לוקהיד מאכזבת בדוח, והמניה יורדת: השוק מתחיל לחשוש שהשיא הביטחוני כבר מאחורינו

לוקהיד מרטין פרסמה תוצאות חלשות - הרווח וההכנסות הגיעו מתחת לציפיות, והמניה נופלת במסחר המוקדם. הענקית הביטחונית אומנם השאירה את התחזית השנתית ללא שינוי ומדברת על הגדלה חדה בייצור חימושים, אבל המשקיעים כבר שואלים שאלה אחרת: אם תקציבי הביטחון כבר קפצו כל כך הרבה, ואפילו מלחמה אזורית לא מייצרת עוד אפסייד ברור, אולי שוק המניות הביטחוניות כבר מתמחר את רוב החדשות הטובות?

לוקהיד מרטין Lockheed Martin Corp -3.86%  סיימה את הרבעון הראשון של 2026 עם תוצאות שהיו, כאמור, נמוכות מהצפי של וול סטריט, וזה מגיע ברגע שבו רף הציפיות מהחברות הביטחוניות נמצא ברמות גבוהות במיוחד. הרווח למניה עמד על 6.44 דולר, לעומת צפי של 6.79 דולר, וההכנסות הסתכמו ב-18.02 מיליארד דולר מול ציפיות ל-18.38 מיליארד דולר. ברבעון המקביל אשתקד החברה הציגה רווח של 7.28 דולר למניה והכנסות של 18 מיליארד דולר, כך שבמבט שנתי מדובר בשחיקה ברווחיות לצד צמיחה מתונה בלבד בהכנסות. זה לא פער דרמטי, אבל בשוק שבו כל סטייה מהצפי נבחנת בזכוכית מגדלת, זה מספיק כדי להפעיל לחץ מיידי על המניה, שיורדת בכ-4.5% במסחר המוקדם.

התגובה הזו לא נובעת רק מהמספרים עצמם, אלא מההקשר הרחב יותר שבו הם מתפרסמים. בשנה האחרונה מניות הביטחון נהנו מרוח גבית חזקה במיוחד, עם עלייה חדה בתקציבי הביטחון, החרפה של מתיחויות גיאופוליטיות והאצה בהזמנות למערכות נשק מתקדמות. במצב כזה, גם תוצאה "סבירה" כבר לא מספיקה. המשקיעים מחפשים הפתעות חיוביות, העלאות תחזית או אינדיקציות ברורות לכך שהצמיחה רק בתחילתה, ולא מתקרבת למיצוי.

לוקהיד בחרה לא לשנות את התחזית לשנה כולה, מהלך שמצד אחד משדר יציבות, אך מצד שני מדגיש את הפער מול ציפיות השוק. הרווח למניה צפוי להישאר בטווח של 29.35 עד 30.25 דולר, והתזרים המזומנים החופשי צפוי לעמוד על 6.5 עד 6.8 מיליארד דולר. מדובר בטווחים שמוכרים למשקיעים כבר מהרבעונים הקודמים, ולכן הם לא מייצרים טריגר חדש לעלייה. בשוק הנוכחי, יציבות נתפסת לא פעם כהיעדר צמיחה, והיעדר צמיחה מתומחר במהירות בירידות.

• המלחמה מול איראן מרוקנת מלאים - ומזניקה את מניות הביטחון
• רשת הצעצועים המפורסמת מחליטה על פירוק והמיזוג הביטחוני הענק יוצא לדרך
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

השוק רוצה יותר מהחברות הביטחוניות

תקציב הביטחון האמריקאי ממשיך לעלות, והמספרים עצמם מרשימים. הצעה לתקציב של כ-1.5 טריליון דולר לשנת 2027, לעומת כטריליון דולר ב-2026, משקפת המשך הרחבה פיסקלית משמעותית בתחום הביטחוני. במקביל, הסביבה הגיאופוליטית נותרת מתוחה, עם עימותים אזוריים והתחזקות הביקוש למערכות כמו F-35, מערכות הגנה אווירית מסוג פטריוט ו-THAAD וטילים מדויקים. לכאורה, מדובר בתנאים אידיאליים עבור חברות כמו לוקהיד.

אבל דווקא כאן מתחדד הפער בין הנתונים המאקרו-ביטחוניים לבין תגובת השוק. מניית לוקהיד עלתה בכ-20% ב-12 החודשים האחרונים, ונורת'רופ גרומן Northrop Grumman Corp 0.45%  בכ-25%. העליות האלה אולי משקפות כבר חלק גדול מהציפיות להמשך גידול בתקציבים ובהזמנות. כלומר, השוק לא מסתכל רק על מה שקורה עכשיו, אלא על מה שכבר מגולם במניות.

לוקהיד ממשיכה להרחיב את הפעילות התעשייתית שלה, ובמיוחד את יכולות הייצור של חימושים מתקדמים. במהלך הרבעון היא חתמה על הסכמי מסגרת ארוכי טווח שמאפשרים לה להגדיל קצבי ייצור של מערכות קריטיות פי 3 עד 4 בשנים הקרובות. מדובר בעיקר בטילים מדויקים ובמערכות הגנה אווירית, תחומים שבהם הביקוש עלה בצורה חדה בעקבות שחיקה במלאים בעולם.

• טראמפ: לירות כדי לפגוע ולהרוג כל סירה שמניחה מוקשים
• זינוקים בקנאביס, סרוויס-נאו נופלת 17%, נוקיה מוסיפה 6% - ירידות קלות במדדים
• תוכן שיווקי גידור בנאמנות: הראל Multi-Strategy (4D) מובילה את הטבלה
• דיווח: איראן משקמת תוך שעות את מתקני השיגור שהופצצו

אבל הרחבת הייצור הזו לא מגיעה בלי מחיר. החברה הגדילה את ההשקעות בתשתיות, בשרשרת האספקה ובכוח אדם, מה שהכביד על התזרים בטווח הקצר. המשמעות היא הוצאה מיידית של מזומנים מול הכנסות שיגיעו רק בהמשך, כאשר קצבי הייצור אכן יעלו וההזמנות יתממשו בפועל. תזרים המזומנים החופשי ברבעונים האחרונים נע סביב 6.5–6.8 מיליארד דולר בשנה, אבל התנודתיות בתוך השנה גדלה, בין היתר בגלל הקדמת השקעות בפרויקטים ובקווי ייצור. במקביל, ההון החוזר של החברה גדל, כאשר מלאים ועבודות בתהליך (work in progress) תופסים נתח גבוה יותר מהמאזן - סימן לכך שהחברה משקיעה בייצור עוד לפני שההכנסות מוכרות בפועל.

בנוסף, פרויקטים גדולים כמו ה-F-35, שמהווים חלק מרכזי בפעילות, מתאפיינים במחזורי ייצור ארוכים ובהכרה הדרגתית בהכנסות. המשמעות היא שהחברה נדרשת לממן שלבי ייצור מוקדמים, כוח אדם ותשתיות חודשים ולעיתים שנים לפני קבלת התשלום המלא מהלקוחות. זה בולט במיוחד בתקופה הנוכחית, שבה לוקהיד מדברת על האצה בקצבי ייצור של מערכות וטילים, מה שמגדיל את הצורך בהשקעה upfront.

התמונה דומה עולה גם אצל נורת'רופ גרומן, שעדכנה לאחרונה כלפי מטה את יעד התזרים ל-2028 בעקבות גידול בהשקעות. המניה שלה הגיבה בירידה חדה של כ-11% בשבוע המסחר האחרון, מה שמחדד את הרגישות של השוק לנושא הזה. כלומר, לא מדובר רק בלוקהיד, אלא בתופעה רחבה יותר בסקטור: מעבר משלב של ביקוש מיידי ורווחיות גבוהה לשלב של השקעות כבדות והמתנה לתשואה.

הביקוש למוצרים של לוקהיד לא מוטל בספק. צבר ההזמנות של החברה נותר גבוה, וה-F-35 ממשיך להיות עמוד תווך מרכזי עם הזמנות חדשות ממדינות שונות. בנוסף, מגמות כמו חידוש מלאים צבאיים והתחזקות שיתופי פעולה ביטחוניים בין מדינות תומכות בביקוש ארוך הטווח.

אבל בשוק, השאלה המרכזית כבר זזה שלב אחד קדימה. לא האם יש ביקוש, אלא עד כמה הביקוש הזה כבר מתומחר במחיר המניה. אם תקציב 2027 יאושר במלואו ויתורגם להזמנות נוספות מעבר לצפוי, זה עשוי לספק טריגר נוסף. אבל אם ההשקעות ימשיכו ללחוץ על הרווחיות בטווח הקרוב, או אם קצב ההזמנות יתיישר עם התחזיות ולא יפתיע כלפי מעלה, המניות עשויות להיכנס לתקופה של דשדוש.

גם בישראל - נרשמת רוטציה בביטחוניות 

גם בשוק המקומי אפשר לראות סיפור דומה. הביטחוניות הישראליות מציגות מתחילת השנה תמונה מפוצלת מאוד: לצד זינוקים חדים במניות כמו אירודרום (שכאן יש את הסיפור של התביעה ממשרד הביטחון ואת התוצאות החלשות השנתיות) וגם מניית בית שמש, עם עליות של עשרות ואף מאות אחוזים, החברות הגדולות יותר מציגות ביצועים חלשים בהרבה, ולעיתים אף שליליים. אלביט , למשל, נסחרת בירידה קלה מתחילת השנה, למרות שהיא מגיעה אחרי ראלי חריג של כ־124% בשנה שעברה ועליות חדות שהיו בתחילת השנה.

אחרי תקופה שבה כמעט כל מניה ביטחונית נהנתה מהסיפור הגדול של עלייה בתקציבים ומלחמות אזוריות, השוק מתחיל להבחין בין חברות - ולבחון ביצועים בפועל. זה קורה למרות שהביקוש עצמו נותר חזק מאוד: צבר ההזמנות של אלביט עומד על כ-25 מיליארד דולר, בעוד התעשייה האווירית ורפאל מציגות צברים של עשרות מיליארדי דולרים נוספים.

גם פה, אין מחלוקת על הכיוון ארוך הטווח. התקציבים גדלו, ההזמנות זורמות, והחברות פועלות בקצבים גבוהים. אבל בדיוק כמו במקרה של לוקהיד, השוק כבר לא מסתכל על הביקוש עצמו - אלא על השאלה עד כמה הוא כבר מגולם במחירים. אחרי עליות של עשרות ואף מאות אחוזים בחלק מהמניות מאז תחילת המלחמה, הרף עלה, והתגובה לדוחות ולנתונים נעשתה תובענית יותר.