לחצה על "הסר", אבל זה לא עזר: קרפור תשלם 4,850 שקל
אשה ביקשה פעם אחר פעם להיות מוסרת מרשימת הדיוור של החברה שמפעילה את הרשת בישראל, קיבלה אישור אנושי שהבקשה טופלה - אבל המיילים של הפרסומת המשיכו להגיע. בית המשפט: "הנימוק שהיו עסוקים בפניות יותר חשובות - אינו מקובל עליי"
אליזבט צור רצתה דבר פשוט: להפסיק לקבל מיילים של פרסומת מקרפור. מה שהפך את הסיפור לפשוט פחות הוא שקרפור, או יותר נכון גלובל ריטייל ק.י. - החברה שמפעילה את הרשת בישראל, לא ממש הצליחה לעמוד במשימה. עכשיו, אחרי שהסיפור הגיע לבית משפט לתביעות קטנות בתל אביב, החברה תידרש לשלם.
צור, שהסכימה בעבר לקבל דיוור מהחברה, החליטה ביוני 2025 שנמאס לה, והיא עשתה בדיוק מה שמבקשים לעשות במיילים האלה ממי שרוצה לא לקבל אותם יותר: היא לחצה על קישורית ה"הסרה" שמופיעה בתחתית של כל מייל פרסומי. אלא שהמיילים לא הפסיקו להגיע.
ב-10 ביולי 2025 שלחה צור מייל ישירות לכתובת של שירות הלקוחות שמצאה במדיניות הפרטיות של קרפור, וקיבלה תשובה מעובדת בשם מירל שהבקשה התקבלה ותטופל. ועדיין, שמונה מיילים נוספים של פרסומת הגיעו לתיבה שלה. ב-2 בספטמבר 2025 שלח עורך הדין שלה מכתב התראה רשמי. קרפור אישרה קבלה, וגם אז שלחה שלושה מיילים נוספים. רק ב-17 בספטמבר 2025, לאחר פנייה נוספת, נעצר הדיוור סופית.
"היו עסוקים בפניות יותר חשובות"
בדיון שנערך בפני הרשם הבכיר מיכאל שמפל, ניסה נציג קרפור, אבי מוסייב-קזז, להסביר את העיכובים: הפנייה הראשונה מהתובעת הגיעה בתקופה של מלחמה, שיצרה גל של פניות מסיבי למוקד השירות. לדבריו, באותה התקופה המוקד התמקד בנושאים קריטיים יותר - פעילות סניפים, צריכת מוצרים ואספקה - ולנושאים "פחות קריטיים", כדבריו, כמו הסרה מרשימות דיוור - לא ניתן מענה מיידי.
הרשם לא קנה את הטיעון. "הנימוק לפיו נציגי מוקד השירות היו עסוקים בפניות יותר 'חשובות' אינו מקובל עליי", כתב שמפל בפסק הדין. "מדובר בפעולה פשוטה ביותר, ולכן שעה שלנתבעת היה זמן להשיב למייל שנשלח על ידי התובעת, היה עליה גם למצוא את הזמן לטפל בו, דהיינו - להסיר את פרטי התובעת מרשימת הדיוור".
קרפור ניסתה להעלות גם טיעון אחר: התובעת שלחה את בקשת ההסרה לכתובת מייל כללית של שירות הלקוחות, ולא לכתובת ייעודית לבקשות הסרה. לכן, לדבריה, אין לה להלין אלא על עצמה. בית המשפט דחה גם את הטענה הזאת. "אין כל רלוונטיות לטענת הנתבעת כי המייל לא נשלח לכתובת דואר אלקטרוני ייעודית", קבע שמפל, "שהרי כאמור, המייל התקבל ואף נשלח מענה על ידי הנתבעת." כלומר אם היתה בעיה עם הכתובת, אפשר היה לומר את זה בתשובה - ולכוון אותה למקום הנכון.
הרשם גם קיבל את גרסת התובעת, שלפיה היא ניסתה קודם לכן ללחוץ על קישורית ההסרה, "אך ללא הצלחה". הטענה שהיא "אגרה" מיילים במתכוון כדי לתבוע, נדחתה. "פנתה לנתבעת לאחר קבלת בסך הכל שמונה הודעות מייל - מספר קטן יחסית שאינו עונה להגדרת 'אגירה'", כתב הרשם.
הפיצוי: 350 שקל להודעה, ובסך הכל 4,850 שקל
התובעת ביקשה לקבל 11.3 אלף שקל: 6,800 שקל עבור שמונה ההודעות לפני מכתב ההתראה, 3,000 שקל עבור שלוש ההודעות לאחריו, ועוד 1,500 שקל עבור עוגמת נפש והוצאות שונות. בסופו של דבר, בית המשפט פסק פחות.
"בנסיבות העניין, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הדרושים, ניתן להסתפק בחיוב הנתבעת בסך 350 שקל עבור כל הודעה", כתב שמפל. מדובר בסכום כולל של 3,850 שקל עבור 11 ההודעות, בלי להבחין בין אלה שנשלחו לפני מכתב ההתראה לאחריו. בנוסף נפסקו 1,000 שקל הוצאות משפט. בסך הכל הסכום הגיע ל-4,850 שקל.
- מוכרים לכם אשליה: איך הפכו כספי הציבור למסע הפרסום הפרטי של ברקת וקרפור
- פרסום בזמן מלחמה: החברות שנעלמו מהמסך וזה שלקח את כל הקופה
פסק הדין, שניתן באחרונה בהיעדר הצדדים, מדגיש שוב את החשיבות של הביצוע של בקשות הסרה בפועל ולא רק בכוונות. חוק התקשורת (סעיף 30א) מקנה לנמעני ספאם זכות לפיצוי ללא הוכחת נזק, ובתי המשפט נוטים לקבל תביעות שכאלה כשמדובר בהתעלמות ברורה מבקשות הסרה חוקיות.
