מניות הגרעין עושות קאמבק: הסיכונים, ההזדמנויות ואיך נחשפים אליהן?

בשבועות האחרונים, הכותרות הביטחוניות והכלכליות נראות כאילו נלקחו מאותו דף מסרים, אבל אלו תוקפים את הנושא הזה משני כיוונים. מצד אחד, יש את המאמץ המדיני והצבאי המשותף של ישראל וארה"ב למנוע מאיראן פריצה גרעינית, החל ממבצע עם כלביא, המשך לממבצע "שאגת הארי" או "זעם אפי" כפי שכונה אצל האמריקנים ועד לכיפופי הידיים סביב הורמוז כדי לשדל את האיראנים למסור את האורניום המועשר שלהם ולזנוח את שאיפות הגרעין הצבאיות. כל זה מזכיר לנו שוב עד כמה האטום הוא אחד המרכיבים היותר כבדים במאזן האימה העולמי. ומהצד השני, בבורסות של ניו יורק וטורונטו, המילה "גרעין" כבר מזמן לא מעוררת פחד - היא מעוררת תיאבון.

מה שהיה בעבר מוקצה מחמת מיאוס בעקבות אסונות העבר, הפך ב-2026 לנכס האסטרטגי החם ביותר בתיקי ההשקעות. הסיבה לכך פשוטה: מהפכת ה-AI. מרכזי הנתונים העצומים שמאחורי המודלים של הדור הבא זוללים חשמל בכמויות שרשתות החשמל המסורתיות מתקשות לספק, והגרעין התגלה כזה שמסוגל לספק אנרגיה נקייה, רציפה ויציבה 24/7. אז אחרי שמדינות אירופה, בראשן גרמניה, נטשו את הפתרונות הגרעינים בתחילת העשור הן מתחילות לשוב ולתכנן כורים כאלה, וביתר שאת.

הקאמבק הזה של הגרעין האזרחי הוא לא רק סיפור על טכנולוגיה, אלא על שרשרת ערך שלמה שמתעוררת לחיים: מכורות האורניום בקזחסטן ובקנדה, (שאת מייסד אחת החברות הבולטות בתחום, USAR יועץ אישי לטראמפ וביידן ראיינו לא מזמן - "הבית הלבן הפך לשותף ב-1.6 מיליארד דולר": שיחה עם האיש שבונה לטראמפ את התשובה לסין) דרך ספקיות הציוד המורכב ועד לחברות החשמל שחתמו על חוזי ענק מול ענקיות הטכנולוגיה. אך האם הזינוק במניות משקף את המציאות בשטח, או שמכפילים תלת-ספרתיים כבר מתמחרים עתיד ורוד מדי?

בכתבה זו נפרק את שרשרת הערך של הגרעין, נכיר את השחקניות הציבוריות המרכזיות כמו Cameco ו-Constellation Energy, ונבחן אילו קרנות סל מאפשרות חשיפה רחבה לתחום. רגע לפני שאתם קופצים פנימה, כדאי להבין איפה נמצא הכסף הגדול ואיפה מסתתרים הסיכונים שעלולים לצנן את הסקטור הכי חם בשוק.

הכתבה הזאת ממשיכה גם את הכתבות האחרות שתקפו את הנושא אך מכיוונים אחרים - להרחבה:

כורים גרעיניים בשירות מהפכת ה-AI; מה זה כור אזרחי, איפה יש ומה הסכנות?

נשק גרעיני - למי יש ועד כמה זה מסוכן

שרשרת הערך: מהאורניום ועד מרכזי הנתונים

אז כדי להבין מי השחקניות המרכזיות, צריך קודם להבין את שרשרת הערך. בקצה הראשון נמצאת כריית האורניום. בלי אורניום אין דלק גרעיני, ובלי דלק אין כור. כאן נמצאות חברות כמו Cameco הקנדית וקזאטומפרום מקזחסטן. קזחסטן היא יצרנית האורניום הגדולה בעולם, וב-2024 היא סיפקה כ-39% מהתפוקה העולמית, קנדה כ-24% ונמיביה כ-12%. כלומר, שלוש מדינות בלבד אחראיות לכשלושה רבעים מהפקת האורניום העולמית.

אחרי הכרייה מגיעים אל שלבי ההמרה, ההעשרה וייצור הדלק. זה אזור רגיש במיוחד, גם מבחינה מסחרית וגם מבחינה ביטחונית, כי חלק מהטכנולוגיות שנדרשות לגרעין אזרחי משיקות לעולם של גרעין צבאי. זו בדיוק הנקודה שעלתה בכתבות הקודמות: כור אזרחי אינו פצצה, אבל היכולת להעשיר אורניום, לנהל חומר בקיע ולבנות תשתית גרעינית היא צעד משמעותי בדרך ליכולת אסטרטגית רחבה יותר.

אחרי שלבי ההמרה וההעשרה מגיע השלב הבא בשרשרת והוא בניית הכורים עצמם. כאן נכנסות חברות הנדסה, קבלני ענק, יצרניות ציוד, מערכות בטיחות, טורבינות, מערכות בקרה וחברות דלק. חלק מהשחקניות הן חברות ציבוריות, כמו BWX Technologies, GE Vernova או Rolls-Royce, אבל בחלק מהמקרים החשיפה לגרעין היא רק חלק קטן מפעילות רחבה יותר של החברה היזמית.

ובשלב האחרון הוא הפעלת תחנות הכוח. בתוךהחלק הזה נכנסת התחזוקה הבקרה הפיקוח (ולמותר להאריך כמה חשוב לפקח ולאבטח כור גרעיני, כשהיום מולאים בדיוק 40 שנים לאסון צ'רנוביל) ואסקפת האנרגיה בפועל. כאן נמצאות חברות החשמל, ובראשן בארה"ב Constellation Energy, שנחשבת לאחת הדרכים הישירות ביותר להיחשף לייצור חשמל גרעיני. זה כבר סיפור אחר לגמרי מכריית אורניום. כאן מדובר בתזרים, חוזים, מחירי חשמל, רגולציה, ביקוש מצד התעשייה ומרכזי נתונים, כשפה המיקוד הוא פחות במחיר הספוט של האורניום ויותר במחירי החשמל והאנרגיה.

למה הגרעין חוזר עכשיו לפוקוס?

לפי נתוני סבא"א, הסוכנות העולמית לאנרגיה אטומית, בעולם פועלים כיום 415 כורים גרעיניים, עם קיבולת נטו של כ-379 גיגה-וואט, ועוד 72 כורים נמצאים בבנייה. התאחדות הגרעין העולמית מציגה תמונה מעט רחבה יותר, של כ-440 כורים פעילים בכ-31 מדינות, שסיפקו ב-2024 כ-9% מהחשמל בעולם. לפי אותו מקור, יותר מ-75 כורים נמצאים בבנייה וכ-120 נוספים מתוכננים. כך או כך מדובר על תעשייה עצומה של כורים שנמצאת בשנתיים-שלוש האחרונות בהתרחבות משמעותית.

המספרים האלה חשובים כי הם מראים שהגרעין לא "נעלם" אף פעם. נכון יש לפעמים ירידה בפוקוס ממנו, הוא ואלי ירד מהשיח הציבורי במדינות מסוימות, בעיקר במערב אירופה. אבל בפועל, מדינות כמו צרפת המשיכו להסתמך עליו, סין בונה כורים בקצב מהיר, ארה"ב מאריכה חיי כורים קיימים, ויפן חוזרת בהדרגה להפעיל כורים אחרי גם האסון בפוקושימה. (האסון בפוקושימה קרה במרץ 2011 בעקבות רעידת אדמה בעוצמה 9 וצונאמי שפגעו בתחנת הכוח הגרעינית ביפן. גל הצונאמי השבית את מערכות הקירור, מה שהוביל להתכה של ליבות בכמה כורים ולדליפות קרינה. היה זה אחד מאסונות הגרעין החמורים מאז צ'רנוביל, והוא הוביל לסגירה זמנית של רוב הכורים ביפן וגם לירידה באמון הציבורי בגרעין ברחבי העולם.)

הטריגר החדש להתעסקות בגרעין ולבניה של כורים חדשים הוא ביקוש לחשמל. ומי שמניע את הביקושים הגדולים לחשמל אלו מרכזי הנתונים וה-AI. מרכזי נתונים, AI, תעשיית שבבים, רכב חשמלי, ייצור מתקדם וחזרה של מפעלים למערב, כולם דורשים חשמל זמין, יציב ורציף. שמש ורוח הן חלק מהפתרון, אבל הן לא מספקות לבדן חשמל רציף 24/7. גרעין, למרות העלויות והסיכונים, נותן בדיוק את זה: ייצור בסיסי, רציף, עם פליטות נמוכות בזמן הפעולה.

לפי הערכות של סוכנות האנרגיה הבינלאומית (IEA) ושל חברות מחקר אחרות, צריכת החשמל של מרכזי נתונים צפויה להכפיל את עצמה עד סוף העשור. כבר היום מרכזי נתונים אחראים לכ-1%–2% מצריכת החשמל העולמית, אך עם ההתפשטות המהירה של מודלי AI גדולים, המספר הזה צפוי לטפס לכיוון 3%-4%. בארה"ב בלבד, ההערכות מדברות על כך שמרכזי נתונים יכולים להגיע ליותר מ־8%-10% מצריכת החשמל עד 2030, לעומת כ-4% כיום. בנוסף, כל מתקן AI מתקדם צורך חשמל בהיקפים של עשרות עד מאות מגה-וואט, ובמקרים מסוימים פרויקטים חדשים כבר מתוכננים בקנה מידה של גיגה־וואטים – סדר גודל של תחנת כוח שלמה.

קמקו - מלכת האורניום הציבורית

אחרי שסקרנו בקיצור נמרץ את שרשרת הערך אנחנו מנסים להבין מי אלה שנהנות בתכל'ס מהמגמות של הביקושים האלה ואם צריך לבחור שם אחד שמזוהה עם תחום האורניום בבורסה, אנחנו מקבלים את  Cameco - הסימול של המניה הוא CCJ. החברה הקנדית פועלת בכרייה, שירותי דלק, ובאמצעות החזקה בווסטינגהאוס גם בחלקים נוספים של שרשרת הגרעין. בשנה שעברה דיווחה Cameco על הכנסות של 3.48 מיליארד דולר קנדי, לעומת 3.14 מיליארד דולר קנדי ב-2024, ועל רווח נקי של 590 מיליון דולר קנדי לעומת 172 מיליון דולר קנדי שנה קודם לכן. החברה ייצרה 21 מיליון פאונד אורניום ב-2025, לעומת 23.4 מיליון פאונד ב-2024, אבל נהנתה ממחירי מימוש גבוהים יותר. בפועל, קמקו היא אחת הספקיות המרכזיות בעולם של אורניום – היא מפעילה מכרות, מפיקה את חומר הגלם, ומוכרת אותו לחברות חשמל ולמפעילי כורים שמשתמשים בו כדלק לייצור חשמל.

בבורסת ניו יורק, שם היא נסחרת, אפשר לראות שחלק גדול מהסיפור כבר מתומחר לא מעט קדימה. קמקו נסחרת לפי שווי שוק של כ-53 מיליארד דולר, אחרי ראלי חד במניה - עלייה של כ-177% בשנה האחרונה וכ-33% מתחילת השנה, ראינו בהסתכלות על 6 חודשים האחרונים, כמו שאר מניות הסקטור, דשדוש מסוים אך בחודש המניה עשתה קפיצה של כ-16.7% כשהמשקיעים שוב חזרו לתמחר את ההשפעות של המתיחות עם איראן על מחירי האנרגיה.

הסיפור של קמקו פשוט להבנה. ככל שהעולם בונה יותר כורים, מאריך חיי כורים קיימים ומחפש דלק גרעיני ממקורות מערביים ולא מרוסיה, הביקוש לאורניום ולשירותי דלק עולה. מצד שני, זו לא חברת תשתית יציבה במובן הקלאסי. היא חשופה למחירי אורניום, להסכמי אספקה ארוכי טווח, לבעיות תפעול במכרות ולמחזוריות של קומודיטי.

אז קמקו היא כבר לא מניה זולה. עם שווי של כ-53 מיליארד דולר, ומכפיל רווח גבוה מאוד, סביב 112.7. זה אומר שהשוק כבר מתמחר הרבה אופטימיות קדימה, ולא רק את הרווחים הנוכחיים. עדיין קמקו היא חשיפה ישירה יחסית לתזה של מחסור באורניום ועלייה בביקוש לדלק גרעיני, אבל היא גם אחת המניות שבהן הציפיות כבר גבוהות.

קונסטליישן אנרג'י - כשהחשמל פוגש את ה-AI

אם קמקו היא חשיפה לאורניום, קונסטליישן אנרג'י Constellation Energy Group Inc 7.09%   סימול CEG היא חשיפה לחשמל גרעיני. קונסטליישן אנרג'י היא אחת החברות המרכזיות בארה"ב בתחום ייצור החשמל הגרעיני, והיא מפעילה את צי הכורים הגדול ביותר במדינה. אבל בשנה האחרונה קונסטליישן כבר לא רק "חברת חשמל" - היא מנסה למצב את עצמה כשחקן תשתית מרכזי לעידן ה-AI.

ב-2025 דיווחה החברה על רווח GAAP של 7.40 דולר למניה ועל רווח תפעולי מתואם של 9.39 דולר למניה, נתונים שממחישים את היכולת שלה לייצר תזרים חזק יחסית לסקטור. במקביל, קונסטליישן ביצעה מהלך אסטרטגי משמעותי עם רכישת Calpine בעסקה של כ-26.6 מיליארד דולר - עסקה שמרחיבה את פורטפוליו הייצור שלה מעבר לגרעין בלבד, ומוסיפה פעילות גז וגיאותרמיה. המשמעות היא גידול משמעותי בקיבולת הייצור הכוללת והפחתת תלות במקור אנרגיה אחד.

אבל מעבר להתרחבות, הסיפור הגדול של קונסטליישן הוא מיצוב. החברה מנסה לתפוס מקום מרכזי בשרשרת האספקה של החשמל לעולם הדיגיטלי – בעיקר למרכזי נתונים ולחברות AI, שדורשות חשמל רציף, יציב ובקנה מידה גדול. כאן הגרעין נותן לה יתרון ברור: הוא מספק ייצור בסיסי שאינו תלוי מזג אוויר, בניגוד לשמש ורוח.

עם זאת, התמונה לא חד-משמעית. למרות הביקוש הגובר לחשמל, החברה מתמודדת עם לחצים על מרווחי הרווח, בין היתר בגלל עלויות תפעול, רגולציה והצורך להשקיע בתשתיות. בנוסף, חלק מהמהלכים האסטרטגיים שלה תלויים באישורים רגולטוריים - כך למשל הניסיון להפעיל מחדש את תחנת Crane Clean Energy Center, שדורש אישורים מרשות האנרגיה הפדרלית (FERC) ועלול להיתקל בעיכובים, בעיקר סביב דרישות לשדרוג תשתיות הולכה.

גם בזירת התחרות קונסטליישן לא פועלת לבד. היא מתמודדת מול שחקניות כמו NextEra Energy (NextEra Energy -1.01%  ), שמגיעה עם פורטפוליו רחב יותר של אנרגיות מתחדשות ותוכנית השקעות אגרסיבית של עשרות מיליארדי דולרים עד סוף העשור. כלומר, בעוד קונסטליישן נשענת יותר על גרעין כבסיס יציב, המתחרות שלה מנסות לשלב בין גרעין, ואנרגיות מתחדשות - שמש ורוח.

גם כאן התמחור כבר משקף ציפיות גבוהות. שווי השוק של קונסטליישן עומד סביב 113 מיליארד דולר, אחרי ירידה של כ-11% מתחילת שנה. עם הכנסות TTM של כ-25.5 מיליארד דולר, EBITDA של כ-5.6 מיליארד דולר ומכפיל רווח (TTM) של כ-42. האנליסטים צופים שתרוויח 11.6 דולר למניה השנה ו-13.6 ב-2027 כך שזה מכווץ את המכפיל ל-27 על השנה ו-23 לעוד שנתיים. אז קונסטליישן היא אולי אחת החשיפות האיכותיות ביותר לגרעין תפעולי, אבל היא כבר נסחרת במכפילים של חברת צמיחה, לא של חברת תשתית משעממת.

BWX: מי שמוכרת את הציוד

BWX טכנולוגיות BWX Technologies -1.05%   – סימול BWXT היא דוגמה טובה לחברה שנמצאת מתחת לפני השטח אבל נותנת חשיפה מצוינת לסקטור. היא לא מפעילה תחנות כוח כמו קונסטליישן ולא כורה אורניום כמו קמקו , אבל היא מספקת טכנולוגיות, רכיבים, דלק ושירותים לתעשייה הגרעינית, כולל פעילות ביטחונית וימית. החברה במבנה הנוכחי שלה קיימת מאז 2015, (לאחר שהתפצלה מ-Babcock & Wilcox) אך השורשים שלה מגיעים עשרות שנים אחורה לפעילות הנדסה וגרעין בארה"ב, כולל עבודה מול הממשל והצי האמריקאי.

מנועי הפעילות של BWX נחלקים לשלושה תחומים עיקריים: הראשון הוא פעילות ביטחונית - ייצור דלק גרעיני ורכיבים לכורים של הצי האמריקאי, בעיקר לצוללות ולנושאות מטוסים, פעילות שמבוססת על חוזים ארוכי טווח מול ממשלת ארה"ב. השני הוא הפעילות האזרחית - אספקת רכיבים כבדים, מערכות ומכלולים לכורים גרעיניים, כולל תחזוקה, שדרוגים והארכת חיי כורים קיימים בצפון אמריקה. השלישי הוא תחום מתפתח יותר - כניסה לפרויקטים חדשים של גרעין מתקדם, כולל רכיבים לכורים קטנים (SMR) ושירותים הנדסיים לפרויקטים עתידיים.

ב-2025 דיווחה BWXT על רווח נקי של 329.9 מיליון דולר, EBITDA מתואם של 574.3 מיליון דולר, תזרים חופשי של 295.3 מיליון דולר וצבר הזמנות של 7.3 מיליארד דולר, עלייה של 50% לעומת שנה קודמת. החברה גם פרסמה תחזית ל-2026 של רווח Non-GAAP למניה בטווח של 4.55 עד 4.70 דולר ו-EBITDA מתואם של 645 עד 660 מיליון דולר.

במקביל, החברה ממשיכה להרחיב את הפעילות האזרחית שלה בארה"ב. לאחרונה הודיעה על רכישת Precision Components Group - יצרנית אמריקאית של רכיבים כבדים ומערכות מורכבות לתעשייה הגרעינית. העסקה, שמוסיפה יותר מ-500 אלף רגל רבוע של קיבולת ייצור וכ-400 עובדים, נועדה להגדיל את היכולת של BWX לתת מענה לביקוש הגובר לכורים ולתחזוקה בארה"ב. מעבר להיקף עצמו, מדובר באיתות לשוק בזה שהיא בוחרת להשקיע כדי להגדיל קיבולת ולהפוך לספק מרכזי בגל החדש של פרויקטים גרעיניים.

היתרון של BWXT הוא שהיא משחקת בתפקיד של "ספקית הכלים" לתעשייה. אם יהיו יותר כורים, יותר הארכות חיים לכורים, יותר תחזוקה ויותר השקעות במערכות גרעיניות, היא יכולה ליהנות מהגידול בלי להיות תלויה רק במחיר האורניום. החיסרון הוא שחלק משמעותי מהפעילות שלה קשור גם לממשל ולביטחון, ולכן זו לא חשיפה נקייה לגרעין אזרחי.

גם כאן התמחור כבר לא נמוך. לפי התוצאות ל-2025 היא נסחרת סביב 47 פעמים על הרווח החזוי שלה ל-2026, וזה כבר אחרי לאחר עלייה של כמעט 30% במניה מתחילת השנה.

הכורים הקטנים - למי שיש יותר אומץ

החלק הספקולטיבי ביותר בסיפור הוא הכורים הקטנים המודולריים, מה שנקרא SMR. הרעיון נשמע פנטנסי. במקום להקים כור ענק בעשרות מיליארדי דולרים, אפשר לבנות יחידות קטנות יותר, סטנדרטיות יותר, שאפשר לפרוס מהר יותר, קרוב יותר לצרכנים, ואולי גם בעלויות נמוכות יותר.

כדי להבין את ההבדל, צריך לזכור איך נראה כור "רגיל". תחנות כוח גרעיניות רגילות הן מגה-פרויקטים: כור אחד בהספק של גיגה-וואט ומעלה, שדורש שנים של תכנון, אישורים, בנייה ומימון, עם סיכונים גבוהים לחריגות תקציב ועיכובים. SMR, לעומת זאת, בנויים כיחידות קטנות בהרבה – בדרך כלל בהספק של עשרות עד כמה מאות מגה־וואט ליחידה אותם ניתן לייצר מראש במפעל, לשנע לאתר ולהרכיב במקום, כמעט כמו לגו תעשייתי.

המושג מודולרי הוא המפתח כאן. במקום לבנות תחנה אחת גדולה, ניתן להציב כמה יחידות קטנות זו לצד זו, ולהגדיל את ההספק בהדרגה לפי הצורך. זה מאפשר התאמה טובה יותר לביקושים משתנים, וגם מפחית את הסיכון הפיננסי לא חייבים להשקיע עשרות מיליארדים מראש. ב"כור נייד", לא מדובר במשהו שמזיזים ממקום למקום כמו גנרטור, אלא בכור שנבנה כיחידה קומפקטית יחסית שניתן להוביל ולהתקין באתר מרוחק – למשל ליד מכרה, מפעל, מתקן תעשייתי או אפילו אזור שאין בו תשתית חשמל מפותחת.

בנוסף, SMR מתוכננים לרוב עם מערכות בטיחות "פאסיביות" – כלומר כאלה שלא תלויות בהתערבות אנושית או באספקת חשמל חיצונית כדי לקרר את הכור במקרה חירום. זה אחד הלקחים המרכזיים מאירועים כמו פוקושימה. עם זאת, למרות ההבטחות, חשוב להדגיש: רוב הפרויקטים עדיין בשלבי פיתוח, רגולציה או פיילוטים. אין עדיין פריסה רחבה של SMR בקנה מידה מסחרי, והאתגר הגדול הוא להוכיח שהם באמת זולים ומהירים יותר – ולא פשוט עוד טכנולוגיה מורכבת שדורשת זמן וכסף כמו הכורים המסורתיים.

NuScale Power -5.97%   היא אחת החברות הבולטות בתחום. היא מציגה את עצמה כחברה הראשונה והיחידה שקיבלה אישור תכנון מהרגולטור האמריקאי לכור SMR שלה. בשנה שעברה דיווחה החברה על הכנסות של 31.5 מיליון דולר בלבד, לעומת 37 מיליון דולר ב-2024, ועל קופת מזומנים של 1.3 מיליארד דולר בסוף השנה, אחרי גיוסי הון משמעותיים. זה מספר שמספר את כל הסיפור. NuScale היא עדיין לא חברת תשתית, אלא חברת פיתוח. יש לה טכנולוגיה, שותפויות וחזון, אבל אין לה עדיין פעילות מסחרית רחבה שמצדיקה ניתוח רגיל של מכפיל רווח. ל

שווי השוק שלה הוא קטן ביחס לאחרות ועומד על כ-4.1 מיליארד דולר, עם הכנסות שנתיות של כ-31.5 מיליון דולר ומכפיל מכירות חריג של מעל 120. 

לצידה יש את אוקלו Oklo -7.14%  , שמזוהה גם עם סם אלטמן, היא עוד דוגמה לחברה שמושכת הרבה תשומת לב בגלל הקשר בין גרעין קטן, AI ומרכזי נתונים. החברה עוסקת בפיתוח כורים מתקדמים ובמיחזור דלק גרעיני, אבל היא עדיין רחוקה ממודל עסקי בשל. בדיווח השנתי שלה ל-2025 היא הציגה את עצמה כחברה שמפתחת תחנות כוח מבוססות ביקוע מהיר ומקדמת שרשרת אספקה לאיזוטופים ולדלק גרעיני ממוחזר. הבעיה היא שהתמחור של חברות כאלה נשען בעיקר על העתיד ויש כאן הימור גדול גם מבחינה רגולטורית. הפיינשל טיימס היטיב לתאר את אוקלו כחברת גרעין בשווי של כ-20 מיליארד דולר ללא הכנסות, ללא רישיון הפעלה וללא חוזי חשמל מחייבים. זו בדיוק הנקודה שצריך להדגיש כאן: SMR יכול מאוד להיות הדבר הבא, אבל בשוק ההון חלק מהמניות כבר מתנהגות כאילו הדבר הבא הזה הוא כמעט ודאי.

רולס רויס ושאר החשיפות העקיפות לתחום

לא כל חברה שקשורה לגרעין היא "מניית גרעין". NextEra NextEra Energy -1.01%   סימול NEE למשל, היא אחת מחברות החשמל הגדולות בארה"ב, עם פעילות רחבה באנרגיות מתחדשות, רשתות חשמל וגם גרעין. ב-2025 הסתכמו הכנסותיה בכ-27.4 מיליארד דולר, עלייה של כ-10.7% לעומת 2024. אבל מי שקונה את המניה לא קונה בעיקר גרעין, אלא חברת חשמל גדולה עם סל נכסים רחב.

GE Vernova GEV ו-רולס רויס הן דוגמאות נוספות לחשיפה עקיפה. שתיהן פועלות בתחומי טורבינות, ציוד, מערכות אנרגיה, ובמקרה של Rolls-Royce גם בפיתוח SMR שהזכרנו קודם. אבל גם כאן, הגרעין הוא חלק מסיפור רחב יותר. זה יכול להיות יתרון למי שמחפש פיזור, אבל חסרון למי שמחפש חשיפה נקייה.

צריכים גם להזכיר את מי שאי אפשר כמעט להשקיע בהן ישירות, ומדובר כאן על שחקניות ענק: EDF בצרפת, רוסאטום ברוסיה, CNNC ו-CGN בסין, Korea Hydro & Nuclear Power בקוריאה ו-Orano בצרפת. חלקן ממשלתיות, חלקן נסחרות באופן חלקי, וחלקן פשוט לא נגישות למשקיע אמריקאי או ישראלי באופן פשוט. זו נקודה חשובה: הרבה מהכסף האמיתי של הגרעין נמצא מחוץ לבורסה.

קרנות הסל: הדרך הפשוטה יותר להיחשף לתחום

וכמו תמיד, מי שלא רוצה לבחור מניה אחת יכול להיחשף דרך קרנות סל. בזה יש יתרון כיוון שקשה מאוד לחזות מי תהיה “המנצחת” במירוץ החימוש של החשמל הזה, מי תדשדש ומי תיתקל בחסמים רגולטוריים, ולכן כאן כדאי לשקול כניסה דרך קרן סל ייעודית. מעבר לקרנות הגלובליות, גם בישראל מתחילים לזהות את הביקוש - ובית ההשקעות IBI השיק לאחרונה קרן מחקה ראשונה שעוקבת אחרי מדד Indxx Nuclear Energy, הכולל כ-16 חברות מכל שרשרת הערך, מכריית אורניום ועד הפעלת כורים, בהן Cameco, BWXT ו-Oklo - החברות שהזכרנו בכתבה.

אבל חוץ מהקרן הזאת יש עוד 3 שמות מרכזיים:

הראשונה היא גלובל איקס אורניום - Global X Uranium -2.05%   סימול URA קרן שמתמקדת בעיקר באורניום ובחברות הקשורות לשרשרת הדלק והציוד. הקרן מחזיקה 54 מניות, עם נכסים של כ-7 מיליארד דולר, ודמי ניהול של 0.69%. ההחזקה הגדולה ביותר שלה היא קמקו, במשקל של כ-24%, ולאחריה NexGen Energy, Uranium Energy, Oklo וקזאטומפרום.

השנייה היא ספרוט כורי אורניום קטנים North Shore Global Uranium Mining ETF -3.07%    סימול - URNM, שנחשבת לחשיפה חזקה לכורי אורניום ולמחיר האורניום. זו קרן שמתאימה יותר למי שרוצה חשיפה לקומודיטי ולחברות כרייה, ופחות לחברות חשמל תפעוליות.

השלישית היא ואן-אק וקטורס אנרגיה גרעינית VanEck Vectors Uranium+Nuclear Energy  סימול - NLR, שמציעה חשיפה מאוזנת יותר. נכון למרץ הקרן ניהלה כ-4.57 מיליארד דולר, ודמי הניהול שלה הוגבלו ל-0.60% לפחות עד מאי הקרוב. בין ההחזקות הגדולות שלה נמצאות Cameco CCJ, Constellation CEG, BWXT BWXT, PSEG, PG&E, Fortum, Paladin, CGN Power, קזאטומפרום ו-Uranium Energy.

ההבדל בין הקרנות חשוב. URA ו-URNM הן יותר הימור על אורניום. NLR היא יותר חשיפה לתעשייה הגרעינית הרחבה, כולל חברות חשמל. מי שמאמין במחיר האורניום יעדיף את הראשונות. מי שמאמין בחשמל גרעיני כבסיס לעידן ה-AI עשוי להעדיף חשיפה רחבה יותר.