קבלן עצר עבודה על בריכה טיפולית, וישלם 1.8 מיליון שקל

עמותת שיח סוד, מרכז חינוכי-שיקומי לבעלי צרכים מיוחדים, חתמה בספטמבר 2019 על הסכם עם ע. אליאס לבניית בריכה טיפולית במתחם בית הספר שלה, ברמת שלמה בירושלים. התמורה שנקבעה בהסכם נקבעה על כ-3.9 מיליון שקל, ואליאס התחייבה לסיים את העבודות בתוך חמישה חודשים, עד פברואר 2020. העמותה אף שילמה מקדמות בסכום של 2 מיליון שקל - מיליון במעמד החתימה ומיליון שקל נוספים בתחילת 2020.

אלא שכבר בינואר 2020, חודש לפני המועד החוזי לסיום, הפסיקה אליאס את העבודות באופן מוחלט. לטענתה, הסיבה היתה פשוטה: אין היתר בנייה ספציפי לבריכה, ועיריית ירושלים דרשה להפסיק את העבודות ולאטום את חלל הבריכה.

העמותה לא הסכימה לשבת בחיבוק ידיים. היא פנתה שוב ושוב לאליאס בדרישה לחדש את העבודות, או לפחות לבצע פעולות שאינן תלויות בהיתר, כמו הזמנת ציוד. אליאס סירבה לכל בקשה, ואף הודיעה במפורש שאין בכוונתה להמשיך בביצוע העבודות או לבצע כל פעולה אחרת. בספטמבר 2020, לאחר חודשים ארוכים של ניסיונות שלא הובילו לשום מקום, הודיעה העמותה על ביטול ההסכם. אליאס השיבה שההסכם "שריר וקיים", אבל בפועל לא הזיזה כלום.

העמותה שכרה מומחה, עקיבא עוזון, שהעריך את שווי העבודות שאליאס באמת ביצעה. המספר שעלה? 595,530 שקל בלבד - פחות משליש ממה ששולם לה. העמותה תבעה השבה של 1,404,470 שקל ששולמו ביתר, ועוד 197,675 שקל עבור נזקים שנגרמו לה מהצורך להחליף קבלן באמצע הדרך.

• הקבלן רוקן הקופה, הרוכשים יפוצו: הרמת מסך בתמ"א 38
• קבלן, מהנדס ומפקח יפצו ביותר מ-800 אלף שקל
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בית המשפט: הביטול היה כדין

השופטת סמאח סאבר מסארווה מבית משפט השלום בירושלים קיבלה את התביעה במלואה. בפסק הדין נקבע כי אליאס הפרה את ההסכם הפרה יסודית: לא עמדה בלוחות הזמנים, לא ביצעה עבודות שאינן תלויות בהיתר, וסירבה להזמין ציוד חיוני. השופטת קבעה כי הטענה של אליאס לגבי היעדר היתר בנייה "אינה רלוונטית לעילות הביטול", משום שהביטול נבע ממחדלים אחרים לגמרי, כמו הסירוב הגורף לבצע עבודות שלא הצריכו היתר כלל. עוד עלה כי אליאס ידעה על מצב ההיתרים כבר בזמן חתימת ההסכם, ואף הודתה שהיו עבודות שניתן היה לבצע בלי היתר, אבל בחרה שלא לעשות דבר.

מנגד, אליאס הגישה תביעה שכנגדית נגד בסכום של כ-891 אלף שקל: 433,171 שקל עבור אובדן רווח צפוי ו-458,055 שקל עבור עבודות נוספות שלטענתה ביצעה. השופטת לא התרשמה. לגבי אובדן הרווח, נקבע כי "צד המפר הסכם אינו זכאי לפיצוי בגין אובדן רווחים צפויים מאותו הסכם שהופר על ידו". לגבי העבודות הנוספות, אליאס פשוט לא הוכיחה שמדובר בעבודות מעבר להסכם המקורי, ולא הציגה ראיות להסכמה על תשלום נפרד. 

גם המומחה שמונה מטעם אליאס, ארתור זיגל שיפר, הודה בחקירתו הנגדית כי הוא לא קיבל את כל המסמכים הרלוונטיים, כולל ההסכם עם העירייה והתוכניות המלאות של הפרויקט.

• "הדמוקרטיה המהותית נמצאת במגילת העצמאות וזה העיקר"
• ביהמ"ש העליון מחדיר אי-ודאות להפרה יסודית של הסכם
• תוכן שיווקי גידור בנאמנות: הראל Multi-Strategy (4D) מובילה את הטבלה
• עובד עירייה התנדב לעזור לקשיש, ויירש את כל רכושו

בסופו של דבר, אליאס חויבה לשלם לעמותה סכום של 1,602,145 שקל, בתוספת הוצאות משפט בסכום של של 41,988 שקל ושכר טרחת עורך דין בסכום של 190 אלף שקל, ובסל הכל כ-1.83 מיליון שקל.