עקב 15 שנה אחרי 107 אלף נשים: כך גיל המעבר המוקדם קשור ליתר לחץ דם
מבין הנשים שהגיעו לגיל המעבר לפני 40, כ-23% אובחנו עם יתר לחץ דם, מול פחות מ-17% בקבוצת גיל המעבר הרגיל; הסיכון הגבוה ביותר התרכז דווקא בגילי 25 עד 35, והחוקרים ממליצים להתייחס למועד גיל המעבר כגורם סיכון לבבי בפני עצמו
הרפואה מסמנת את גיל 40 כקו הגבול של גיל המעבר המוקדם, אבל מחקר שהתפרסם בימים האחרונים בכתב העת Menopause מצביע על כך שהסיכון הלבבי הגדול ביותר מתרכז הרבה לפני הקו הזה. אצל נשים שהמחזור החודשי שלהן פסק בגילי 25 עד 35, שיעור האבחונים של יתר לחץ דם בשנים שאחרי היה הגבוה ביותר בכל המדגם.
העבודה נשענה על ביובנק הבריטי, מאגר רפואי שעוקב אחרי מאות אלפי משתתפים לאורך שנים. צוות בהובלת ד״ר ויסנטה ארארטה, מנהל הקרדיולוגיה הקלינית בבית החולים האוניברסיטאי ד״ר בלמיס באליקנטה שבספרד, בחן 107,836 נשים שכבר עברו את גיל המעבר וגויסו למאגר בין 2006 ל-2010. המעקב נמשך כ-14.5 שנים בחציון, עד סוף 2023, ובפרק הזמן הזה אובחנו 18,508 מהן עם יתר לחץ דם, שהם 17.2% מכלל המדגם.
החלוקה לשלוש קבוצות גיל חשפה מדרג ברור. אצל מי שהגיעה לגיל המעבר אחרי 45 עמד השיעור על 16.6%. בקבוצה שעברה אותו בין 40 ל-45 הוא טיפס ל-18.8%, ואצל הנשים שהגיעו אליו לפני 40 הוא הסתכם ב-22.6%. אחרי תיקנון של יותר מ-50 משתנים, בהם משקל, הרגלי חיים, היסטוריה משפחתית ותוצאות מעבדה, נותר לקבוצה המוקדמת עודף סיכון של 12.3% מול קבוצת גיל המעבר הרגיל.
הקשר בין מועד גיל המעבר לבריאות הלב מוכר בספרות כבר שנים, ועבודות קודמות קשרו גיל מעבר מוקדם לשכיחות גבוהה יותר של מחלת לב כלילית ושל שבץ מוחי. האתגר היה תמיד להפריד בין ההשפעה ההורמונלית הישירה לבין ההשפעות העקיפות של עלייה במשקל ושל שינויים מטבוליים שנלווים לתקופה הזו. המדגם הגדול וכמות המשתנים שתוקננו כאן מקרבים מעט את התשובה, משום שהפער שרד גם אחרי הניטרול שלהם.
כמה נשים מגיעות לגיל המעבר לפני 40
ההגדרה הרפואית מבחינה בין גיל מעבר מוקדם, שמתרחש לפני 40 ומכונה גם אי ספיקה שחלתית מוקדמת, לבין גיל מעבר מוקדם יחסית בטווח שבין 40 ל-45. ההערכה המקובלת מדברת על כאחוז אחד מהנשים בקבוצה הראשונה, אם כי חלק מהעבודות העדכניות מגיעות לשיעורים גבוהים יותר, סביב 3% עד 4%, בין היתר בגלל אבחון חסר שנמשך שנים. הקבוצה השנייה רחבה יותר, ומקובל להעריך אותה בכ-5% מהנשים.
הסיבות מגוונות: רקע גנטי, מחלות אוטואימוניות, טיפולי כימותרפיה והקרנות, עישון וכריתה ניתוחית של השחלות. בחלק גדול מהמקרים הסיבה נותרת עלומה. דווקא בהקשר הזה עלה מהמחקר ממצא מפתיע: נשים שעברו כריתת שחלות ניתוחית הציגו שיעורי יתר לחץ דם דומים לאלה של שאר הנשים אחרי תיקנון לגורמי הסיכון, תוצאה שמזמינה בדיקה נפרדת משלה.
מה האסטרוגן עושה לדופן כלי הדם
ההסבר הביולוגי המקובל עובר דרך האנדותל, שכבת התאים שמצפה את כלי הדם מבפנים. האסטרוגן תומך בייצור תחמוצת חנקן, מולקולה שמרפה את דופן הכלי ומאפשרת לו להתרחב, וכך שומר על גמישות המערכת. כשרמות ההורמון יורדות בגיל צעיר, הייצור הזה נחלש, העקה החמצונית עולה והעורקים נעשים קשיחים יותר. במקביל מתוארת בספרות עלייה בפעילות מערכת הרנין-אנגיוטנסין, שאחראית על ויסות נוזלים וקוטר כלי הדם, וגם היא מושכת את המדדים כלפי מעלה.
ככל שהחלון הזה נפתח מוקדם יותר, כך מצטברות עוד שנים של חשיפה. אישה שהגיעה לגיל המעבר בגיל 32 צוברת עשור וחצי נוסף של פעילות כלי דם בסביבה הורמונלית דלה בהשוואה לאישה שהגיעה אליו בגיל 48, וזו ההשערה המרכזית שמסבירה מדוע הסיכון התרכז בגילים הצעירים במיוחד.
ד״ר סטפני פאוביון, המנהלת הרפואית של האגודה לגיל המעבר שמוציאה את כתב העת, התייחסה למשמעות המעשית ואמרה כי ״תוצאות המחקר מדגישות את התוצאות הבריאותיות השליליות האפשריות לטווח ארוך שקשורות בגיל מעבר מוקדם, ובעיקר את הצורך לבצע סקירה סדירה של גורמי סיכון קרדיווסקולריים כמו יתר לחץ דם״.
לצד המעקב, הטיפול ההורמונלי תופס מקום מרכזי בהמלצות לקבוצה הזו. פאוביון הוסיפה כי ״השימוש בטיפול הורמונלי מומלץ באופן שגרתי בנשים עם גיל מעבר מוקדם, לפחות עד הגיל הטבעי של גיל המעבר, אלא אם קיימות התוויות נגד״. ההיגיון מאחורי ההמלצה הוא השלמת החוסר ההורמונלי עד הגיל שבו הגוף היה מגיע אליו ממילא, וקיימות עדויות שבטווח הגילים הזה הטיפול מיטיב עם מדדי כלי הדם.
בפועל המעקב המומלץ פשוט יחסית: מדידות דם סדירות שמתחילות בגיל צעיר מהמקובל, בדיקת שומנים בדם וסוכר, ותשומת לב לשינויים במשקל בשנים שסביב המעבר. הרגלי היומיום משמעותיים כאן במיוחד, ועבודות אחרות בחנו כיצד צריכת קפה יומית משפיעה על שיעורי התמותה.
מה שהמחקר משאיר פתוח
מדובר במחקר תצפיתי, ולכן הממצאים מתארים קשר סטטיסטי, רחוק מהוכחת סיבתיות. ייתכן שהגורמים שהובילו מלכתחילה לגיל מעבר מוקדם, כמו מחלה אוטואימונית או עישון ממושך, הם עצמם אלה שדוחפים את מדדי הדם כלפי מעלה. גיל המעבר במאגר דווח בידי המשתתפות עצמן, מה שמכניס אי דיוקים של זיכרון, והאוכלוסייה במאגר הבריטי הומוגנית יחסית ומורכבת ברובה מנשים ממוצא אירופי, כך שההשלכה על אוכלוסיות אחרות מחייבת זהירות. החוקרים ציינו גם הטיית בחירה והטיית הישרדות אפשריות.
החוקרים עצמם ניסחו את מצב הידע בזהירות וכתבו שהראיות לקשר ישיר בין מועד גיל המעבר לבין סוכרת או יתר לחץ דם ״טרם הוגדרו במלואן״.
ההמלצה המעשית שעולה מהעבודה היא להוסיף את מועד גיל המעבר לרשימת גורמי הסיכון הלבביים שנבדקים באופן שגרתי, לצד עישון, סוכרת ורמות שומנים בדם, ולצד מדדים אחרים שמסתמנים כמנבאים חזקים, כמו הכושר הגופני שמנבא תוחלת חיים טוב יותר מכולסטרול ומעישון. השאלה שנשארת פתוחה היא האם החלון של 25 עד 35 משקף מנגנון ביולוגי ייחודי או פשוט את חומרת המצבים שמביאים לגיל מעבר כה מוקדם, והכרעה בה תדרוש מעקב ארוך אחרי קבוצות צעירות יותר מזו שנבחנה כאן.
