העליון: כאשר תובע אינו מתייצב - בית המשפט חייב למחוק או לדחות את התביעה

כאשר תובע אינו מתייצב לדיון אזרחי, בית המשפט חייב למחוק את תביעתו, ובמקרים חריגים - אף לדחות אותה. אין לבית המשפט סמכות לנקוט הליך מתון יותר, כגון דחיית הדיון. כך קובעת לראשונה שופטת בית המשפט העליון, רות רונן. מחיקת תביעה משמעותה שניתן להגיש אותה שוב, אך היא תחזור לסוף התור; דחיית תביעה משמעותה פסק דין שעליו יש לערער.

תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, שנכנסו לתוקפן בשנת 2018, קובעות: "לא התייצב בעל דין ולא ניתן טעם סביר לאי-ההתייצבות, יחולו הוראות אלה: 1) לא התייצב התובע, ימחק בית המשפט את כתב התביעה או ידחה את התביעה אם מצא טעמים מיוחדים לתביעה". התקנות החדשות מחקו את המילים "רשאי בית המשפט" שהופיעו בתקנות הקודמות.

לשון התקנות ותכליתן

רונן אומרת, כי בפסיקה ובספרות המשפטית התעורר ספק האם מדובר בנטילת שיקול הדעת מבית המשפט, כך שהוא חייב למחוק או לדחות את התביעה. לדבריה, לשון התקנות ברורה ואכן בית המשפט חייב לנקוט באחת מדרכים אלה. מסקנה זו מתחזקת מהמשך התקנה, העוסק במקרה בו לא התייצב הנתבע: שם נאמר, כי "לא התייצב הנתבע, רשאי התובע להוכיח את תביעתו". גם בהמשך התקנות נעשה שימוש במילים "רשאי בית המשפט" - מה שמלמד שכאשר הן הושמטו, מדובר בסמכות חובה ללא שיקול דעת. גם העובדה שמילים אלו הושמטו מהנוסח הקודם, מלמדת שמדובר בהחלטה מודעת של מחוקק המשנה לקבוע שמדובר בחובה.

לצד זאת, ממשיכה רונן, לבית המשפט נותר שיקול דעת לגבי סיווג האי-התייצבות עצמה, שכן בתקנות נקבע שמדובר במצב בו "לא ניתן טעם סביר לאי-ההתייצבות". בית המשפט יכול לקבוע שניתן טעם סביר שכזה, ואזי לא יהיה חייב למחוק/לדחות את התביעה. התקנות החדשות הסיטו את שיקול הדעת של בית המשפט ממישור הסעדים הדיוניים אל מישור סבירות חוסר ההתייצבות. תכלית התקנות - ייעול ההליכים - תומכת גם היא באותה מסקנה. עוד אומרת רונן, כי כאשר מחליט בית המשפט על מחיקת התביעה בנסיבות אלו - יש לתובע זכות לערער על ההחלטה (ואין הוא צריך לבקש רשות ערעור).

סכסוך בקיבוץ יזרעאל

רונן דחתה על הסף את ערעורם של בני הזוג זיוית ויובל נניקשווילי על החלטת בית המשפט המחוזי בנוף הגליל, למחוק את תביעתם נגד קיבוץ יזרעאל בשל אי התייצבותם לדיון. בני הזוג מנהלים הליך ממושך נגד החלטת הקיבוץ להפסקת חברותו יובל ולהוצאתה של זיוית מן הקיבוץ, בעוד יזרעאל הגיש תביעה שכנגד בדרישה לתשלום תמורת מגוריהם בו לאחר הפסקת החברות.

השופט המחוזי ערפאת טאהא קבע דיון הוכחות וסיכומים לנובמבר אשתקד, דחה בקשה של נניקשווילי לדחותו אך נענה לבקשה חוזרת שנומקה במצבה הרפואי של זיוית. טאהא קבע דיון לינואר השנה, נניקשווילי שוב ביקשו דחייה וטאהא סירב באומרו שהעובדה שהם מעדיפים את עיסוקיהם הפרטיים על פני ההתייצבות לדיון אינה נימוק משכנע. למרות זאת, בני הזוג לא התייצבו אלא רק עורך דינם, וטאהא נענה לבקשת יזרעאל למחוק את תביעתם, תוך שהוא מציין שהתנהגותם נראית כזלזול בהליך וחייב אותם בהוצאות בסך 20,000 שקל.

רונן קובעת, כי טאהא נהג כהלכה לאור התקנות וכי נניקשווילי לא הציגו טעם משכנע לאי-התייצבותם. משמעות המחיקה היא אמנם פקיעתו של הצו הזמני המאפשר להם להמשיך להתגורר ביזרעאל, אך הם יכולים להגיש שוב את התביעה ולבקש צו זמני מחודש. רונן מעירה, שהם לא הזדרזו לפנות לבית המשפט העליון: פסק דינו של טאהא ניתן כאמור בינואר השנה, בקשת רשות הערעור הוגשה רק באפריל, והבקשה לעיכוב פסק הדין - כעבור חודש נוסף. לבסוף אומרת רונן, שלא נפל פגם בהחלטתו של טאהא לדון בתביעתו של הקיבוץ בהעדרם של נניקשווילי; הוא קיבל את התביעה והם יכולים לערער.