גרסאות סותרות עלו באובדן זכויות בדירה ובהוצאות של 65,000 שקל

גרסאות סותרות של הדרה סגל בהליכים משפטיים לאורך השנים, בשאלה האם היא שותפה עם בעלה בדירתם בירושלים, הובילו את נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית, לקבוע שאין לה זכויות בדירה. המחיר: הוצאות של 50,000 שקל בבית המשפט המחוזי בירושלים ועוד 15,000 שקל בבית המשפט העליון.

בני הזוג סגל נרשמו ב-1988 כבעלים בחלקים שווים בדירה ברחוב שערי תורה שבשכונת בית וגן. במסגרת יחסים מסחריים בין הבעל לבין צ'רלס ניס, נרשמה לטובת האחרון משכנתא על הדירה ללא הגבלת סכום. בשנת 2005 ביקש ניס מלשכת ההוצאה לפועל לממש את המשכנתא, ובשנת 2008 הוסכם שהדירה תימכר לו; בשנת 2009 היא נרשמה על שמו של ניס וסגל המשיכו להתגורר בה. בשנת 2017 ביקש ניס לפנות את בעלה של סגל מן הדירה, בשל אי תשלום שכר דירה. סגל טענו שהם בעלי הדירה, אך בית המשפט המחוזי קבע שהיא בבעלותו של ניס.

בשנת 2025 הורה בית משפט השלום לפנות את הבעל וההוצאה לפועל קבעה שגם האישה צריכה לפנות אותה. בעקבות זאת ביקשה סגל לקבוע שהיא עדיין בעלת הדירה, בטענה ש"מתנהלים שלל הליכים משפטיים מאחורי גבי וללא ידיעתי על דירת מגורי זה 40 שנה". סגל טענה שלא ידעה על ההליכים הקודמים, שהיא מחלקת את זמנה בין ישראל לארה"ב ושוהה בדירה - בה מתגוררות בנותיה - כאשר היא בארץ. סגל צירפה חוות דעת ולפיה חתימותיה בהליכים הקודמים היו מזויפות.

הצהירה: לא הייתי בעלת הנכס

בית המשפט המחוזי דחה על הסף את התביעה בשל הסתירה הבולטת בין גרסתה הנוכחית של סגל לבין זו שהעלתה כאשר התנהל נגדה הליך בשל חוב ארנונה. שם טענה סגל, כי מרכז חייה הוא בארה"ב, היא מגיעה לארץ לעיתים רחוקות ובעלה שוכר דירה בירושלים. באותו הליך הצהירה סגל: "לא הייתי בעלת הנכס בתקופת החיוב, שהרי כעולה מהסכם המכר, הדירה נמכרה כעשור לפני מועד הגשת התביעה...  העובדה שלא הגעתי לארץ כלל במשך שלוש שנים אומרת דרשני ומלמדת שמקום מגורי ומרכז חיי הינו ארה"ב... איך יש לי זיקה רכושית לארץ, כעולה מנסח טאבו המעיד שאין לי כל זכויות בנכס נשוא התיק".

בית המשפט המחוזי הוסיף: "קשה להלום כי המשיבה חתמה על שני תצהירים, הגישה ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל ונכחה בדיון בערעור - תוך שכל הטענות העובדתיות שנטענו על ידה נטענו בשל טעות שבתום לב. הטענות שלפיהן לא הבינה על מה חתמה ואף לא הבינה את דברי בא כוחה בדיון, אין להן כל בסיס ומוטב היה להן שלא ייטענו. כיצד ניתן לטעון ברצינות כי לא רק שחתמה על התצהירים מבלי שקראה אותם והבינה את תוכנם, אלא גם לא שמעה או לא הבינה את דבריו של בא כוחה בדיון שנכחה בו בעצמה. יצוין כי ניתן אמנם להתרשם ששפת האם של המשיבה היא אנגלית, אולם היא דוברת גם עברית ובחקירתה בבית משפט הבינה היטב את השאלות שהופנו אליה".

"האם כולם הונו או הטעו אותה?"

עמית דחה על הסף את ערעורה של סגל על החלטת המחוזי. הוא מציין, כי הייתה מיוצגת לאורך השנים בידי חמישה עורכי דין שונים; "האם כולם הונו או הטעו אותה?" הוא שואל רטורית. "ככל שהמערערת סמכה באופן עיוור על בן זוגה או על כל עורכי הדין שאישרו את חתימותיה ואת תצהיריה, אין לה אלא להלין על עצמה. אך, כפי שציין בית משפט קמא, קשה להלום כי המערערת ניהלה שני הליכים (בהוצאה לפועל ובערעור בבית משפט השלום), שבהם הייתה מיוצגת, מבלי להבין את תוכן התצהירים עליהם חתמה".

עמית מוסיף: "המקרה שלפנינו, הוא מקרה מובהק של השתק שיפוטי, מקום שבו אחד מבעלי הדין מעלה טענות עובדתיות או משפטיות סותרות לחלוטין בשני הליכים שונים... לפנינו השתק שיפוטי במלוא הדרו, באשר בית משפט השלום קיבל את טענותיה של המשיבה בדבר העדר זיקה לישראל והעדר נכסים בה, ולכן ביטל את ההגבלות שהוטלו עליה במסגרת הליך ההוצל"פ". התנהלותה של סגל אף גובלת בשימוש לרעה בהליכי משפט, מציין עמית. השופטים אלכס שטיין וגילה כנפי-שטייניץ הסכימו עם עמית. את סגל ייצג עו"ד מיכאל דיין, ואת ניס - עו"ד דוד לוונטהל.