המו"מ חוזר לפקיסטן, אבל טראמפ מהדק במקביל את המצור על הנפט האיראני
עבאס עראקצ'י מגיע לאיסלאמאבאד, וגם סטיב וויטקוף וג'ארד קושנר בדרך, בניסיון להחזיר את המגעים למסלול. במקביל, וושינגטון מחריפה את הלחץ הכלכלי, מטילה סנקציות חדשות על חוליה מרכזית בשרשרת הנפט בין איראן לסין, ומבהירה שהמצור על הנמלים האיראניים מתרחב מעבר למזרח התיכון
דונלד טראמפ הזירה בין ארה"ב לאיראן נפתחת שוב דרך פקיסטן. שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י הגיע לאיסלאמאבאד לפגישות עם ההנהגה הבכירה שם. בבית הלבן הודיעו שסטיב וויטקוף וג'ארד קושנר יגיעו גם הם לשיחות עם הצד האיראני. ג'יי די ואנס נשאר בכוננות וייצא רק אם תהיה התקדמות ממשית. עדיין לא ברור אם תהיה פגישה ישירה בין האמריקאים לעראקצ'י, אבל העובדה ששני הצדדים מגיעים לאותו מקום מראה ניסיון להחזיר את הערוץ המדיני לפעולה.
פקיסטן הפכה לפלטפורמה נוחה למגעים כאלה. היא שומרת על קשרים עם שני הצדדים, מציעה מקום גמיש למגעים עקיפים ואינה מחייבת פגישה פנים אל פנים אם אין אווירה מתאימה.
להרחבה: פקיסטן הופכת לשחקנית מפתח בין ארה"ב לאיראן
עם זאת, עצם ההגעה לא אומרת שהפערים קטנו. הצדדים בודקים דופק לפני שהם מחליטים על הצעד הבא.
הלחץ הכלכלי מתרחב
במקביל למגעים, ארה"ב לא מרפה מהלחץ הכלכלי. ממשל טראמפ הטיל סנקציות חדשות על בית זיקוק סיני גדול ועל כ-40 חברות שילוח וכלי שיט המעורבים ביצוא הנפט האיראני לסין. זה צעד ממוקד שפוגע בצינור החמצן העיקרי של טהראן - מכירות הנפט המגיעות בעיקר לבתי זיקוק פרטיים בסין. סין קונה את רוב הכמות, ולכן כל פגיעה בשרשרת הזאת פוגעת בהכנסות המט"ח של איראן.
שר ההגנה פיט הגסת' אמר שהמצור על הנמלים האיראניים הופך לגלובלי. האמריקאים אינם מסתפקים בחסימה במפרץ, אלא עוקבים אחרי תנועת הספינות גם מחוץ לאזור ומקשים על איראן למצוא קונים, ספינות, ביטוח ונתיבי תשלום.
- טראמפ: לירות כדי לפגוע ולהרוג כל סירה שמניחה מוקשים
- ממשל טראמפ נכנס להשקעות ישירות בחברות פרטיות בהיקף של כ-21 מיליארד דולר
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
להרחבה: מכליות הנפט של איראן עוקפות את המצור האמריקאי
זה הקו של טראמפ: הוא מוכן לדבר, אבל רק אחרי שמחזק את הלחץ. הוא רוצה להגיע לשולחן כשאיראן כבר מרגישה את החניקה. איראן מצדה מנסה להראות שאינה סוגרת דלתות, אבל גם לא באה מעמדת חולשה. היא משתמשת בכלים שלה - כולל ניסיונות עקיפה של מכליות - כדי להוכיח שיכולה לעמוד בלחץ.
הפרדוקס ברור: דיפלומטיה וסנקציות רצים באותו זמן. מצד אחד ערוץ מדיני חדש בפקיסטן, מצד שני לחץ כלכלי שמתרחב. טהראן תנסה להאריך את הזמן ולהימנע מוויתורים מהירים. וושינגטון תמשיך להדק את הבורג כדי שהמחיר של אי-הסכם יהיה גבוה יותר.
