צרכנים במובייל. קשובים לפרוסמות לפני השינה
צילום: iStock

מה זה "דחיינות שינה" ועל מה היא מלמדת?

מחקר שכלל מאות משתתפים מצא שדחיית שעת השינה אינה רק כשל בתכנון - היא קשורה לתכונות אישיות ולקושי להתמודד עם רגשות שליליים שמציפים כשנכנסים למיטה

מירב ארד |

רבים מכירים את התופעה מקרוב: השעה מאוחרת, הגוף עייף, אך היד ממשיכה לגלול במסך והשינה נדחית שוב ושוב. התופעה, שזכתה לכינוי דחיינות השינה, נחקרת יותר ויותר מפני שהיא פוגעת בפריון, בבריאות ובמצב הרוח של מיליוני אנשים. מחקר חדש שהוצג בכנס SLEEP 2025 מציע הסבר חדש למי שנופל לדפוס הזה, וההסבר קשור פחות למשמעת ויותר לרגשות. הממצא המרכזי: דחיית שעת השינה קשורה קשר הדוק לתכונות אישיות ולקושי לווסת רגשות שליליים לפני השינה. מי שמתקשה להירגע ולהתמודד עם מתח וחרדה בשעות הערב, נוטה יותר לדחות את הכניסה למיטה.

הצוות, בהובלת סטיבן קרלסון, דוקטורנט במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת יוטה, בחן 390 צעירים שגילם הממוצע הוא 24. החוקרים מדדו את מידת דחיית שעת השינה של המשתתפים לצד תכונות האישיות שלהם, ובדקו אילו מהן מנבאות את הדפוס. התוצאות הצביעו על פרופיל ברור. דחייני שעת השינה נטו להפגין נוירוטיות גבוהה יותר - נטייה לחוות רגשות שליליים בעוצמה - לצד מצפוניות ומוחצנות נמוכות יותר. הקשר נותר מובהק גם לאחר שהחוקרים נטרלו את השפעת הכרונוטיפ - את הנטייה הטבעית של אדם להיות טיפוס בוקר או טיפוס לילה. הדחייה אינה רק עניין של שעון ביולוגי.

מעבר לתכונות, נמצא שדחייני שעת השינה דיווחו על פחות חוויות רגשיות חיוביות ועל מצוקה רגשית רבה יותר. חלקם הפגינו נטיות דיכאוניות, והיו פחות נוטים לחפש פעילויות מעוררות עניין.

לא רק חוסר משמעת

"המחקר שלנו הראה שאנשים שנוהגים לדחות באופן קבוע את שעת השינה שלהם היו למעשה טיפוסים שפחות נוטים לחפש פעילויות מרגשות, מעניינות או מהנות", אמר קרלסון. הממצא הזה מפתיע, מפני שרבים מדמיינים את דחיין שעת השינה כמי שנשאר ער כדי ליהנות מזמן פנוי. התמונה שעולה מהמחקר הפוכה: דווקא היעדר חוויות חיוביות, ולא עודף שלהן, מאפיין את הדפוס.

קרלסון הצביע על שורש רגשי לתופעה. "דחיית שעת השינה קשורה גם לקשיים בניהול רגש שלילי וחרדה לפני השינה", אמר. במקום לראות בדחייה כשל אופי, המחקר ממסגר אותה כאסטרטגיה כושלת להתמודד עם רגשות לא נעימים - דרך להימנע מהרגע השקט של השכיבה במיטה, שבו מחשבות מטרידות עולות.

מגפת דחיית השינה בעידן המסכים

דחיית שעת השינה הפכה לתופעה נפוצה במיוחד בעשור האחרון, ורבים מקשרים אותה למסכים. הטלפון מציע זרם אינסופי של תוכן שקל להיסחף אחריו, והגבול בין רגע נוסף לשעה שלמה מיטשטש. המחקר הנוכחי מוסיף נדבך, ומראה שהמסך אינו הסיבה היחידה. הוא לרוב כלי שמשרת מטרה רגשית - הימנעות מהשקט שבו עולות מחשבות מטרידות.

ההבחנה הזאת משנה את סדר העדיפויות בהתמודדות. אדם שמסלק את הטלפון מחדר השינה אך אינו מטפל במתח שמלווה אותו לפני השינה, עלול פשוט למצוא דרך אחרת לדחות את המיטה. הטיפול בשורש הרגשי, ולא רק בהרחקת הגירוי, הוא מה שמאפשר שינוי מתמשך.

למעסיקים ולארגונים יש כאן עניין ישיר. עובד שדוחה באופן קבוע את שעת השינה מגיע עייף, פחות ממוקד ופחות יעיל. מחקרים בתחום מצביעים על כך שאפילו דחייה של 30 עד 60 דקות מדי לילה מצטברת לאורך שבוע לחוסר שינה משמעותי, שפוגע בזיכרון ובקבלת החלטות. תוכניות רווחה שמתמקדות רק בהיגיינת שינה טכנית, בלי לגעת בהיבט הרגשי, מפספסות חלק מהתמונה.

הקשר לפריון ולקבלת החלטות

דחיית שעת השינה אינה בעיה פרטית של שעות הלילה. חוסר שינה פוגע למחרת ביכולת הריכוז, בשיפוט ובוויסות הרגשי, כל אלה מרכיבים חיוניים בקבלת החלטות. עובד שישן מעט מקבל החלטות גרועות יותר, נוטה יותר להסתכן שלא לצורך ומתקשה יותר לרסן דחפים. הדפוס שמתחיל בערב גובה מחיר בפריון של היום שאחריו.

ההבנה שהדחייה נובעת מקושי רגשי, ולא רק ממשמעת, משנה את דרך ההתמודדות. עצות נפוצות כמו הצבת שעון מעורר או הרחקת הטלפון מטפלות בתסמין, אך אינן נוגעות בשורש. אם אדם דוחה את השינה כדי להימנע ממתח וחרדה, פתרון אמיתי יעבור דרך ויסות הרגשות עצמם.

ממד נוסף שהמחקר שופך עליו אור הוא הקשר בין דחיית שינה למצב רוח לאורך זמן. המשתתפים שדחו את שעת השינה דיווחו על פחות רגעים חיוביים ועל מצוקה רגשית גבוהה יותר, ונטו יותר לתסמינים דיכאוניים. הקשר הזה עשוי לפעול בשני הכיוונים: מצוקה רגשית דוחפת לדחיית שינה, ודחיית שינה מעמיקה את המצוקה. מעגל כזה מזין את עצמו, וקשה לצאת ממנו בלי לטפל בשני האספקטים במקביל. זיהוי מוקדם של הדפוס, לפני שהוא מתבסס, מקל על שבירת המעגל.

מה אפשר לעשות?

מחקרים קודמים בתחום מצאו שחיזוק כישורי ויסות רגשי מפחית התנהגות דחיינית באופן כללי. ההמלצה המעשית שעולה מהמחקר הנוכחי היא לטפל ברובד הרגשי של שעות הערב. טכניקות הרגעה לפני השינה, כמו נשימות, כתיבה של מחשבות מטרידות או שגרת ערב מרגיעה, מטרתן להקל על אותו מתח שדוחף לדחיית המיטה.

שינוי הזווית חשוב גם למי שנוזף בעצמו על חוסר משמעת. הידיעה שמאחורי הדחייה עומד קושי רגשי, ולא כישלון אופי, מאפשרת גישה חומלת ויעילה יותר. אדם שמזהה שהוא דוחה את השינה כדי לברוח ממחשבות מטרידות יכול לטפל במקור, במקום להילחם בתסמין.

עבור מי שמבקש לשפר את הפריון שלו, שעת השינה היא נקודת מנוף. שינה מספקת מזינה את היכולת לקבל החלטות טובות, לרסן דחפים ולווסת רגשות למחרת. הטיפול בשורש הרגשי של הדחייה, ולא רק בשעון, הוא הדרך להחזיר לעצמנו את השליטה על שעות הלילה - ועל היום שאחריהן.

הוספת תגובה

תגובות לכתבה:

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה