פצצת זמן: הפשיעה בחברה הערבית עולה לישראל 10 מיליארד שקל בשנה

שיעור הרצח בקרב ערבים בישראל - 11.9 מקרים לכל 100 אלף איש - גבוה יותר מרוב מדינות ערב, גבוה פי ארבעה מממוצע מדינות ה-OECD, ופי עשרים מהשיעור בקרב יהודים בישראל. כך עולה ממסמך מדיניות חדש שפרסמה השבוע צוות המחקר של אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר, בחתימת נג'יב עמרייה ואסף גבע.

המסמך, שמיועד לשמש בסיס לדיון מדיניות, לא מסתפק בנתוני הפשיעה כשלעצמם - הוא מנסה לתרגם אותם לשפה שפוליטיקאים ואנשי כלכלה מבינים: שקלים. המסקנה חדה: הפשיעה העודפת בחברה הערבית עולה למשק הישראלי לפחות 10 מיליארד שקל בשנה, ובתרחיש מרחיב - עד 19 מיליארד.

255 נרצחים בשנה אחת - ורובם צעירים

הנתון הבולט ביותר בדוח הוא שבשנת 2025 נרצחו 255 ערבים בישראל - שיא של העשור האחרון, לעומת 58 נרצחים בלבד בשנת 2015. מדובר בעלייה חדה שממחישה עד כמה האלימות בחברה הערבית החריפה בשנים האחרונות.

מהנתונים עולה כי 91% מהנרצחים הם גברים, ו-76% מהם היו בני 40 ומטה. כלומר, ברוב המקרים מדובר בצעירים ובגברים צעירים במיוחד. בנוסף, 12 מהנרצחים - כ-5% מכלל הקורבנות - היו ילדים בגיל בית ספר, נתון שממחיש עד כמה האלימות פוגעת גם בחפים מפשע ובמשפחות שלמות.

מבחינה גיאוגרפית, יותר ממחצית ממקרי הרצח התרחשו באזור חיפה והצפון, שם מתגורר גם חלק גדול מהאוכלוסייה הערבית בישראל. לוד ונצרת הובילו במספר המקרים עם 18 מקרי רצח בכל אחת, אחריהן רמלה עם 14, אום אל-פחם עם 12 ורהט עם 11. הנתונים האלה מראים שמדובר בתופעה רחבה ומתמשכת, שפוגעת ביישובים רבים ולא במקרה נקודתי.

גם בהשוואה בינלאומית התמונה חריגה: שיעור הרצח בקרב ערבים בישראל עומד על 11.9 מקרים לכל 100 אלף איש, גבוה יותר מרוב מדינות ערב, בעוד שממוצע מדינות ה-OECD עומד על 3.1 בלבד. המשמעות היא ששיעור הרצח בחברה הערבית בישראל גבוה כמעט פי ארבעה מהממוצע במדינות המפותחות, נתון שממחיש עד כמה מדובר במשבר חריג בחומרתו

חוסר מעש ורצח: המתאם שמדאיג את האוצר

אחד הממצאים המרכזיים בדוח הוא שקיים קשר ברור בין שיעור הצעירים הערבים שלא עובדים, לא לומדים ולא נמצאים בשום מסגרת הכשרה, מצב שמכונה באנגלית NEET: Not in Employment, Education or Training

לבין רמת האלימות ביישוב.

המחקר התמקד בגברים ערבים בני 18- 24, וגילה שככל שיש יותר צעירים שנמצאים מחוץ למעגל העבודה והלימודים, כך מספר מקרי הרצח ביישוב נוטה להיות גבוה יותר.

• משרד האנרגיה מכריז על מיזם להקמת 20 אלף גגות סולאריים בחברה הערבית
• שירות התעסוקה: 23 אלף דורשי עבודה בירושלים ב-2026

המשמעות היא שהיעדר מסגרת, תעסוקה או לימודים עלול להגביר תחושת ניתוק וחוסר הזדמנויות, מה שמעלה את הסיכון להידרדרות לפשיעה או להיקלע לסביבה אלימה. לכן, שיעור גבוה של NEET ביישוב עשוי להיות סימן אזהרה חברתי שמצביע על צורך בהתערבות, תמיכה ותוכניות שילוב לצעירים.

"ממצא זה מעיד על כך שייתכן וריכוזים גבוהים של חוסר מעש עלולים להגביר חשיפה לפשיעה, בעיקר בקרב צעירים", מציינים המחברים, אם כי מוסיפים בזהירות כי "מתאם אינו מצביע בהכרח על קשר סיבתי".

הממצא הזה מתיישב עם ספרות כלכלית ענפה. מחקרו הקלאסי של גארי בקר (1968) תיאר את הפשיעה כתוצאה של החלטה רציונלית: כשהאלטרנטיבה החוקית אינה משתלמת מספיק, הפרט עשוי לבחור בפעילות פלילית. מקין ומגיר (2004) הוכיחו קשר ישיר בין מגבלות בשוק העבודה לבין שיעורי פשיעה, דרך מנגנון עלות ההזדמנות - כשאין עבודה, הפשע משתלם יחסית יותר.

בהקשר הישראלי, מחקר של אלוני, אביבי וגבע מ-2024 שפרסם אגף הכלכלן הראשי מצא כי פיטורים מעלים את הסיכוי לביצוע פשעים בעלי מניע כלכלי כגון גניבה, הונאה ושוד. הקשר בין מצב כלכלי לפשע עובד, לפי המחקרים, בשני הכיוונים.

10 מיליארד שקל בשנה - הנוסחה שמאחורי המספר

כדי להגיע לאומדן הכלכלי, צוות האוצר בנה מודל המבוסס על מספר הנחות מפורשות.

• אחרי מות הבעלים: בית המשפט הורה על פירוק רשת המקומונים החרדית "קו עיתונות"
• האם האוצר ובנק ישראל מקבלים החלטות על בסיס נתונים מעוותים?

נקודת המוצא: מחקרים בינלאומיים אומדים את עלות הפשיעה על הפעילות הכלכלית - אובדן פריון, ירידה בהשקעות ופגיעה בפעילות עסקית - בכ-1.5% מהתוצר במדינות עם רמת פשיעה ממוצעת לפי תקן OECD. מחקרים ממגוון מדינות מפותחות - אוסטרליה, ארה"ב, איטליה - מגיעים לטווח דומה של 1%-2%.

מכאן, החישוב מתקדם כך: חלקה של החברה הערבית מסך ההכנסות במשק הישראלי עומד על כ-11%, על בסיס סקר הוצאות 2023. תוצר המשק ב-2025 עומד על כ-2.11 טריליון שקל. כלומר, התוצר המשויך לחברה הערבית עומד על כ-232 מיליארד שקל.

שיעור הרצח בקרב ערבים בישראל (11.9) גבוה פי 3.8 מממוצע ה-OECD (3.1). לפי הלוגיקה הליניארית, פגיעת הפשיעה בתוצר עומדת על 5.75% (3.8 כפול 1.5%). בניכוי רמת הבסיס של ה-OECD (1.5%), הפשיעה ה"עודפת" - מעבר למה שנחשב נורמלי - פוגעת ב-4.25% מהתוצר הערבי, כלומר כ-9.9 מיליארד שקל בשנה, שמעוגלים בדוח ל-10 מיליארד.

המחברים מדגישים כי מדובר באומדן שמרני, שכן הוא מניח שהפשיעה בחברה הערבית פוגעת רק בתוצר הערבי. תחת ההנחה שהפגיעה מתפלגת באופן שווה בכלל האוכלוסייה, האומדן עולה ל-18.8 מיליארד שקל בשנה - סכום שכמעט כפול.

"אומדן זה ככל הנראה מוטה כלפי מטה", כותבים עמרייה וגבע, "שכן הוא נשען על ההנחה שהפשיעה בחברה הערבית משפיעה על הפעילות הכלכלית בחברה הערבית בלבד". הם מוסיפים שהנחה על השפעה ליניארית - קו ישר בין יותר פשיעה לפחות תוצר - עשויה גם היא להמעיט בנזק, שכן במציאות ייתכן שהפגיעה מואצת ככל שהפשיעה חמורה יותר.

מעגל שוטה: פשיעה פוגעת בכלכלה, כלכלה מזינה פשיעה

ייחודו של המחקר הוא בהצגת הקשר הדו-כיווני בין פשיעה לכלכלה. לא רק שפשיעה פוגעת בכלכלה - גם חולשה כלכלית מזינה פשיעה.

"הספרות הכלכלית מצביעה על קשר הדוק בין פשיעה לבין מדדים כלכליים שונים", מציין המסמך. "רמות פשיעה גבוהות פוגעות בפעילות העסקית ובתפקוד הכלכלי של אזורים ומדינות... פשיעה גבוהה מפחיתה את האטרקטיביות של אזורים להשקעה, מצמצמת פתיחת עסקים ומגבילה הזדמנויות תעסוקה, תהליכים המובילים לשכר נמוך יותר ולעיתים גם לאי-שוויון גיאוגרפי בהכנסות".

ולהפך: "בתקופות של משבר כלכלי, כאשר ההזדמנויות התעסוקתיות מצטמצמות, שיעורי הפשיעה נוטים לעלות". הגורם המחבר: פערי הכנסות גבוהים "יוצרים לחצים חברתיים ואי-שוויון בהזדמנויות, ובכך מגבירים את ההסתברות למעורבות בפשיעה".

המסמך לא מציג מדיניות ספציפית, אבל המסר לא נסתר: הפתרון לאלימות בחברה הערבית אינו יכול להיות ביטחוני בלבד. ה-10 מיליארד שקל שהולכים לאיבוד מדי שנה הם טיעון כלכלי מובהק להשקעה בתעסוקה, חינוך ופיתוח כלכלי - לא רק עניין של ערכים וצדק חברתי.