העביר לה 100 אלף שקל כדי שתחזור אליו - ואז תבע להחזיר את הכסף

גבר שניסה לשקם את מערכת היחסים עם אם ילדיו על ידי העברת 100 אלף שקל לחשבונה, מצא את עצמו לא רק ללא הכסף, אלא גם ללא בית משפט שיקשיב לו. שופטת בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, סגנית הנשיא רותם קודלר עיאש, דחתה השבוע את תביעתו וקבעה כי הכספים שהועברו היו מתנה ולא הלוואה - וחייבה אותו לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסכום של 30 אלף שקל.

הצדדים ניהלו מערכת יחסים סוערת בין 2011 ל-2023, כשלאורך הדרך הם נפרדו וחזרו שוב ושוב. מהקשר נולדו להם שתי בנות משותפות. כשהם חיו ביחד, הם התגוררו בבית שנצא בבעלות האשה.

לב המחלוקת היה סב סביב שתי העברות כספיות שביצע הגבר לחשבון של האשה: הראשונה בסכום של 40 אלף שקל במרץ 2021, והשנייה בסכום של 60 אלף שקל ב-27 לאוקטובר 2022. לטענתו, מדובר בהלוואות שניתנו בתנאים, והאשה מעולם לא פרעה אותן. לטענתה, הכסף ניתן לה מיוזמתו, מתוך רצון לחדש את הזוגיות.

"סמכתי עליה - לא היה שום הסדר"

את הסיפור שלו הציג האיש כך: האשה התנתה את חזרתם לחיים משותפים בקבלת הסכום הראשון, שנועד לכיסוי שכר טרחת עורכת הדין שייצגה אותה בהליך מזונות נגדו. לאחר מכן חתמו השניים על הסכם פירוד שקיבל תוקף של פסק דין. כשנפרדו בשנית, טוען הגבר, היא התנתה שוב את חזרתם - הפעם בתשלום מראש על חשבון מזונות הבנות, בסכום של 60 אלף שקל.

הבעיה? כשנשאל האיש בחקירה הנגדית לגבי הפרטים, התשובות שלו סתרו את הגרסה שלו עצמו: "ש: חתמתם על איזשהו הסכם הלוואה? ת: לא. ש: יש לך איזושהי הוכחה שהיא אמרה שזאת תהיה הלוואה? ת: לא. ש: סיכמתם מתישהו מתי מחזירים את ההלוואה? ת: לא. ש: האם תהיה ריבית? ת: לא. ש: אם היא לא תחזיר את הכסף? ת: לא, כי סמכתי עליה".

השופטת קודלר עיאש הסבירה כי הדין קובע שכשמדובר בהעברות כספיות בין בני זוג, חל חריג משמעותי לכלל הרגיל: "חזקת המתנה". המשמעות היא שבמקום שהמקבל יצטרך להוכיח שקיבל מתנה, דווקא הנותן, כלומר התובע במקרה הזה, הוא זה שחייב להוכיח שמדובר בהלוואה. ובמקרה הזה הוא לא הצליח לעשות זאת. "הלוואות בתוך המרחב הזוגי הן נדירות," כתבה השופטת, "ובמקרים בהן הן מתקיימות, מצופה מהצדדים להסדירן באמצעות חוזה או כל דרך מקובלת אחרת".

הסכם הפירוד לא כלל אף מלה על הלוואה

טיעון מרכזי של השופטת נגע לעיתוי: הסכום הראשון הועבר בסמוך לחתימה על הסכם הפירוד בין הצדדים - הסכם שכלל הסדר רכושי מפורט. "לא הובא כל הסבר מדוע, ככל ואכן היה מדובר בהלוואה, לא בא זכרה של אותה הלוואה במסגרת הסכם הפירוד שנחתם ממש בסמוך למתן ההלוואה לכאורה", ציינה השופטת.

לגבי הסכום השני, התברר כי האיש עצמו חי באותה התקופה עם האשה והבנות, ואף חתם על אישורים לצורך רישום הבנות לחינוך ביתי, שעליו הוסכם במשותף. "ביחס לסכום השני הצדדים לא ערכו כל הסכם, כי על ההעברה הבנקאית שביצע לא ציין כי המדובר בהלוואה וכי הצדדים לא סיכמו ולא הסדירו ביניהם כל מנגנון", קבעה השופטת.

האישה מצדה, הציגה גרסה שונה לגמרי: הכסף ניתן לה מיוזמת האיש עצמו, מתוך רצון אמיתי לחדש את הזוגיות. לגבי הסכום השני, היא טענה שמדובר בכסף שנועד לממן את הוצאות הבית והחינוך הביתי של הבנות, לאחר שהיא עזבה את עבודתה לבקשתו. עוד היא טענה כי התביעה היא בעצם ניסיון מוסווה להפחית את תשלומי המזונות שבהם הוא חייב - 4,500 שקל בחודש בתוספת הצמדה - לאחר שנתקל בסירוב כמה פעמים בפנייה ישירה. השופטת קיבלה את גרסתה: "עדותה הייתה סדורה ועקבית והיא השאירה רושם אמין ומהימן על בית המשפט בחקירתה."

• דרשה מיליארד שקל - וקיבלה 44 מיליון ושתי דירות
• תבע גרושתו בחצי מיליון על תלונת שווא, כתבה ופוסט - מה יקבל?

בפסק הדין קבעה השופטת כי "התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו ביחס לסיווג הכספים שהועברו על ידו לנתבעת", וכי הכסף ניתן "במתנה או לטובת מטרת מימון החינוך הביתי כפי שהוסכם בין הצדדים, כחלק מרצון התובע לשקם את מערכת היחסים". התובענה נדחתה, והגבר חויב לשלם לאשה הוצאות משפט בסכום של 30 אלף שקל.