מקורות לבג"ץ: להורות על הנחה בארנונה בעשרות מיליוני שקלים בשנה

חברת מקורות מבקשת מבג"ץ להורות לשרי האוצר והפנים לקבוע בהקדם "תעריף ארנונה אחיד וסמלי, כלל-ארצי, למתקני מים וביוב, ובמיוחד למתקנים עתירי שטח". מקורות אומרת שהיא משלמת כיום ארנונה ב-120 מיליון שקל, ולמעשה היא מבקשת לפטור אותה מרובו המכריע של תשלום זה. עוד מבקשת מקורות צו ביניים, שימנע את העלאת הארנונה עד להכרעה בעתירתה. 

מדובר במקרה חריג, בו חברה ממשלתית עותרת נגד שרים (כמו גם נגד רשות המים ומרכז השלטון המקומי). לדברי מקורות, היא משלמת ארנונה תמורת מתקנים ושטחים שאינם נהנים משירותים מוניציפליים, ותשלומים אלו מגולגלים לכתפיהם של צרכני המים. הממשלה הורתה בפברואר 2023 לשרים (אז - בצלאל סמוטריץ ומשה ארבל) לקבוע בתוך שלושה חודשים את תעריפי הארנונה למתקני מים וביוב - אך הם לא עשו זאת. כך גם לא קוימה החלטה דומה מדצמבר אשתקד (כיום - סמוטריץ ויריב לוין).

לדברי מקורות, מחדל זה "מנוצל היטב על ידי רשויות מקומיות שונות, ובשנים האחרונות נאלצת העותרת להתמודד עם תופעה פסולה, חוזרת ונשנית, בגִדרה רשויות כאלו, ללא כל הצדקה עניינית, מגדילות את תעריפי הארנונה המושתים על נכסים המוחזקים בידי העותרת - כל אחת בתחומה המוניציפלי - בשיעור של עשרות, מאות, ואף אלפי אחוזים". היא מביאה כדוגמא את המועצה האיזורית חוף אשקלון, אשר אשתקד הזניקה פי 16 את הארנונה על 4 מיליון מ"ר של שטחי עפר המשמשים להחדרת מים וגובה כעת 19.5 מיליון שקל - באישור השרים.

לא יכולה להחזיק מתקנים מסוימים

אותו מחדל "אף גורם לכך שהעותרת אינה יכולה להמשיך ולהחזיק במתקני מים מסוימים – חרף חשיבותם האסטרטגית למשק המים ולעתידו - וזאת בשל ההכבדה העצומה על תקציבה ובשל חובתה לפעול על יסוד שיקולים כלכליים. מצב דברים זה מאלץ את העותרת לשקול לסטות מתוכניותיה המקצועיות לפיתוח משק המים ואף לפעול לנטישת מתקני מים או ביוב חיוניים".

לטענת מקורות, התנהלות זו של המשיבים "מפרה את חובתם לפעול במהירות ראויה; אינה סבירה (לרבות בשל הפרת הממשלה את החלטותיה שלה); מפרה את חובת ההוגנות המוגברת המוטלת עליהם כרשות שלטונית; פוגעת באוטונומיה ובעקרון עצמאות משק המים; ואף פוגעת שלא כדין בקניינה של העותרת ובקניינם של צרכני המים. התנהלות שלא כדין זו מאפשרת לרשויות מקומיות כאלו ואחרות לעשות שימוש פסול במנגנון מיסוי הארנונה כדי להטיל את עלויות מימון פעילותן על כלל צרכני המים בישראל - בבחינת חלוקה מחדש של עושר".

היא מוסיפה: "לא רק שהעותרת מספקת מוצר חיוני ובסיסי לקיום חיים במדינת ישראל, אלא שהעודפים שיש לה מתנקזים לתקציב המדינה, כך שהטלת ארנונה על העותרת מהווה, למעשה, הטלת ארנונה על המדינה - בין באופן ישיר על ידי פגיעה בתקציב המדינה ובין באופן עקיף באמצעות מיסוי מעוות על כלל צרכני המים (שחלקם מן הסתם מצוי מתחת לקו העוני)".  

מקורות מציינת, כי מדובר במאות מתקנים: "מתקנים להפקת מים וטיפול בהם - כגון מתקן הסינון הארצי של העותרת באתר אשכול; כ-830 קידוחים ברחבי הארץ להפקת מי תהום; מתקני התפלה - ובכלל זה כ-20 מתקנים להתפלת מים מליחים וכן מתקנים להתפלת מי ים; כ-11,0 ק"מ של קווי מים פעילים, בריכות ומאגרים לצרכים תפעוליים ;מתקני טיפול ומיהול מים; למעלה מ-700 תחנות שאיבה; ארבעה מפעלי השבה (לאספקת מי קולחין) ומפעל הקו השלישי (שפד"ן) ברמת 'ימים מושבים'; מתקנים להחדרת והעשרת מי תהום (פעולה המאפשרת לסנן, לאגור ולשדרג מים באורח אסטרטגי – תוך ניצול שנים ברוכות משקעים)". העתירה הוגשה באמצעות עו"ד איתן לירז.