גוטליב קיבלה חסינות חלקית בתביעת הדיבה שהגישה ברסלר

שופט בית המשפט המחוזי מרכז, רם חיימוביץ, העניק לח"כ טלי גוטליב חסינות חלקית בתביעת לשון הרע שהגישה נגדה פעילת המחאה פרופ' שקמה ברסלר – אך לא לגבי חשיפת זהותו של בעלה, איש שב"כ. הכנסת עומדת להעניק לגוטליב חסינות מפני העמדה לדין בשל חשיפה זו, אך החלטתו של חיימוביץ נוגעת למישור האזרחי.

תביעתה של ברסלר עוסקת ב-24 פרסומים. בין היתר העלתה גוטליב שוב ושוב טענות קונספירציה נגד בעלה של ברסלר בנוגע ל-7 באוקטובר; האשימה את ברסלר בהסתה והטילה עליה אחריות למתקפת חמאס; טענה שהיא "ברחה מהארץ"; ותהתה האם 7 באוקטובר נגרם בשל בגידה או עצימת עיניים. גוטליב עמדה מאחורי הפרסומים וטענה שיש לה מקורות המאמתים אותם.

החסינות אינה רישיון לשקר

חיימוביץ אומר, כי לחברי הכנסת יש חסינות רחבה שנועדה להבטיח הליך דמוקרטי תקין, וכי יש להיזהר מהגבלת חופש הדיבור והביטוי של חברי כנסת, מחשש לאפקט מצנן שיקשה על מילוי תפקידם, ומשום שאין זה רצוי שחברי כנסת ידרשו להתגונן בבית המשפט. עם זאת, בהתאם לחוק חסינות חברי הכנסת ולפסיקת בית המשפט העליון, החסינות אינה מוחלטת והיא חלה רק על פעולות שהן חלק טבעי מתפקידו של חבר הכנסת; היא אינה מיועדת לאפשר לחבר הכנסת להפר במכוון את החוק.

לדברי חיימוביץ, "לשונו של חוק החסינות, מלמדת כי החסינות ניתנה ל'הבעת דעה', ולא לאמירות עובדתיות או לכל לשון הרע באשר היא. נראה כי המחוקק אכן התכוון לצמצמה לדעה בלבד, שכן הבעת דעה היא בליבת תפקידו של חבר הכנסת, וכי דווקא בית המשפט הוא שהרחיב את החסינות לאמירות עובדתיות, דרך החלופה של 'מעשה'. זאת נוכח התפיסה כי יש לתת לחברי הכנסת חופש ביטוי רחב ככל האפשר. מכל מקום, מלשון חוק החסינות עולה כי ההגנה על הבעת דעה מובהקת יותר מן ההגנה על אמירות אחרות".

חיימוביץ מוסיף: " יודגש כי העובדה שהחסינות אינה מסויגת בדרישות של אמת הפרסום או תום-הלב בפרסום אינה מקנה לחבר הכנסת זכות לשקר או לומר אי-אמת במודע. נהפוך הוא, אמון הציבור בכנסת הוא חלק מיסודות הדמוקרטיה, ואמירת שקר מערערת יסודות אלו. חבר כנסת אמור לומר אמת, ואינו רשאי למסור לציבור עובדות לא נכונות במודע, בוודאי כשאלו פוגעות באדם אחר".

חשיפת זהותו של איש שב"כ - עבירה

למידע מלא על טלי גוטליב

על רקע זה, נדחתה תביעתה של ברסלר בנוגע להבעת דעה ומתיחת ביקורת של גוטליב עליה. חיימוביץ קובע, כי ברסלר היא "איש ציבור"; גוטליב, כחברת כנסת, רשאית להעביר עליה ביקורת, ולהשמיע דעה לגביה ולגבי פעולותיה; וכי עיסוקה של גוטליב בסיבות שהובילו למתקפת חמאס ב-7 באוקטובר והצורך לחקור זאת, הוא בליבת תפקידה. פרסומים מסוג זה זוכים לחסינות רחבה, גם אם נאמרו בשפה בוטה, שכן בית המשפט בוחן חוק ופסיקה, ואינו שופט את סגנונם של חברי הכנסת.

חיימוביץ שב ומדגיש: "החסינות בעניינים אלו היא רחבה, אך יודגש כי היא ניתנת בהנחה שבידי חבר הכנסת מידע שיש לו יסוד להאמין שהוא אמיתי. מובן שאסור לחבר כנסת לשקר במודע, למסור לציבור עובדות שהוא יודע שאינן אמת, או להציג לציבור מידע שקיבל ממקור לא אמין כ'אמת צרופה', רק כדי לפגוע ביריב פוליטי".

לעומת זאת, ממשיך חיימוביץ, במקרה הנוכחי קיים מקבץ נסיבות ייחודי המחייב את דחיית הבקשה לסילוק על הסף בנוגע לחלק מן הפרסומים העובדתיים. זאת בהתחשב בפסיקת בית המשפט העליון, לפיה חשיפה מכוונת של זהותו של איש שירותי הביטחון אינה זוכה לחסינות; ובכך שהפרסום לא נעשה בהקשר בטחוני ניטרלי, אלא בשל קשריו לברסלר ויחד עם פרסומים ואמירות הקשורים להשפעתה של ברסלר על המלחמה ופגישתה עם ראש המוסד דאז, דדי ברנע בנסיבות אלו לא ניתן לקבוע כטענת סף כי חלה על פרסומים אלה חסינות, ונדרש בירור נוסף.

• שופט אינו יכול לשבת בחיבוק ידיים כאשר מתגלות עבירות
• הכנסת העניקה חסינות לגוטליב; ההכרעה עוברת לבג"ץ