אין בעל בית בטהרן, ולכן המלחמה נמשכת

איראן מתקשה לקבל החלטה בגלל חולשה פנימית. המשטר האיראני איבד מכוחו ויש מאבקי שליטה. המנהיגות הדתית התפרקה אחרי חיסול עלי ח'אמנאי, מוג'תבא ח'אמנאי הבן הפצוע לא הצליח לייצב שליטה מלאה, ומשמרות המהפכה מחזיקים בפועל בהחלטות הביטחוניות והכלכליות. שר החוץ עבאס עראקצ'י ממשיך במגעים עם פקיסטן, קטאר, מצרים ורוסיה, אבל אין כתובת אחת שיכולה לאכוף הסכם מול ארצות הברית. טראמפ משאיר את הכדור אצל טהרן ומסרב לשלוח שליחים בכירים כל עוד אין שם מי שמדבר בשם כולם - "תתקשרו אלינו כשתרצו לדבר" הוא אמר להם הבוקר.  

הסדר הישן של איראן נשבר. בעבר המנהיג העליון קבע קו, משמרות המהפכה ביצעו, והממשלה האזרחית שימשה חזית. היום משמרות המהפכה שולטים בנמלים, בחברות הנפט, במיליציות ובמודיעין, אבל הם אינם ממהרים לקבל החלטה שתחשוף אותם לאחריות והמצב הנוכחי משרת את האג'נדה הקיצונית שלהם. בעוד המשטר רוצה להתקדם לשיחות, במשמרות המהפכה שמים רגל על הברקס, והם החזקים. הם חוששים מהמחיר הפוליטי והפנימי של היום שאחרי ורוצים להשיג כמה שיותר במו"מ העתידי. הם מהמרים שטראמפ לא יתקוף שוב - ובזה הם צודקים עד כה. 

המעבר לשלטון צבאי בפועל

איראן עדיין קוראת לעצמה רפובליקה אסלאמית, אבל הכוח האמיתי עבר למשמרות המהפכה. הממסד הדתי חלש, הממשלה האזרחית אינה מחליטה, והגוף היחיד שמחזיק נשק, כסף ויכולת כפייה הוא הצבאי. הכוח עבר מאנשי הדת אנשי הצבא.  יש לזה התנגדות, והאליטה והממשל רוצים לחתור להסכם, ועל רקע זה יש מאבקי שליטה. בינתיים הכלכלה ממשיכה להדרדר. 

הנפט הוא גם מקור ההכנסה וגם נקודת החנק. איראן מאבדת מטבע זר בכל יום שהיצוא מוגבל. הנזק הכלכלי כבר הגיע לכ-200 מיליארד דולר. המשק סובל מסנקציות, שחיקה בריאל, מחסור בהשקעות ותשתיות ישנות. אבטלה גבוהה, אינפלציה לוחצת והפסקות חשמל הפכו לשגרה.

טראמפ מחריף את האכיפה על יצוא הנפט, כולל דרך חברות סיניות וציי צללים. משמרות המהפכה מנסים לעקוף את המצור, אבל ההיקף ירד בהרבה מהמצב הרגיל של 1.7-2 מיליון חביות ליום. אם איראן ממשיכה בעימות היא שוחקת את עצמה. אם היא מתפשרת היא חושפת חולשה. מלכודת.

להרחבה: המשק האיראני הפסיד כ-200 מיליארד דולר; דמי חסות מהורמוז לא יצילו אותם

השווקים מגיבים לכל תזוזה במצר והם גם מפנימים שיש בעיה פנימית באיראן. השוק לא צריך להבין את כל הפוליטיקה בטהרן. הוא רואה דבר אחד: אין כתובת ברורה. גם אם שר החוץ מדבר על מוכנות, מי מבטיח שמשמרות המהפכה לא יעצרו אונייה מחר? זה בדיוק מה שמייקר את הנפט - לא רק המחסור, אלא חוסר היכולת להעריך מי שולט.

טראמפ כבר אינו ממהר. כל שבוע של לחץ כלכלי משפר את עמדתו, אם כי גם בבית יש בעיה - מחירי הדלקים בעלייה, התמיכה במלחמה שהיתה נמוכה גם כך - בירידה. אגב, הכעס על ישראל הולך ועולה. 

ככל שהעימות נמשך הנזק הפנימי באיראן גדל. הציבור רואה שההנהגה עסוקה בהישרדות יותר מניהול מדינה. משמרות המהפכה חזקים מספיק כדי למנוע פשרה שמחלישה אותם, אבל לא בהכרח חזקים מספיק כדי להוביל הסדר שמציל את הכלכלה.

להרחבה: טראמפ מנסה לחנוק את איראן בלי להפציץ: ההתשה הכלכלית שנועדה לשבור את טהרן

להרחבה: מכליות הנפט של איראן עוקפות את המצור האמריקאי

ועד מתי זה יימשך? בלי הנהגה שמחליטה באיראן זה יכול להיות ארוך.