הסטטיסטיקה מראה לנו שהרפובליקנים יפסידו בבחירות האמצע

הצרכן האמריקני נפגע מעליית מחירי הדלק בתחנות אך מצד שני, בעקבות המלחמה, הכלכלה האמריקנית נהנית מעלייה משמעותית מאד של עשרות אחוזים ביצוא, במספר רב של ענפים גדולים. בעיניים של טראמפ שני צדי המטבע האלו יתכן ומקזזים האחד את השני אך בכל הקשור לבחירות האמצע הוא מן הסתם יודע שאין לרפובליקנים שום סיכוי לזכות בהם. איך אנו יודעים זאת? הסטטיסטיקה מספרת לנו את זה.

ב-100 השנים האחרונות היו שני נשיאים בלבד, פרנקלין דלאנו רוזוולט וביל קלינטון שהצליחו לשמור על הרוב בקונגרס ובסנאט גם לאחר הבחירות במחצית השנייה של כהונתם השנייה. כל יתר 14 הנשיאים החל מקולידג', טרומן, אייזנהאואר, ג'ונסון, רייגן, בוש הבן ואובמה לא הצליחו לעשות זאת והובר, פורד, קרטר, בוש האב וביידן אפילו לא הגיעו לכהונה שנייה. ניקסון התפטר בתחילת כהונתו השנייה וקנדי נרצח בכהונתו הראשונה.

טראמפ יודע את הסטטיסטיקה הזו יותר טוב מכולם והוא יודע שלאור הפופולריות הנוכחית הירודה שלו אין לרפובליקנים שום סיכוי. על אף הלחצים העצומים מבית, לטראמפ יותר חשוב להראות שהוא ניצח ולשמור על המורשת שלו מאשר בחירות האמצע.

יתכן וטראמפ חותר לעסקה מהירה בגלל אופיו התזזיתי וחוסר הסבלנות המפורסם שלו אך הוא לא יכול שהאירוע יסתיים מבלי שהאיראנים ייוותרו על הגרעין. זה הרי היה הטיעון המרכזי שלו מול אובמה ובלי זה הוא עצמו יוצא מגוחך ועוד יותר מכך מדוע בזבז כ"כ הרבה מכספי משלם המיסים האמריקני?

• טראמפ "לא מרוצה מההצעה האיראנית" - הנפט מזנק מעל 110 דולר
• האם נשקלו כל האפשרויות לגבי המלחמה עם איראן?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

כאיש עסקים משופשף וממולח טראמפ יודע איך ללחוץ על הצד השני ואין ספק שחסימת מצרי הורמוז ע"י ארה"ב זה רעיון מבריק. ע"פ חישובים שנעשו האיראנים מפסידים כ-450 מיליוני דולרים ביום, בעיקר ביצוא נפט. הנפט מהווה 40% מתקציב המדינה וכ-50% מתקציב משמרות המהפכה.

חמור מכך, כנראה שכבר תוך כשבוע הם ייאלצו להתחיל לסגור בארות נפט עקב מחסור בשטחי אחסון. כשאין אחסון צריך לכבות הפקה, תחילה מעט ואז הרבה. וכשמכבים הפקה, לרוב אי אפשר להדליק את ההיקף המלא בחזרה והנזק הוא פרמננטי. מלבד זאת קיימת החרפה ניכרת באינפלציה (מעל 70%), פיטורים המוניים, כאשר לפי מקורות פנימיים באיראן כ-50% מהמשרות מצויות בסיכון, מחסור במוצרי מזון בסיסיים ותרופות ומערכת הבנקאות שעומדת בפני פשיטת רגל.

טראמפ לחוץ ממחירי הדלק בתחנות?

 אך מה לגבי הצרכן האמריקני והעלאת מחירי הדלק בתחנות? ממתי לטראמפ בכלל אכפת מהצרכן האמריקני? אם היה לו אכפת הוא לא היה מעלה את תעריפי המכסים ומשית על הציבור האמריקני הוצאות נוספות הנאמדות במאות מיליארדי דולרים בשנה (כי בסופו של יום רוב המכס מתגלגל על הצרכן). זה שינה לו משהו באסטרטגיה הזו? לא שזכור למישהו...

• המכונית המגוילת, לאן היא נעלמה
• אין בעל בית בטהרן, ולכן המלחמה נמשכת
• תוכן שיווקי גידור בנאמנות: הראל Multi-Strategy (4D) מובילה את הטבלה
• המטוס הסיני החדיש שמבהיר: השמיים באסיה כבר לא שייכים רק לצד...

מצד שני, בעקבות המלחמה, הכלכלה האמריקנית נהנית מעלייה משמעותית מאד של עשרות אחוזים ביצוא, במספר רב של ענפים גדולים: נפט, גז, דלק סילוני, דשנים והליום וזה טוב כמובן ותואם את האסטרטגיה שלו לייצר יותר בארה"ב ולייבא פחות.

הקלף המנצח של האיראנים התברר כקלף המפסיד

חלק מהמדיה הישראלית דאגה להדהד את הפרופגנדה האיראנית שהמכליות שלה מצליחות לפרוץ את המחסום הימי שטראמפ הטיל במצרי הורמוז.

מי שמבין דבר או שניים במודיעין אותות ופיענוח צילומי לוויין יודע שהסיכוי שארה"ב אינה יודעת על כלי שיט שיוצא ממצרי הורמוז הוא אפסי. על מרחבי הים השטוחים הכל פרוש ופתוח לפני הלוויינים האמריקניים שיש לכמה מביניהם יכולות לקרוא את הכתוב על מטבע של דולר. מה עוד שמדובר במכליות נפט ענקיות ששטות במהירות של עשרות קמ"ש בלבד. ומרגע שטראמפ הוריד את הכפפות והחליט שהמארינס ישתלטו על מכליות נפט איראניות או כאלו השטות תחת דגל אחר אך מובילות נפט איראני - המשחק גמור. 

האמריקנים מתוך דאגה לשלום הצי שלהם עוצרים את המכליות האלו כשהן כבר עמוק בים ההודי, מעבר לטווח טילי השיוט האיראניים ובמשחק הזה לאיראנים אין שום סיכוי.

בית הנבחרים יעצור את המלחמה?

מבין הפחדים שהמדיה מפחידה אותנו או שאנו מפחידים את עצמנו עלו שני טיעונים "מנצחים": קיים חוק שנחקק ב-1973 שאסור לנשיא ארה"ב להמשיך במלחמה מעבר ל-60 יום והוא חייב את אישור הקונגרס והסנאט. לכן היו פרשנים בארה"ב ובישראל שהתחילו לספור לאחור כבר מה-28 לפברואר. אלא מה? ישנם פרשנים משפטיים רבים שקובעים שעצם העובדה שטראמפ הכריז על הפסקת אש, זהו סיום בפועל של פעולות האיבה ולכן אין לספור את הימים האלו במסגרת ה-60 יום. 

מעבר לכך, אפילו הנשיא הדמוקרטי קלינטון סירב להיות כפוף לחוק הזה במהלך המלחמה בקוסובו ב-1999 שלא לומר שהחוק מעולם לא שימש לסיום פעולה צבאית ובתי המשפט בארה"ב נמנעו ומעולם לא התערבו. בכל מקרה לעצור את הנשיא מלהמשיך במלחמה חייב להיות ברוב של שני שליש בכל אחד משני בתי הקונגרס. אין שום סיכוי לזה כיום. 

הטיעון השני בא ואומר שהמלחמה פשוט כבר יקרה מדי. מעניין אם אלו אותם פרשנים שאמרו לנו שכל יום שהציים הצבאיים האמריקניים מצויים באוקיינוס ההודי ובים האדום עולים מאות מיליוני דולרים? זה היה טיעון מאד משעשע, כי אם הציים האלו היו ממשיכים כהרגלם לשייט מסביב לטאיוואן או בחוף המזרחי של ארה"ב זה היה עולה פחות? 

הכסף הגדול והמחיר היקר הוא מהשימוש בחימושים המדויקים ובמעל לעשרת אלפי יעפי הפצצה של חיל האוויר האמריקני, סכומים שמוערכים בכ-35 מיליארדי דולרים עד עתה. אך מרגע שיש "הפסקת אש" - זה נעצר. אז איך מכסים את ה"בור התקציבי" של ה-35 מיליארדי דולרים האלו? הנה באה לעזרה חברת אינטל. איך? הממשל רכש 10% מהחברה לפני כשנה על מנת לעזור לאושש את תעשיית השבבים האמריקנית. מאז מחיר מניית אינטל עלה ביותר מפי 4 והניב לממשל רווחים של קרוב ל-30 מיליארדי דולרים! מספיק כדי לממן חלק משמעותי ביותר מעלויות המלחמה עד כה.

הכותב הינו יו"ר חיסונים פיננסים, יו"ר הדג'וויז, מחבר משותף של הספר "ישראל סיפור הצלחה".