תבעה את עורך דינה ב-928 אלף שקל - מה קיבלה?

מכירת דירה, הלוואה שהתגלגלה לחברת נדל"ן שקרסה, ותביעה שנייה שהגיעה שנים אחרי הראשונה - כך נראה הרקע לפסק דין חדש של בית משפט השלום בתל אביב-יפו, שדחה על הסף תביעת רשלנות מקצועית נגד עורך דין, בטענה שהתובעת כבר מיצתה את זכויותיה מול הגורמים האחרים שהיו מעורבים באותה פרשה.

הכל התחיל ב-2015, כשיעל חליפה בקר שכרה את שירותיו של עורך הדין דב שרון לצורך מכירת דירתה. הדירה נמכרה בסוף אותה שנה תמורת 1.65 מיליון שקל - סכום שאותו היא תכננה להשקיע בדירה חלופית. במהלך החיפושים הציגה חליפה בקר לעורך הדין דירה בפרויקט של קבוצת פרי נדל"ן בבת ים, לאחר שנפגשה עם מנכ"ל החברה, ליאור ברדוגו.

לפי כתב התביעה, ברדוגו הציע לה להעמיד לחברה הלוואה של כ-1.4 מיליון שקל, בתמורה לשריון האפשרות לרכוש את הדירה ולקבלת בטוחות בשווי של כ-3.6 מיליון שקל שיירשמו כהערת אזהרה על מקרקעין באשדוד. עורך הדין שרון, כך נטען, בדק את העניין, אישר לה שהבטוחות "מניחות את דעתו" וניסח את הסכם ההלוואה. ההסכם נחתם במאי 2017, וכל הכספים הועברו לחברה עד לסוף של אותו החודש.

אלא שבפועל, כפי שהתברר לתובעת רק ב-2020, הערת האזהרה שהיתה אמורה להגן עליה נמחקה כבר ב-2020 על בסיס מה שהיא טוענת שהיה זיוף של חתימתה. כשקרסה החברה, ולאחריה גם היזם המנוח אלדד פרי, נותרה חליפה בקר בלי שום בטוחה לכספה.

קיבלה 780 אלף שקל בינואר 2025

בנובמבר 2020 היא הגישה תביעה נגד ברדוגו ונגד עורך דין מור כהן, שגם הוא היה מעורב בעסקה. אותה תביעה הסתיימה בינואר 2025 בפשרה: ברדוגו וכהן שילמו לה ביחד 780 אלף שקל, וכל הטענות ההדדיות סולקו "באופן סופי ומוחלט".

אבל חליפה בקר לא הסתפקה בכך. באוגוסט 2025 היא הגישה תביעה נוספת, הפעם נגד עורך הדין שרון עצמו, על סכום של כמעט 929 אלף שקל - יתרת קרן ההלוואה, ריבית שלא קיבלה, עלויות ייצוג משפטי בהליך הקודם, הוצאות נוספות ואף פיצוי עבור עוגמת נפש. לטענתה, הייעוץ שהיא קיבלה מעורך הדין בנוגע לבטוחות היה רשלני מיסודו.

שרון מצדו, הגיש לבית המשפט בקשה לסילוק התביעה על הסף. הוא טען, בין היתר, שהתביעה התיישנה, שהיא נגועה בשיהוי כבד, ושהתובעת כבר מיצתה את זכויותיה במסגרת ההליך הקודם. את הטענה האחרונה קיבל השופט ערן טאוסיג במלואה.

השופט הסתמך על סעיף 83(ב) לפקודת הנזיקין, שקובע כי כשניזוק תובע כמה מזיקים בגין אותו נזק, סך כל הפיצויים שהוא יוכל לגבות מוגבל לסכום שנפסק בפסק הדין הראשון. בפסיקה שאוזכרה בהחלטה נקבע כי הסעיף חוסם תביעה מאוחרת כשמתקיימים שלושה תנאים: התביעות מתייחסות לאותו נזק, הפשרה נועדה לפרוע את מלוא הנזק, והסכום שולם במלואו.

"הגרעין העובדתי זהה בשני ההליכים"

טאוסיג קבע ששלושת התנאים מתקיימים כאן במלואם. לדבריו, "המסכת העובדתית האמורה אינה שונה במהותה" מזו שעמדה במרכז ההליך הקודם, וה"גרעין העובדתי זהה בשני ההליכים". גם לשון הסכם הפשרה, כך נכתב בפסק הדין, היתה "רחבה, מקיפה ונטולת סייגים", וסילקה את התביעה הקודמת "באופן סופי ומוחלט... בין שנטענו ובין שלא נטענו" - ניסוח שלא השאיר, לדעת השופט, פתח לתביעה נוספת בעקבות אותה פרשה.

• העד שהוא שופט: תביעה של 91 אלף שקל קרסה בביהמ"ש
• ייצוג מול ביטוח לאומי: אל תשלמו שכר טרחה גבוה מהמותר בחוק

מעבר לכך, ציין השופט, גם אם היתה מתקבלת הטענה שהתובעת לא ידעה על עילת התביעה לפני יוני 2020, היא עדיין המתינה יותר מחמש שנים עד שהגישה את התביעה הנוכחית - וזאת בזמן שניהלה כבר הליך משפטי נגד ברדוגו וכהן. השופט רמז שנראה שהיא ביקשה לשמור "זכות תביעה כלפי הנתבע לעת מצוא".

בסופו של דבר נדחתה התביעה על הסף במלואה, ועמה נפלו גם ההודעות לצדדים שלישיים ורביעיים שהוגשו בתיק. חליפה בקר חויבה לשלם לעורך הדין שרון הוצאות משפט בסכום של 7,500 שקל, ולכל אחד מהצדדים השלישיים - ברדוגו וכהן - 5,000 שקל נוספים.