח נכסים בגרמניה
• דיסקונט עם הדוח החלש במערכת: הרווח ירד ב-10.2%, התשואה להון ירדה ל-10.9%