בנק ישראל הכניס את האקלים לחדר הישיבות. עכשיו צריך להשלים את המהלך

ב-12 ביוני נכנסה לתוקף הוראת נב"ת 345 של בנק ישראל, המחייבת את הבנקים בישראל להטמיע את ניהול סיכוני האקלים בליבת הפעילות העסקית והממשל התאגידי שלהם. זהו צעד חשוב, הכרחי ומתקדם, המכיר בכך ששינויי האקלים הם סיכון פיננסי לכל דבר. אלא שההוראה מותירה מחוץ לתמונה מרכיב חיוני אחד: ההבטחה שלפחות ברמת הדירקטוריון תהיה קיימת המומחיות הנדרשת כדי לפקח על אותם סיכונים באופן מקצועי ואפקטיבי.

המשמעות של ההוראה החדשה רחבה הרבה יותר מכפי שנדמה. היא מחייבת את הבנקים להביא בחשבון כיצד אירועי מזג אוויר קיצוניים, שינויים רגולטוריים, המעבר לכלכלה דלת פחמן או פגיעה בשרשראות אספקה עלולים להשפיע על הלווים שלהם, על שווי הבטוחות, על תיקי האשראי ועל היציבות הפיננסית. במילים אחרות, סיכוני האקלים כבר אינם נחלתם של פעילי סביבה - הם חלק בלתי נפרד מעולם ניהול הסיכונים והפיננסים.

סיכון אקלימי הוא כבר סיכון פיננסי

הדברים אינם תיאורטיים. בימים אלה מזהירים מומחים כי תופעת "סופר אל־ניניו" המתפתחת באוקיינוס השקט צפויה להשפיע גם על ישראל, עם עלייה בטמפרטורות הים התיכון, סיכוי לעונת גשמים חריגה וסיכון מוגבר להצפות ולשיטפונות. אירועים מסוג זה עלולים לפגוע בתשתיות, בנכסי נדל"ן, בשרשראות אספקה ובפעילות העסקית של חברות, ולהשליך באופן ישיר על שווי נכסים, יכולת החזר של לווים ויציבותם של גופים פיננסיים.

זו בדיוק הסיבה שבנק ישראל בחר להכניס את סוגיית האקלים לליבת ניהול הסיכונים - וזו גם הסיבה שצריך להשלים את המהלך. ככל שהאחריות המוטלת על הדירקטוריונים גדלה, כך עולה גם הצורך לוודא שהם מצוידים בידע המתאים. 

דירקטוריון שמתבקש לפקח על חשיפות אקלימיות, להעריך השפעות על תיקי אשראי או לבחון תרחישים ארוכי טווח חייב לכלול לפחות גורם אחד שמכיר את התחום לעומקו, או לחלופין להסתמך על ועדה ייעודית המחזיקה במומחיות זו. אין מדובר ברעיון מהפכני. בעבר גם הדרישה למומחיות פיננסית בדירקטוריונים לא הייתה מובנת מאליה. רק לאחר שהשווקים והרגולטורים הבינו כי החלטות מורכבות בתחום הפיננסי דורשות ידע מקצועי מתאים, הפכה נוכחותם של בעלי מומחיות פיננסית לסטנדרט מקובל. 

כיום איש אינו מעלה על דעתו דירקטוריון של מוסד פיננסי או חברה גדולה שאין בו הבנה מספקת של סוגיות פיננסיות מהותיות. אותו היגיון צריך לחול גם על סיכוני האקלים. אין הכרח שכל חבר דירקטוריון יהיה מומחה בתחום, ואין צורך ליצור תפקיד סמלי של "דירקטור ירוק". אולם כאשר הרגולטור עצמו מכיר בכך שסיכוני אקלים משפיעים על אשראי, השקעות, תכנון אסטרטגי ויציבות עסקית, ראוי שלפחות אחד מחברי הדירקטוריון - או אחת מוועדותיו - יחזיק בידע ובניסיון שיאפשרו פיקוח אמיתי ולא פורמלי בלבד.

הדיון הזה אינו רלוונטי רק למערכת הבנקאית. למעשה, השפעתה של הוראת בנק ישראל צפויה לחלחל גם אל לקוחות הבנקים - חברות ציבוריות וחברות ממשלתיות. ככל שהבנקים יידרשו לבחון לעומק את החשיפות האקלימיות של הלווים שלהם, גם אותן חברות יידרשו להציג ניהול סיכונים מתקדם יותר, להבין כיצד שינויי אקלים משפיעים על פעילותן ולהפגין היערכות אסטרטגית משכנעת. לכן, השאלה איננה רק כיצד הבנקים ייערכו לעידן החדש, אלא כיצד המשק הישראלי כולו ייערך אליו. 

הדירקטוריון צריך להבין את הסיכון, לא רק לאשר מדיניות

עידוד שילוב מומחיות בתחום ניהול סיכוני אקלים בדירקטוריונים – בין אם באמצעות מינוי דירקטור בעל ניסיון רלוונטי, ובין אם באמצעות ועדה ייעודית או הכשרה מקצועית - אינו מהלך של יחסי ציבור או אמירה ערכית. זהו כלי ממשל תאגידי שנועד לשפר את איכות קבלת ההחלטות ולהפחית חשיפות עסקיות ופיננסיות.

• קרחון “יום הדין” מתקרב לנקודת מבחן: מה יקרה אם מדף הקרח יתפרק?
• למה לטוס לאירופה אם גם שם מזיעים ב-40 מעלות?

אולם אולי חשוב מכך, המהלך עשוי לסייע גם לחברות הציבוריות והממשלתיות עצמן. ככל שהמערכת הפיננסית תדרוש מהן להציג הבנה עמוקה יותר של חשיפות אקלימיות והיערכות לסיכונים עתידיים, דירקטוריון שמחזיק במומחיות מתאימה יהיה נכס עסקי של ממש - לא רק מול הרגולטור, אלא גם מול משקיעים, מלווים ובעלי עניין. בנק ישראל עשה צעד חשוב כשהכיר בכך שסיכוני אקלים הם חלק בלתי נפרד מניהול הסיכונים הפיננסיים.

כעת הגיע הזמן להשלים את המהלך ולוודא שגם סביב שולחן הדירקטוריון יושבים האנשים שמסוגלים להבין, לאתגר ולפקח על אותם סיכונים. אם האקלים הפך לנושא אסטרטגי, גם המומחיות בניהולו צריכה להפוך לחלק בלתי נפרד מהממשל התאגידי בישראל.

הכותב הוא מנכ"ל Good Vision מקבוצת פאהן-קנה ומחבר הספר "אחריות תאגידית 2.0"