האם נשקלו כל האפשרויות לגבי המלחמה עם איראן?
מנהיגים חייבים להחליט והם עלולים לטעות; אחריותם היא שהתהליך יהיה מיטבי ויביא בחשבון את כל התרחישים הסבירים. בכלל לא בטוח שכך נעשה בירושלים ובווושינגטון בנוגע למלחמה הנוכחית
1. הכרעות גורליות
"הכרעה פירושה שהיו בחירות וחלופות"
נקודת המוצא של השורות הבאות היא דבריו של ההיסטוריון הבריטי הדגול פרופ' איאן קרשו, מחשובי חוקריה של גרמניה הנאצית, במבוא לספרו "הכרעות גורליות" על ההחלטות שהכריעו את מלחמת העולם השנייה - דברים היפים גם למלחמה הנוכחית עם איראן:
"במבט לאחור נדמה שהאירועים הוכתבו ולא ניתנו לשינוי. בחינה של תולדות המלחמות, אולי אף יותר מבחינת ההיסטוריה בכלל, מעלה דחף טלאולוגי [תהליכים מכווני מטרה] מובנה כמעט, המוביל אותנו להנחה שמהלך הדברים כפי שהתנהלו היה הכרחי ולא הייתה דרך אחרת.
"אחת ממטרות הספר היא להראות שלא כך היה. בכל פרק ופרק נבחנת המלחמה כביכול מאחורי שולחן העבודה של מנהיג אחד ויחיד, שכל שעומד לרשותו הם מושגים בלתי מגובשים על תוכניות האויב, העתיד בלתי ידוע ועליו להתמודד עם מגוון האפשרויות שלפניו ולקבל החלטות.
- אירופה מחריפה את תגובת החירום: פיקוח הדוק על דלקים וצעדי סיוע
- בצל הלהבות: האם סין מפסידה או מרוויחה מהמלחמה באירן?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
2. חובתו של מנהיג
מנהיגים ומנהלים אינם חוזי עתידות (ציור: כמאל אל-מולק)
מנהיגים - במדינאות, בביטחון, בעסקים - אינם חוזי עתידות והאמרה "רק מי שאינו עושה אינו טועה" נכונה במיוחד לגביהם, שכן הם נדרשים להחליט ולבצע. לשם כך נבחרו או מונו. הימנעות מפעולה משמעותה לרוב הישארות מאחור. אך אם אין דרך לדעת שההחלטה תהיה מיטבית, קיימת חובה לוודא שדרך קבלתה תהיה מיטבית.
- קרנות אג"ח רבעון ראשון: פערים משמעותיים למרות תנועה מוגבלת במדדים
- אקו אטלנטיק - חברת חלום או הזדמנות השקעה?
- תוכן שיווקי גידור בנאמנות: הראל Multi-Strategy (4D) מובילה את הטבלה
- ישן לצד חדש: מה כולל הארסנל של חיל האוויר האיראני
בתחום העסקי אימץ בית המשפט העליון לפני מספר שנים את כלל "שיקול הדעת העסקי": אם ההחלטה התקבלה לאחר בחינה רצינית ומקצועית, בתום לב וללא שיקולים זרים - נושאי המשרה לא ישאו באחריות כספית אם יתברר בדיעבד שהיא הייתה שגויה והזיקה לחברה. אפשר בהחלט להעתיק את אותו עיקרון גם לחיים הציבוריים. אין לצפות שמנהיגים לא יטעו, כי הם בשר ודם; אפשר וצריך לדרוש שיעשו את המירב והמיטב כדי שלא לטעות.
3. ההחלטות על איראן
לשניהם אין יועץ לביטחון לאומי (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)
האם ההחלטות בוושינגטון ובירושלים לגבי המלחמה באיראן - עצם היציאה אליה ובמהלכה - התקבלו בצורה אופטימלית? אי-אפשר לדעת, ודאי לא בזמן אמת. שימו בצד את ההדלפות המגמתיות לכל כיוון; העובדות יתבררו לאשורן רק אם תהיה חקירה/בדיקה של המלחמה (וזה לא יקרה; תראו איזה מאמץ משקיעה ממשלת נתניהו במניעת חקירה אמיתית של 7 באוקטובר), או כאשר ייפתחו המסמכים (בעוד לפחות 30 שנה, ולא ברור כמה מסמכים בכלל נכתבים בעידן הסמארטפונים).
מה שכן אפשר לקבל כעת, אלו אינדיקציות - על בסיס התוצאות כפי שהן נראות כרגע ועל בסיס המעורבים בהחלטות. שני אלו לא מובילים למסקנות מעודדות, בלשון המעטה. הן דונלד טראמפ והן בנימין נתניהו משנים ללא הרף את מטרותיה המוצהרות של המלחמה, בהתאמה בדיעבד למידת השגתן, ושניהם מכריזים על נצחונות והצלחות גם אם קשה לראותם (תזכורת: הם עשו זאת גם ביוני אשתקד).
תראו גם מי ואיך מקבלים את ההחלטות. טראמפ הוא לכל הפחות נרקיסיסט ומגלומן, שרבים תוהים לגבי שפיותו. הוא הקיף את עצמו במכוון באומרי הן מעוטי או מחוסרי כישורים. פיט הגסת' היה רב-סרן במשמר הלאומי, עם שתי תקופות שירות קצרות בעירק ואפגניסטן, ופרשן ברשת פוקס ניוז. אין לו יועץ לביטחון לאומי; מרקו רוביו מכהן גם בתפקיד זה.
נתניהו מפגין יותר ויותר סימנים של ניתוק מהמציאות. ישראל כ"ץ היה סרן בצנחנים. תפקיד ראש המל"ל אינו מאויש במינוי קבע מאז אוקטובר שעבר. חברה בורסאית שהייתה מתנהלת כמו הבית הלבן או לשכת ראש הממשלה, הייתה חוטפת מזמן תביעה נגזרת.
4. ביטול הסכם הגרעין
ההודעה על הסכם הגרעין עם איראן, 2015
האם החלטתו של דונלד טראמפ להוציא את ארה"ב מהסכם הגרעין עם איראן ב-2018 - שמשמעותה המעשית הייתה ביטולו - הייתה נבונה? ההסכם עליו חתם ממשלו של ברק אובמה ב-2015 היה רחוק מלהיות מושלם. תוקפו היה לעשר שנים, הוא לא מנע מאיראן העשרה לצרכים אזרחיים ולא טיפל בסוגיית הטילים הבליסטיים שהם אמצעי השיגור העיקרי לפצצה גרעינית. טראמפ ציפה שיציאה מן ההסכם ואסטרטגיית "הלחץ המירבי" על איראן תגרום לה לוויתורים נוספים. בנימין נתניהו, שהתנגד בכל מאודו להסכם, תמך בו ואף עודד אותו.
זה לא קרה. בניגוד לטענותיו של טראמפ באותה עת, איראן קיימה את ההסכם, ובעיקר אפשרה ביקורות של מפקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א). אין לטעות: היא לא ויתרה לרגע על שאיפותיה ופצצת גרעין איראנית היא איום חמור ביותר על ישראל. אבל ההסכם עיכב אותה בצורה משמעותית, וב-2018 לא הייתה כל דרך לדעת האם ב-2025 ניתן יהיה להאריכו.
מהרגע שארה"ב יצאה מההסכם, איראן הודיעה (ובצדק) שהיא אינה מחויבת לו והתקדמה במהירות מסחררת לעבר פצצה. בתוך שבע שנים בלבד היא צברה די אורניום מועשר ששם אותה במרחק נגיעה מבניית 11 פצצות ופיתחה את טכנולוגיית הטילים. במבחן התוצאה, זו הייתה החלטה גרועה עוד יותר מאשר ההסכם המקורי.
5. החיסולים
מבחינה שכלית, האם המצב יותר טוב בלעדיהם?
עלי חמינאי וחבר מרעיו, הן אלו שכבר נשלחו לגיהנום והן אלו שמחכים לתורם, הם רוצחי המונים ופושעי מלחמה. מבחינה מוסרית, חיסולם היה מוצדק מאין כמותו. האם הוא היה חכם מבחינה מעשית? מבחינה רגשית, מותר בהחלט להרגיש סיפוק מהידיעה שהם רוסקו לרסיסים והורדו לשאול תחתיות. מבחינה שכלית, האם המצב טוב יותר בלעדיהם?
חיסולים כאלו הם תמיד בחזקת הימור. חיסולו של אוסמה בן-לאדן לא פירק את אל-קאעידה, אך רמת האיום מן הארגון ירדה מהותית. כנ"ל דאעש אחרי אבו בכר אל-בגדאדי. לעומת זאת, אחרי חיסולו של עבאס מוסאווי, עברה הנהגת חיזבאללה לידי חסן נסראללה, שהפך אותו לאחד מארגוני הטרור החזקים בעולם. חמאס שרד את חיסוליהם של יחיא סינוואר ומוחמד דף.
החיסולים באיראן הם דוגמא חיה ובולטת לדו-הערכיות שלהם. המשטר לא קרס, לפחות בינתיים, והתברר שראשיו הכינו מערכת ירושה סדורה. כפי שאומר פרופ' דוד מנשרי, בכיר חוקרי איראן בישראל, אין שם מתונים וקיצוניים אלא קיצוניים ואולטרה-קיצוניים. הבעיה היא, שבכלל לא ברור מי שולט היום במדינה ועם מי צריך לדבר (וחייבים לדבר; כל מלחמה מסתיימת בהסדר מדיני כלשהו).
האם זהו מוג'תבא חמינאי, בהנחה שהוא חי ומתפקד? האם אלו הם המנהיגים האזרחיים כמו עבאס עראקצ'י ומוחמד קליבאף, או שמא המילה האחרונה היא של משמרות המהפכה בראשותו של אחמד וחידי? ומעל הכל: האם מי שהחליט על החיסולים הביא בחשבון את התרחיש של יורשים נוקשים עוד יותר, או של יורשים שבעצם לא ברור מיהם?
6. היציאה למלחמה
איראן עלולה ללכת בעקבותיה של צפון קוריאה
מעל הכל ניצבת השאלה על עצם היציאה למלחמה. איש אינו חולק שמדובר במשטר טרור רצחני העלול להוות סכנה קיומית לישראל וסכנה ממשית לעולם כולו. הנקודה היא, האם כאשר מתקבלת החלטה על יציאה למלחמה - ההחלטה המשמעותית ביותר של כל ממשלה שהיא - נשקלים בכובד ראש התרחישים האפשריים של השלכותיה.
בהיבט של איראן, מדובר בשלוש נקודות מרכזיות. האחת: האם ארה"ב הביאה בחשבון את חסימת מצר הורמוז, מה שאמור היה להיות ברור לכל מי שיש לו ידע מינימלי בגיאוגרפיה של המזרח התיכון ובהיסטוריה שלו (איראן כבר חסמה אותו בשנות ה-1980). עושה רושם, שהתשובה לכך היא שלילית, שכן נראה שוושינגטון הופתעה ותגובתה גובשה תוך כדי תנועה.
השנייה: האם התקווה לנפילת המשטר הייתה מציאותית והאם נשקלה מולה האפשרות של הישרדותו ואף הוכחת עמידותו וחוזקו. ייתכן שהתשובה לשאלה זו תינתן רק בטווח הארוך יותר; כרגע נראה שהאפשרות השלילית היא שמתממשת.
השלישית: מה תהיה תגובתה של איראן בתחום הגרעין. האם היא תוותר על התוכנית (שאותה בכלל החל השאה המודח) משום שתגיע למסקנה שהמחיר גבוה מדי, או שתגיע למסקנה נוסח צפון קוריאה - שהיא צריכה גרעין בפועל, ולא רק מעמד של מדינת-סף, כדי להרתיע מפני מתקפות נוספות. גם כאן, התשובה טמונה בחיק העתיד.
