העליון מצמצם הגשת תביעות בנוגע לפעילות באינטרנט מחוץ למחוז השיפוט

שופט בית המשפט העליון, יחיאל כשר, מצמצם את האפשרות להגיש תביעות בנוגע לפעילות באינטרנט מחוץ למחוז השיפוט בהם מצויים התובע או הנתבע. בית המשפט העליון נדרש לראשונה לפרשנות התקנה העוסקת בתביעות אזרחיות על פרסום או סחר באינטרנט.

כלל מרכזי במערכת המשפט הוא, שיש להגיש תביעות במחוז השיפוט הרלוונטי: המקום בו נמצאים מגוריו או עסקו של הנתבע, או המקום בו בוצע המעשה או המחדל שבעטיים הוגשה התביעה. עם התרחבות השימוש באינטרנט עלתה הטענה, כי בשל אופיו האוניברסלי - המעשה או המחדל מבוצעים בפועל בכל מקום, ובתי המשפט אכן התירו להגיש תביעות בכל הארץ.

סעיף ב' גובר על סעיף א'

אולם, תקנות סדר הדין האזרחי משנת 2018 שינו את המצב. תקנה 7 עוסקת ב"מקום שיפוט" והיא קובעת: "(א) תובענה תוגש לבית המשפט המצוי במחוז שיפוט של מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע או במקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים ואם הייתה התובענה במקרקעין תוגש לבית המשפט שבמחוז שיפוטו  הם מצויים; אם קיים הסכם בין בעלי הדין על מקום השיפוט, תוגש התובענה לבית המשפט שעליו הוסכם.

"(ב) כתב תביעה בשל פרסום או סחר ברשת האינטרנט יוגש לבית המשפט שבמחוז שיפוטו מצוי מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע או התובע; הגיש עוסק כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 תביעה כאמור, תוגש התביעה במקום עסקו או במקום מגוריו של הנתבע בלבד". השאלות שעמדו להכרעה היו, האם סעיף ב' גובר על סעיף א', לפיו יש להעדיף את הסכמת הצדדים; ומהו "סחר ברשת האינטרנט" לעניין התקנות.

כשר עומד על תכליתן של התקנות וההיסטוריה החקיקתית ומגיע למסקנה, כי סעיף ב' אכן גובר על סעיף א'. ואולם, הוא מציין, קיימים קשיים בקביעה גורפת שכזאת - קביעת מקום השיפוט כאשר עסקינן בהסכם שיפוט שנוהל עליו מו"מ מיודע בין צדדים מתוחכמים או כאשר מדובר בתביעה אינטרנטית במקרקעין - ולכן הוא מצמצם את תחולתה תוך פרשנות המילים "פרסום או סחר ברשת האינטרנט".

כשר קובע: "המונח 'סחר ברשת האינטרנט', יפורש כמתייחס להתקשרות אותה מבצע לקוח על בסיס הזמנה מקוונת באתר האינטרנט שמפעיל הספק, וזאת ללא קשר לזהות הלקוח (עסק או אדם פרטי) ולזהות הספק (עסק או אדם פרטי). בהתאם לפרשנות זו, התקשרות של צדדים שסוכמה שלא באתר הספק אלא בתכתובת דואר אלקטרוני בין הצדדים, או בכל דרך אחרת, לא תיחשב כ'סחר ברשת האינטרנט', אף כאשר מדובר בהתקשרות שבין לקוח פרטי לספק עסקי. 

"לעומת זאת, בהתאם לפרשנות זו, התקשרות מקוונת שבוצעה באתר האינטרנט של הספק, תסווג כ'סחר'ברשת האינטרנט', אף אם ההתקשרות בוצעה לאחר בירורים שערכו הצדדים בהתכתבות בדואר אלקטרוני או בטלפון ואף אם הצדדים להתקשרות זו הם שני גופים עסקיים".

אספקה אינה יוצרת זיקה גיאוגרפית

כשר ממשיך וקובע כיצד תיבחן השאלה האם התביעה היא בשל "סחר או פרסום ברשת האינטרנט", ואומר שיש לעשות זאת על אופי ההתקשרות בעסקה ובחינת קיומה או העדרה של זיקה מובהקת בין נושא התביעה לבין איזור גיאוגרפי מסוים. "עסקה לאספקה של מוצר או למתן שירות שניתן לקבלם רק במקום מסוים, כמו בחנות פיזית מסוימת, היא עסקה שמקיימת קשר מובהק למקום גיאוגרפי מסוים", הוא אומר. לעומת זאת, עסקה שאין לה מקום ביצוע גיאוגרפי - לא תהיה בעלת זיקה שכזאת. גם אם הסחורה מסופקת לביתו של התובע. 

כשר דחה את ערעורו של דוד מיר על פסיקת בתי משפט השלום והמחוזי בירושלים, לפיה המחלוקת בינו לבין חברת א.ש מיטב פיננסים (העוסקת בהחזרי מס) תידון בתל אביב. השירות היה אינטרנטי וההסכם בין הצדדים קבע שמקום השיפוט הוא תל אביב. הנשיא יצחק עמית והשופט עופר גרוסקופף הסכימו עם כשר, שבצורה יוצאת דופן מציין, כי "חוות דעתי הינה תולדה של שיח משפטי פורה" עם השניים, בבחינת 'אין סכין מתחדדת אלא בירך של חברתה' (בראשית רבה, ס"ט), ואבקש להודות להם על כך". את החברה ייצגו עוה"ד ליאור רובס ואוליביה אורנשטיין.