הנפט נופל, אבל מצר הורמוז עוד רחוק מחזרה לשגרה

מחירי הנפט יורדים בחדות על רקע התקווה שההסכם בין ארה״ב לאיראן יוביל לפתיחה רחבה יותר של מצרי הורמוז ויסיים אחד השיבושים הגדולים בשוק האנרגיה בשנים האחרונות. עם זאת, בשוק הסחורות מעריכים שהתגובה במחיר הנפט מהירה יותר מהשינוי בפועל בשטח. גם אם ההסכם נחתם ותנועת הספינות מתחדשת בהדרגה, הדרך לחזרה לשגרה מלאה עדיין ארוכה.

מצרי הורמוז הם צוואר בקבוק מרכזי בשוק האנרגיה העולמי. דרך הנתיב הזה עוברים נפט, גז טבעי נוזלי, דשנים וחומרי גלם נוספים מהמפרץ לשווקים באסיה, באירופה ובארה״ב. לפני המלחמה עברו במצר יותר מ-100 כלי שיט ביום, ובתחילת יוני עברו בו בממוצע כ-10 ספינות ביום בלבד. זה פער גדול, והוא לא נסגר ביום אחד. להרחבה על חשיבות הנתיב לשוק האנרגיה: איראן מאיימת לסגור את מצר הורמוז; הנפט קופץ.

הספינות יחזרו בהדרגה

הבעיה הראשונה היא תפעולית וביטחונית. חברות ספנות, חברות ביטוח, ציים ויצואני נפט צריכים להשתכנע שהמעבר בטוח. הם צריכים לוודא שאין מוקשים, שאין חסימות, שאין איום על מכליות, ושיש כללי תנועה ברורים. גם השאלה מי מנהל בפועל את התנועה במצר ומה יהיו התנאים למעבר יכולה להשפיע על הקצב. ככל שהעמימות נמשכת, ספינות ממתינות מחוץ לאזור או משנות מסלול.

לפי הערכות בענף, יידרשו כמה שבועות עד שהתנועה תחזור ל-30 עד 50 ספינות ביום, שהם כ-30% עד 50% מהרמה שלפני המלחמה. גם זה יהיה שלב ביניים בלבד. חלק מהספינות עמדו יותר מ-100 ימים במים חמים, מה שגורם להצטברות אצות ומשקעים על גוף הספינה ומאט את מהירותה. בחלק מהמקרים נדרשים ניקוי, החלפת צוותים ובדיקות כשירות לפני הפלגה מלאה. זה מסביר למה הירידה במחירי הנפט אומנם הגיונית, אך היא מבוססת בעיקר על ציפייה להקלה ולא על חזרה מיידית של אספקה. עוד קודם לכן השוק התנהל סביב תרחישים של חסימה, אגרות מעבר ואיומים על תשתיות נפט, כפי שעלה גם סביב העימות על מצרי הורמוז והאפשרות לפגיעה בתשתיות האנרגיה של איראן.

הנפט יגיע לשוק באיחור

גם אחרי שהמכליות מתחילות לצאת מהמפרץ, הנפט לא מגיע מיד לצרכנים. הוא צריך להפליג לשווקים רחוקים, בעיקר באסיה, להיכנס לבתי הזיקוק, לעבור עיבוד ולהגיע למלאים המסחריים. לכן הקלה אמיתית באספקה יכולה להיות מורגשת רק בסוף אוגוסט, ונורמליזציה רחבה יותר כנראה בספטמבר.

עד אז, השוק ממשיך להשתמש במלאים קיימים. מלאי הנפט העולמי ירד בכ-250 מיליון חביות במרץ ובאפריל, כמות שמקבילה לכ-2.5 ימי צריכה עולמית. בארה״ב שוחררו כ-66 מיליון חביות מהמלאי האסטרטגי מאז סוף מרץ, מתוך מסגרת של 172 מיליון חביות. אם קצב השחרור נמשך, המסגרת הזו עשויה להסתיים בתחילת ספטמבר. גם צד ההפקה לא חוזר מיד, כאשר מדינות המפרץ חתכו במאי יותר מ-11 מיליון חביות ביום לעומת הרמות שלפני המלחמה. חלק משדות הנפט יכולים לחזור לפעילות בתוך שבועות, אך שדות ישנים או כאלה שנפגעו, בעיקר בעיראק ובכווית, עשויים לדרוש חודשים של עבודה. בעיראק, החזרה לכ-85% מהתפוקה בדרום המדינה עשויה להימשך עד תשעה חודשים.

לכן הורמוז הוא לא רק שאלה של נתיב פתוח או סגור. זה רצף של ספנות, ביטוח, תפעול, הפקה, זיקוק ומלאים. ההסכם משחרר חלק מהחשש בשוק, אך החודשים הקרובים עדיין צפויים להיות רגישים. על רקע זה, גם אחרי הירידה במחיר הנפט, האנרגיה נשארת מרכיב מרכזי בתמחור השווקים ובחשש מאינפלציה.