"הבית הלבן הפך לשותף ב-1.6 מיליארד דולר": שיחה עם האיש שבונה לטראמפ את התשובה לסין

הזינוק המטאורי של מניית USA Rare Earth 10.88%   של 117% מתחילת השנה תפס את וול סטריט לא מוכנה, אבל מי שעוקב אחר המרוץ לחימוש טכנולוגי, הכתובת הייתה על הקיר. הטריגר המיידי לקפיצה המטורפת בשבוע שעבר היה ההכרזה של ממשל טראמפ על חבילת מימון חסרת תקדים של 1.6 מיליארד דולר לחברה - ממשל טראמפ רוכש 10% מחברת כרייה של מתכות נדירות.

בשעות האחרונות גם דווח כי ארה"ב מקימה מלאי מינרלים אסטרטגי בהיקף 12 מיליארד דולר לצמצום התלות בסין. הממשל האמריקאי משיק את "Project Vault" מיזם משותף למגזר הציבורי והפרטי שיבטיח אספקה סדירה של חומרי גלם קריטיים לתעשייה, במטרה לגדר סיכוני שרשרת אספקה ולייצב את התנודתיות במחירי המתכות.

בהתאם לחדשות האלה USAR מזנקת, היא קפצה גם בשבוע שעבר אחרי שחצי מיליארד דולר הוזרמו מהממשל כהשקעה ישירה תמורת 10% ממניות החברה, מה שהפך את הממשל האמריקני לבעל עניין אקטיבי בחברת המינרלים. המודל החדש של טראמפ, המכונה בוושינגטון "קפיטליזם מדינתי אסטרטגי", זה שינוי פרדיגמה. הממשל לא רק מסבסד מיזמים ופרויקטים, הוא קונה בעלות בנכסים קריטיים כדי להבטיח ששרשרת האספקה של לא תהיה נתונה לחסדים של בייג'ינג. 

בתוך הקלחת הגיאופוליטית והפיננסית הזאת, ישבנו לשיחה עם האיש שהיה שם כשכל זה היה לא יותר מחזון על הנייר - פיני אלטהויז, המייסד והמנכ"ל הראשון של USAR, שכיום המשיך ליוזמות אסטרטגיות חדשות בתחום, בין השאר גם דרך קרן Cove Capital שמובילה טכנולוגיות מיחזור מתקדמות, והיה מהגורמים המרכזיים שדחפו את הרחבת הסכמי אברהם לקזחסטן, הוא לא הטיפוס הממוצע שתצפו למצוא בדירקטוריונים של ענקיות כרייה.

• העסקה שתשנה את כללי המשחק של למונייד?
• קווין וורש צפוי לעמוד בראש הפד: טראמפ כבר החליט וההכרזה הרשמית תגיע בהמשך
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אלטהויז בחתימת הסכם המינרלים בקזחסטן (רביעי מימין בשורה הראשונה)

אלטהויז יחד עם נשיא ארה"ב טראמפ

אלטהויז, חסיד חב"ד הוא אחד מהאנשים שהצליחו בעשור של שתדלנות לשכנע את מקבלי ההחלטות בוושינגטון שהמלחמה הבאה לא תוכרע רק בשדה הקרב, אלא בבטן האדמה. הוא זה שחיבר בין הנקודות שאיש לא רצה לראות, והצליח להפוך את המושג המעורפל "מינרלים קריטיים" לסוגיה של ביטחון לאומי ממדרגה ראשונה.

• ארה״ב במהלך של 12 מיליארד דולר נגד התלות בסין במינרלים קריטיים
• פלנטיר מטפסת 2%, טסלה יורדת 2.5% - מגמה שלילית בוול סטריט
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• מרים אדלסון הפסידה היום 3 מיליארד דולר: מניית לאס וגאס סנדס...

אלטהויז מחזיר אותנו אל 2018, תקופה שבה המושג "מינרלים קריטיים" נשמע לקונגרס האמריקני כמו מושג מעולם המדע הבדיוני. הוא נזכר במאבקים הסיזיפיים מול הממשלים הקודמים, שבהם ניסה להסביר כי ללא שליטה במינרלים כמו ליתיום, גליום ודיספרוזיום, כל חזון הכלכלה המודרנית והביטחון הלאומי יישאר שבוי בידי בייג'ינג. "בוול סטריט צחקו לי בפנים כשביקשתי לגייס כסף למכרות בטקסס", הוא מספר בשיחה. חוסר המודעות הזה אילץ אותו לחזור לשוק האוסטרלי, אל המדינה בה נולד וגדל, כדי להשיג את הדולר הראשון, שם המושגים של ביטחון משאבים כבר היו מושרשים היטב בשל חשיבות הכרייה לכלכלה המקומית. רק עם כניסת הממשל הנוכחי, שאימץ אסטרטגיה של "עצמאות משאבים", החזון שלו נהיה לתוכנית עבודה ממשלתית שנתמכת במיליארדים.

איך אתה מסביר את השינוי בגישה של הבית הלבן, שהפך ממשקיע פסיבי לשותף ב-Equity?

"זה לא רק כסף," הוא משיב, "זו הצהרת ריבונות. כשממשל טראמפ קונה 10% מהחברה, הוא אומר לסינים: 'אנחנו כבר לא לקוחות שלכם, אנחנו מתחרים שלכם'. הזרמת חצי המיליארד דולר כהשקעה הונית היא הוכחה שהממשל מאמין בערך של הנכס לטווח ארוך. זה נותן ביטחון למשקיעים המוסדיים הכבדים להיכנס פנימה, כי הם מבינים שהסיכון הרגולטורי והפוליטי נעלם. הממשל לא ייתן לחברה שבה הוא שותף ליפול אפשר לקחת גם את אינטל כדוגמה." 

עם מי דיברת כדי להניע את התהליכים האלה, היה לך קשר ישיר עם טראמפ עצמו?

"ביליתי אינספור שעות בשימועים בקונגרס ובפגישות עם אנשי מפתח במשרד ההגנה ובמשרד המסחר. השיח עם הממשלים הקודמים היה מתסכל; הם דיברו על סובסידיות ועל רצון טוב, אבל לא הבינו את הדחיפות הגיאופוליטית. הפריצה האמיתית הגיעה כשנכנסו דמויות כמו הווארד לוטניק ואנשים נוספים של טראמפ, אנשי עסקים שמבינים את השוק. הם לא היו צריכים מצגות כדי להבין את האיום הסיני. לגבי הקשר האישי, הנשיא טראמפ מעורב מאוד בפרטים של עצמאות המשאבים. יצא לי לשוחח איתו ולהציג את התמונה הגדולה. הוא מבין שזה לב ליבה של הסיסמה 'Make America Great Again'".

כשהממשל נכנס כבעל מניות, זה לא מגביל את יכולת קבלת ההחלטות של החברה? אין כאן סכנה של התערבות יומיומית?

"ממש לא," הוא עונה. "צריך להבין, הממשלה לא מנהלת את החברה. היא משקיעה. אני כבר לא חלק מהנהלת USA Rare Earth ולכן אני לא מדבר בשמה, אבל מה שהחברה עצמה אמרה בפומבי ברור מאוד. אין שליטה, אין ניהול יומיומי, אין מיקרו-מנג’מנט. הם משקיעים, כמו כל משקיע מתוחכם אחר, ומוודאים שהכסף הולך למה שהובטח. זה הכל”.

לדבריו, דווקא המעורבות הממשלתית מחדדת את המטרות העסקיות במקום לעמעם אותן. "ברגע שהממשלה בפנים, הפוקוס נהיה חד יותר. אין בזבוז, אין פרויקטים צדדיים. יש יעד הקמה של שרשרת אספקה אמריקנית למינרלים קריטיים. וזה אגב משהו שמרגיש הרבה יותר כמו ישיבה מול קרן פרייבט אקוויטי מאשר מול רגולטור".

אתה מתאר כאן שינוי במדיניות הכלכלית האמריקנית. זה לא סוג של מלחמת סחר מול סין?

"זו לא מלחמת סחר ואפילו לא תחרות ישירה מול סין, לפחות לא בטווח הקרוב. האמת היא שאנחנו רחוקים עשרים שנה מלהתחרות בסין באמת. הסיפור כאן הוא הרבה יותר בסיסי. לארצות הברית אין שרשרת אספקה בטוחה למינרלים קריטיים, נקודה. זה מצב שלא יכול להימשך כשמדובר בביטחון לאומי".

קזחסטן, הטונגסטן והחיבור המפתיע להסכמי אברהם

בשלב מסוים, אלטהויז הבין שהאתגר האמריקני לא יכול להיפתר רק בתוך גבולות ארצות הברית. גם אם יוקמו כמה מכרות נדירים בטקסס וכמה פרויקטים של ליתיום במערב, זה לא יספיק כדי לבנות שרשרת אספקה מלאה למינרלים קריטיים. "אולי יהיו שלושה פרויקטים של אדמות נדירות בארה"ב עד 2030, אולי קומץ פרויקטים של ליתיום," הוא אומר. "אבל זה רחוק מלהספיק. יש חומרים שאין לארצות הברית בכלל".

החיפוש אחר פתרון הוביל אותו החוצה. אפריקה עלתה מיד על המפה, אבל שם, לדבריו, האתגרים גדולים מדי עבור חברות אמריקניות. "יש משאבים אדירים, אבל גם סיכונים תפעוליים, פוליטיים ומשפטיים שקשה להתמודד איתם". במקום זה, הוא סימן יעד אחר: מרכז אסיה. "זו הייתה מבחינתי ההזדמנות הכי נגישה. אזור עם היסטוריה ארוכה של כרייה, עם משאבים מוכחים, ועם מדינות שמחפשות חיבור ישיר למערב".

אלטהויז בפגישה עם שגריר קזחסטן בארצות הברית, מג׳אן איליאסובה

כך הגיע לקזחסטן. שם, הוא הקים מיזם משותף עם חברת הכרייה הלאומית של המדינה לפיתוח פרויקט טונגסטן שלדבריו הוא הגדול בעולם, עם חיי מכרה של יותר מ-50 שנה. "טונגסטן הוא אחד המינרלים הקריטיים החשובים ביותר שיש," הוא מסביר. "אי אפשר לייצר תחמושת חודרת שריון בלעדיו, אי אפשר לפתח תעשיות גרעין, תעופה, שבבים וסמי-קונדקטורים. וארצות הברית? מאז 2015 אין לה ייצור טונגסטן בכלל".

המצב החריף עוד יותר, כשסין עצרה את יצוא הטונגסטן לארצות הברית, זמן קצר לפני כניסתו של טראמפ לתפקיד. "ברגע הזה, טונגסטן הפך לאחת העדיפויות העליונות של הממשל האמריקני". כאן, הוא אומר, המעורבות הממשלתית כבר לא הייתה עקיפה. "הנשיא טראמפ עצמו ושר המסחר הווארד לוטניק היו מעורבים ישירות במשא ומתן שאפשר לנו להבטיח את המיזם בקזחסטן".

נקודת השיא הגיעה בנובמבר, כאשר החתימה הרשמית התקיימה בבית הלבן. באותו מעמד, קזחסטן גם הצטרפה להסכמי אברהם. "זה לא היה מהלך סמלי, זה היה הסכם כלכלי לכל דבר. קזחסטן היא מעצמת מינרלים שחיפשה דרך להגיע למערב בלי לעבור דרך מוסקבה או בייג’ינג. אנחנו הראינו לה שהדרך לוושינגטון עוברת דרך ירושלים ודרך שיתוף פעולה אסטרטגי עם ארצות הברית".

אלטהויז (שלישי מימין) עם שר המסחר של ארה"ב לוטניק במעמד חתימת ההסכם בקזחסטן

מעמד חתימת הסכם המינרלים עם נציגי הממשלים

גם ישראל צריכה ביטחון מינרלי

אחרי קזחסטן, אלטהויז חוזר לדבר על ישראל, ושם הטון שלו משתנה. פחות חזון גיאופוליטי, יותר דאגה. "ישראל ממפתחות המערכות הביטחוניות המתקדמות בעולם," הוא אומר, "מכיפת ברזל ועד מערכות לייזר, אבל כמעט כל חומרי הגלם הקריטיים שמרכיבים את המערכות האלה מגיעים משרשראות אספקה שסין שולטת בהן".

מה ישראל צריכה לעשות בפועל, לחפש מכרות? לחתום על הסכמי אספקה?

"לישראל אין יתרון גיאוגרפי בתחום הכרייה," הוא משיב, "אבל יש לה יכולת לפעול חכם. הסכמי אספקה ארוכי טווח, השקעות בפרויקטים מחוץ לישראל, והשתלבות במסדרונות אסטרטגיים עם בעלות ברית. זה הכיוון".

שאלנו אם יש מגעים עם חברות ביטחוניות ישראליות יחד עם החברות שלו. כאן הוא בוחר לעצור. "בשלב הזה אני לא יכול להתייחס לשיחות ספציפיות," הוא אומר, "אבל העניין כמובן קיים. כולם מבינים שאת השאלה מאיפה מגיעים חומרי הגלם כבר אי אפשר לדחות".

שליחות כאבן יסוד

איך הפעילות הזו, שנעה בין הבית הלבן, קזחסטן ותעשיות ביטחוניות, מתחברת לזהות שלך כחסיד חב”ד?

"אצלי זה לא שני עולמות נפרדים, העסקים הם האמצעי, לא המטרה. גדלתי על שליחות. המשפחה שלי היא משפחת שלוחים עוד שנשלחה עוד על ידי הרבי הקודם של חב"ד לאוסטרליה. כשאתה חי כך, אתה לא שואל רק מה העסק מרוויח, אלא מה הוא עושה בעולם".

אלטהויז מספר שהחיבור לקזחסטן אינו מקרי גם ברובד האישי. "זה המקום שבו הרבי הקודם נשלח על ידי המשטר הסוביטי לגלות באיזור הסיבירי באלמא אטא, וזה מקום עם היסטוריה יהודית עמוקה. אני נמצא שם בקשר רציף עם השלוחים, עם הקהילה, עם הרבנים. בעיניי, זה לא רק פרויקט כלכלי. יש כאן המשך של שליחות, רק בכלים של המאה ה-21”.

"הרבי דיבר על כך שכל אדם הוא שליח, בכל מקום שהוא נמצא בו. ברגע שאתה יוצא מהדלת, אתה כבר בשליחות. מבחינתי, אם דרך הפעילות הזו אני יכול לחזק ביטחון, יציבות ושיתופי פעולה בין מדינות, אז זה חלק מאותה שליחות".