ייחס איום לחייל צה"ל בטעות - וישלם על כך 15 אלף שקל
סרטון שהופץ ברשת, כותרת שגויה שהודבקה לו, והתנצלות שרק החמירה את המצב: כך הכריע בית המשפט בתביעת לשון הרע שהוגשה נגד העיתונאי ישראל פריי, שפרסם סרטון שבו הופיע התובע בחשבון שלו ב-X (לשעבר טוויטר)
סרטון של אדם שמאיים "אשבור לך את הידיים והרגליים", כותרת דרמטית שמצמידה לו זהות לא נכונה, ותפוצה רחבה ברשת. כך זה התחיל, וכך זה הסתיים: בית משפט השלום בירושלים חייב את הנתבע, העיתונאי ישראל פריי, לשלם לתובע יוסף-שלום פריסמן פיצוי בסכום של 15 אלף שקל, בתוספת הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בעקבות פרסום שגוי שהוציא לו שם רע ברשת החברתית. הרשם הבכיר אורי הדר, שדן בתיק, קבע כי גם אם הפרסום הוסר במהירות וגם אם פורסמה התנצלות, הנזק כבר נעשה.
הפרשה החלה ביולי 2022, כשפריי פרסם ב-X (טוויטר לשעבר) סרטון שבו נראה פריסמן פונה לאדם שעמד מולו ואומר: "אל תיגע בי עם הידיים שלך למה אני אשבור לך את הידיים והרגליים". לסרטון צירף פריי כותרת חדה: "מתנחל צועק על חייל...". הסרטון "זכה לתפוצה רחבה ואף לשיתופים מחדש ברחבי הרשת", כך על פי פסק הדין.
הבעיה: הכיוון היה שגוי. עוד באותו היום שלח פריסמן לפריי מכתב דרישה בטענה של לשון הרע, ופריי הגיב מהר יחסית. הוא מחק את הסרטון ופרסם התנצלות. אבל גם ההתנצלות עצמה נהפכה לחלק מהתביעה, בזכות ניסוח תמוה לא פחות: פריי כתב שהאמירה "יוחסה על ידו כלפי חיילי צה"ל", אך בפועל "הוא אמר זאת לאחד מפעילי השמאל בעימותים שהתפתחו שם". פריי הוסיף שהוא "מתברר בעימותים שהתפתחו שם... על ההטעיה ואי הדיוק מתנצל".
דווקא המלה "הטעיה" תפסה את אוזנו של בית המשפט. הרשם הדר ציין שיש הבדל בין הודאה בטעות תמימה לבין הודאה בהטעיה, ולדבריו הניסוח "יש בו בכדי ללמד על הלך רוחו של הנתבע וכוונתו בעת פרסום הסרטון".
חייל זה לא סתם אזרח, כך קבע השופט
פריי טען להגנתו שההבחנה בין ייחוס איום כלפי חייל לבין ייחוס איום כלפי אזרח רגיל היא שולית, "אם בכלל קיימת כזו". הרשם דחה את הטענה באופן תקיף: "טענה זו אינה מקובלת עליי כלל", הוא כתב, והוסיף כי ייחוס איום כלפי חייל צה"ל מהווה למעשה "ייחוס של פגיעה בסמל שלטון", וזה שונה לגמרי מייחוס איום כלפי אזרח מן השורה. לדבריו, "כאשר אדם סביר צופה באדם המאיים על חייל צה"ל, יחסו כלפי המאיים לא יהיה יחס של כבוד בלשון המעטה". מבחינת בית המשפט, מדובר בפרסום שעלול "להשפיל, לבזות ולעשות את התובע מטרה לשנאה וללעג". כלומר הוא עומד בהגדרת לשון הרע על פי החוק.
פריי, שהוא עיתונאי במקצועו, ניסה להיתלות גם בהגנת תום הלב לפי סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע. הוא טען שהוא האמין בפרשנות שנתן לסרטון ושבדק את הדברים כראוי. גם כאן הוא לא שכנע. הרשם קבע שפריי לא הוכיח שנקט אמצעים סבירים לבדוק את אמיתות הפרסום, ואף ציטט את דבריו של פריי עצמו בדיון, שלפיהם "כל אחד שרואה את הסרטון מבין מה שמבין" - טענה שלדעת השופט רק מחזקת את הסברה שגם לפריי עצמו היה ברור שהסרטון פתוח לפרשנויות, מה שהיה אמור להוביל דווקא לבדיקה קפדנית יותר לפני הפרסום, ולא פחות.
גם הטענה שיחסיו הפוליטיים עם התובע הטילו עליו "חובה מוסרית ומקצועית" לפרסם את הסרטון נדחתה. בית המשפט ציין שמדובר בערוץ טוויטר אישי של פריי, ולא בכלי תקשורת בעל עניין ציבורי משמעותי, כך שהסטנדרט המחמיר החל על עיתונאים בעת חשיפת מידע לציבור כלל לא רלוונטי כאן.
אין קשר לעברו הפוליטי של פריי
בית המשפט אף התייחס לניסיון של פריי לגרור לדיון את עברו הפוליטי-מחלוקתי של פריסמן ביחס לכוחות הביטחון, ובחר שלא להיכנס לעניין, בין היתר לאור פסק דין קודם שניתן בעניינו של פריסמן, ולפיו "הנאשם אשר קרא בשנת 2013 קריאות גזעניות לעבר שוטרים אינו הנאשם הניצב בפניי היום... העובד יד ביד עם משטרת ישראל ועם גורמי אכיפה נוספים".
בבואו לקבוע את גובה הפיצוי, לקח הרשם הדר בחשבון את היקף התפוצה, את העסק של פריסמן שלקוחותיו, לדבריו, מייחסים חשיבות רבה לכבוד החיילים, ומנגד את העובדה שפריי הסיר את הסרטון ופרסם התנצלות עוד באותו היום. בשורה התחתונה, פריי חויב לשלם לפריסמן 15 אלף שקל פיצוי, 600 שקל עבור חלק מאגרת המשפט, ו-4,000 שקל בתוספת מע"מ עבור שכר טרחת עורך דינו של התובע.
