טסו ממיקונוס בלי המזוודות, תבעו 25 אלף - ולא יקבלו שקל
שני נוסעים שחזרו מיוון גילו שכל שמונה המזוודות שלהם לא הגיעו. הם תבעו את בלו בירד איירווייז בסכום מנופח שכלל פיצוי על אובדן תכולה, אף שהמזוודות נמסרו להם יומיים אחרי הטיסה. בית המשפט קבע שמדובר בניצול לרעה של הליכי משפט, ודחה את התביעה
חופשה ביוון, שמש, ים ואיים, ואז הנחיתה בארץ. סלימאן כצרין וזאהי חשיבון נחתו בנתב"ג ב-26 באוגוסט 2025 בטיסה של בלו בירד איירווייז ממיקונוס, וגילו שאף אחת משמונה המזוודות שלהם - ארבע גדולות וארבעה תיקי טרולי - לא הגיעה ליעדה. הם שילמו 1,960 שקל עבור הטסת המזוודות האלה, ועכשיו הכל נעלם.
השניים נאלצו להמתין יותר משעתיים בשדה התעופה למילוי טפסים, ביחד עם שאר נוסעי המטוס שגם מזוודותיהם לא הגיעו. התסכול היה ברור. הם הגישו תביעה קטנה בבית המשפט בטבריה על סכום של 25,612 שקל. הסכום הזה כלל 20 אלף שקל עבור שווי תכולת המזוודות, 1,960 שקל עלות הטסת הכבודה, 3,000 שקל עוגמת נפש, 399 שקל עלות עריכת כתב התביעה ו-253 שקל אגרת בית משפט. הבעיה? המזוודות כבר הוחזרו.
מצד הנתבעת, בלו בירד איירווייז, הגיע הסבר שנשמע הגיוני: רוחות חזקות בשדה התעופה של מיקונוס - תופעה אופיינית באזור בחודשי הקיץ - חייבו הפחתת משקל מהמטוס מטעמי בטיחות. לטענת החברה, כשיש רוח צד או משבים משתנים, חישובי הביצועים מחייבים הפחתת משקל, וסדר העדיפויות ברור: קודם הנוסעים והצוות, ורק אחר כך המטען והכבודה. החברה טענה שכבר למחרת, ב-26 לאוגוסט 2025, כשתנאי מזג האוויר אפשרו, כל הכבודה הועלתה לטיסה הבאה לישראל. ב-28 באוגוסט 2025, יומיים לאחר הנחיתה, המזוודות נמסרו לתובעים בביתם באמצעות שליח, והם אף חתמו על אישור קבלה.
אלא שהרשמת הבכירה רולא חמאתי מבית המשפט לתביעות קטנות בטבריה לא קנתה את ההסבר של חברת התעופה. בפסק הדין שניתן באחרונה, היא קבעה כי טענת הנתבעת לסיכון בטיחותי בעקבות רוחות חזקות "נטענה בעלמא מבלי שהובא כל מסמך המעיד על כך שבמועד הטיסה היו רוחות חזקות המצדיקות מבחינה בטיחותית יציאת הטיסה ללא הכבודה של הנוסעים".
על פי אמנת מונטריאול - הכללים ברורים
בית המשפט ציין כי הדין שחל במקרה של איחור במסירת כבודה הוא על פי אמנת מונטריאול, שאומצה במשפט הישראלי באמצעות חוק התובלה האווירית מ-1980. לפי סעיף 19 לאמנה, חברת התעופה אחראית לנזק שנגרם בעקבות איחור בתובלה האווירית של הכבודה, אלא אם תוכיח שנקטה את כל האמצעים הסבירים למניעת הנזק. בלו בירד לא הצליחה להוכיח זאת. עוד קבעה הרשמת כי סעיף 29 לאמנת מונטריאול וסעיף 10 לחוק התובלה קובעים ייחוד עילה, כלומר התובעים יכולים לתבוע רק מכוח חוק התובלה האווירית ולא מכוח חוק אחר.
כאן הגיע הטוויסט. בית המשפט קבע שמכיוון שהמזוודות הוחזרו לתובעים, הם לא זכאים לפיצוי עבור אובדן כבודה או תכולתה. הפיצוי היחיד שהם יכולים לקבל הוא עבור עוגמת הנפש שנגרמה מהעיכוב. ובהתחשב בכך שמדובר בעיכוב של יומיים בלבד, שאירע לאחר שהתובעים כבר חזרו הביתה ולא במהלך שהותם בחו"ל, ומבלי שהובאה ראיה לקושי מיוחד שנגרם, הסכום הראוי היה לכל היותר 1,500 שקל.
אבל גם את ה-1,500 שקל האלה התובעים לא יראו. הרשמת חמאתי קבעה שהתנהלותם של התובעים היתה חסרת תום לב, תוך "ניצול לרעה של הליכי משפט". הם הגישו תביעה על סכום של יותר מ-25 אלף שקל, שכללה 20 אלף שקל עבור אובדן תכולת מזוודות שקיבלו בחזרה במלואן. בפועל, כשנשאלו על כך, הם הודו שקיבלו את המזוודות. הרשמת ציטטה פסיקה קודמת, שקבעה כי "הגיעה העת להבהיר שבית המשפט לתביעות קטנות נועד אמנם במידה רבה לתיקון עוולות צרכניות, אולם לא נועד להיות מכשיר לקבלת כספים שאינם מגיעים".
התוצאה: דחייה מלאה
בסופו של דבר, התביעה נדחתה במלואה. בית המשפט גם בחר שלא לחייב את התובעים בהוצאות המשפט של הנתבעת, אף על פי שהתנהלותם היתה חסרת תום לב. כל צד יישא בהוצאות שלו.
פסק הדין הזה מצטרף למגמה מתרחבת בבתי המשפט לתביעות קטנות, שבה שופטים מקפידים על פרופורציה בין הנזק שנגרם בפועל לבין הסכום הנתבע. בנוסף, ציבור הטסים צריך לדעת שאם המזוודות הגיעו, לא ניתן לתבוע ולטעון שהן אבדו.
- 1.אנונימי 26/04/2026 08:15הגב לתגובה זוסתם לטרטר את בית המשפט....קורה שמיזוודות מאחרות...מי לוקח 8 מזוודות למיקונוס
