הרכב החשמלי מאבד מהירות: התחזיות נחתכות והיצרניות חוזרות לחשב מסלול

שוק הרכב החשמלי עובר משלב ההתלהבות לשלב החשבון. במשך כמה שנים נראה היה שהמעבר לחשמל מתקדם בקו כמעט ישר: יותר דגמים, יותר סוללות, יותר תמריצים, יותר רגולציה נגד מנועי בנזין ודיזל. עכשיו התמונה אחרת. הרכב החשמלי עדיין חלק מרכזי מהעתיד של ענף הרכב, אך קצב האימוץ נחלש, התחזיות יורדות והיצרניות מתחילות להקטין סיכונים.

חברות מחקר חותכות תחזית קדימה. הרכבים החשמליים יהוו ב-2030 פחות מ-20% בלבד ממכירות הרכב הפרטי בארה"ב. לפני שנה התחזית עמדה על 27%, וב-2024 היא הייתה קרוב ל-50%. זו לא התאמה קטנה, אלא שינוי עמוק בתפיסה לגבי השוק האמריקאי.

ארה"ב, שהייתה אמורה להיות אחד ממנועי הצמיחה הגדולים של החשמליות, הופכת לשוק איטי, יקר ותלוי מדיניות. הגורם המרכזי הוא נסיגה של התמיכה הממשלתית. ממשל טראמפ והרפובליקנים מקטינים כמעט את כל המעטפת שדחפה את השוק: ביטול הזיכוי הפדרלי של 7,500 דולר לרוכשי רכב חשמלי, החלשת תקני צריכת הדלק, ביטול המנדט של קליפורניה למכירות חשמליות וצמצום כוחן של מדינות להכתיב מעבר מהיר יותר. במקביל, מכסים וחסמי סחר מקשים על יצרניות למכור חשמליות במחיר תחרותי. כשהתמריץ יורד והמחיר לצרכן עולה, הביקוש מתקרר.

 היצרניות כבר מגיבות

לפי ההערכות עשרות דגמים חשמליים קיימים או עתידיים בוטלו, נדחו או צומצמו בשנה האחרונה. פורד, ג'נרל מוטורס, הונדה וסטלנטיס כבר רשמו הפסדים והפחתות גדולות סביב פעילות החשמל, בהיקף מצטבר של כ-64 מיליארד דולר. זו תזכורת לכך שמעבר לחשמל הוא לא רק סיפור טכנולוגי, אלא גם סיפור של רווחיות. היצרניות השקיעו לפי תרחיש של אימוץ מהיר. הן בנו מפעלים, חתמו על הסכמי סוללות, פיתחו פלטפורמות והכינו שרשראות אספקה. עכשיו, כשהביקוש לא מתפתח בקצב שתוכנן, הן נדרשות להוריד מחירים, לדחות דגמים ולהגן על תזרים. זה לא אומר שהחשמליות נעלמות, אלא שהן כבר לא מקבלות צ'ק פתוח מהמשקיעים ומהצרכנים.

בסין התמונה עדיין חזקה יותר. המדינה צפויה להיות אחראית השנה לכ-60% ממכירות הרכב החשמלי בעולם. אך גם שם הקצב מתמתן. המכירות צפויות לעלות השנה בכ-10%, אחרי עלייה של 16% ב-2025 וזינוק של 39% ב-2024. שינויי סובסידיות, מלחמת מחירים ושחיקה ברווחיות גורמים גם לשוק הסיני להיראות פחות חד-כיווני. במבט גלובלי, התחזית למכירות רכב חשמלי ב-2030 יורדת לכ-35.6 מיליון כלי רכב, כ-3.4 מיליון פחות מהתחזית הקודמת. זה עדיין שוק ענק, אך פחות מהתרחיש האופטימי שנמכר לענף לפני שנתיים. המעבר לחשמל יימשך, אבל הוא יהיה איטי יותר, יקר יותר ותלוי הרבה יותר במדיניות ממשלתית.

בישראל: הירידה כבר כאן

 בישראל הסיפור חד עוד יותר. לפני כשנה רכבים חשמליים היו סביב כ-30% ממסירות הרכב החדש. כיום שיעורם ירד לכ-16%. זו ירידה דרמטית, והיא מתרחשת עוד לפני מס הנסועה שאמור להפוך את השימוש ברכב חשמלי לפחות זול ביחס לעבר. ישראל הייתה שוק נוח לחשמליות: מדינה קטנה, מרחקי נסיעה קצרים, דלק יקר, חדירה חזקה של מותגים סיניים וצרכנים שמאמצים טכנולוגיה מהר. אך ברגע שהטבות המס נשחקות, התמונה משתנה. העלאת מס הקנייה על חשמליות, התייקרות הביטוח, אי ודאות לגבי ירידת ערך והיעדר טעינה ביתית לחלק גדול מהנהגים הופכים את ההחלטה לפחות פשוטה.

הצרכן הישראלי עושה חשבון. אם בעבר חשמלית הציעה חיסכון ברור מול בנזין או היברידית, היום הפער מצטמצם. מחיר הקנייה עלה, חלק מהדגמים כבר לא זולים כפי שהיו, ושוק היד השנייה עדיין לא מעניק ביטחון מלא לגבי ערך הסוללה והמחיר העתידי. במקביל, ההיברידיות ורכבי הפלאג-אין חוזרים להיות חלופה נוחה: פחות דלק, פחות תלות בעמדת טעינה ופחות חשש ממסלולי מיסוי חדשים.

 מס הנסועה: עוד מכה לכדאיות הכלכלית

 מס הנסועה על רכבים חשמליים ורכבי פלאג-אין צפוי להיכנס לתוקף בתחילת 2027, ולחייב את בעלי הרכב בתשלום לפי מספר הקילומטרים שנסעו בפועל. לפי המתווה המקורי, המס יעמוד על 15 אגורות לקילומטר. נהג שנוסע 20 אלף קילומטר בשנה, היקף נסועה סביר מאוד בישראל, ישלם כ-3,000 שקל בשנה. מי שנוסע 30 אלף קילומטר בשנה כבר יגיע לכ-4,500 שקל.

עבור נהגי ציי רכב, אנשי מכירות, תושבי פריפריה, נוסעים קבועים למרכז ובעלי משפחות שמבצעים נסיעות ארוכות, מדובר בתוספת משמעותית לעלות השנתית. הרעיון מאחורי המס ברור: המדינה מאבדת הכנסות ממס על דלק ככל שהשימוש בחשמליות גדל, והיא מחפשת דרך לגבות כסף לפי שימוש בכביש. אך מבחינת הצרכן, המס פוגע בלב ההבטחה של הרכב החשמלי - עלות שימוש נמוכה.

• ועדת הכלכלה אישרה תקנות לדיווח בזמן אמת על עמדות טעינה לרכב חשמלי
• בעקבות חסימת מיצר הורמוז: דוח Coface מראה כי מחירי הסולר במערב זינקו ביותר מ-50%

 אם מס הנסועה ייכנס ללא התאמות, ללא מדרגות, ללא הבחנה בין משתמשים שונים וללא פתרון ברור לסוגיית רכבי הפלאג-אין, הוא עלול להפוך למס שפוגע דווקא במי שאימצו מוקדם את הרכב החשמלי. אם הוא ילווה במנגנון מדורג, בתמריצים לרכב חשמלי עממי, בהשקעה בתשתיות טעינה ובשמירה על יתרון מסוים לחשמליות מול רכבי בנזין ודיזל, הפגיעה בשוק עשויה להיות מתונה יותר. 

בכל מקרה, עידן הרכב החשמלי הזול לשימוש בישראל מתקרב לסיום. עבור היבואנים המקומיים, זה שינוי גדול. בשנים האחרונות חלק מהם בנו אסטרטגיה סביב חשמליות, בעיקר מותגים סיניים. עכשיו הם צריכים לשכנע את הקונים מחדש. לא מספיק לומר שהרכב חשמלי. צריך להציג מחיר חד, אחריות סוללה ארוכה, זמינות חלפים, תשתית שירות ושווי שימוש סביר לציי רכב. בלי זה, החשמליות ימשיכו לאבד נתח שוק.

השוק החשמלי לא מת. הוא מתבגר. בעולם רואים מה קורה כשהתמריצים נעלמים, ובישראל רואים מה קורה כשהמסים עולים והחיסכון נשחק. החשמליות יישארו חלק משמעותי משוק הרכב, אך קצב החדירה שלהן כבר לא מובן מאליו. מעכשיו זה פחות חזון ירוק ויותר עסקה כלכלית: מחיר, טווח, טעינה, מסים וערך יד שנייה.