השוכרת לא שילמה, סירבה לפנות - והמשכירה רצתה שהחוב לא יימחק
אם חד-הורית עם 100% אי-כושר עבודה נכנסה לחדלות פירעון עם חוב של כ-106 אלף שקל. בעלת הדירה שממנה היא שכרה טענה שמדובר בחוב שנוצר במרמה, ולכן אסור שהוא יימחק. הרשמת בהוצאה לפועל הכריעה אחרת, וגם קבעה כמה היא תשלם בפועל בכל חודש
הליך של חדלות פירעון נועד לתת לאנשים שנקלעו לחובות שאין ביכולתם לשלם הזדמנות להתחיל מחדש. אבל לא כל חוב נמחק אוטומטית. החוק קובע שורה של חובות שאסור לכלול אותם בהפטר, למשל חוב שנוצר במרמה. השאלה מתי בדיוק חוב רגיל נהפך לחוב שנוצר במרמה עמדה במרכז החלטה שניתנה באחרונה בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב.
האשה, גרושה ואם לילד בן 10, פתחה בהליך חדלות פירעון במאי 2025, כשחובותיה מסתכמים ב-105,865 שקל. היא מוכרת על ידי הביטוח הלאומי כבעלת 46% נכות כללית ו-100% אי-כושר עבודה עד מרץ 2027, ולדבריה היא סובלת ממצב נפשי מורכב בעקבות אירוע תקיפה מינית שהותיר אצלה פוסט-טראומה. הכנסתה מורכבת מ-2,000 שקל דמי מזונות, 4,700 שקל קצבת אבטלה, ועוד הכנסה חלקית מעבודה.
בספטמבר 2025 ניתן לה צו לפתיחת הליכים, שבמסגרתו נקבע לה תשלום חודשי צנוע של 250 שקל, ומונתה עורכת דין שתשמש נאמנת בתיק. אבל מאפריל 2026 היא הפסיקה לשלם לקופת הנשייה, וצברה פיגור של 1,000 שקל.
"והצ'קים שלי?" - "תגישי מה שבא לך"
מי שממש לא היתה מרוצה מהמצב היא בעלת דירה שהשכירה לאשה נכס במסגרת הסכם שכירות בלתי מוגנת עוד באפריל 2023. לטענתה, האשה הפסיקה לשלם דמי שכירות אך המשיכה להחזיק בדירה וסירבה לפנות אותה, מה שהכריח את בעלת הדירה לפתוח בהליכי פינוי משפטיים ותיק הוצאה לפועל, ולשאת בהוצאות כבדות. לדבריה, האשה טענה לאורך כל הדרך שהיא דיירת מוגנת, אך בסוף פינתה את הנכס באופן חד-צדדי, רק ארבעה ימים לפני מועד הפינוי שנקבע לה.
בעלת הדירה צירפה להוכחת טענותיה גם תכתובת בין הצדדים. לפי הציטוטים שהובאו בהחלטה, האשה שאלה בהודעה "והצ'קים שלי?", בעלת הדירה השיבה "תגישי מה שבא לך", והאשה חזרה וכתבה "הפקדת, לנצח אשאר כאן" ולאחר מכן חזרה על הטענה שלפיה היא "דיירת מוגנת". בעלת הדירה הוסיפה כי האשה אף קיללה את בנה וכינתה אותו "נוכל", ואיימה להוציא נגדו צו הרחקה.
על בסיס כל אלה, ביקשה בעלת הדירה מהרשמת להוציא את החוב הזה ממסגרת ההליך. כלומר לקבוע שהוא לא יימחק לעולם, גם אם האשה תקבל הפטר על שאר חובותיה.
מנגד, האשה דחתה מכל וכל את טענת המרמה. לדבריה, מדובר בסכסוך אזרחי רגיל סביב דמי שכירות, כשלטענתה החוב מנופח ואינו משקף את מה ששילמה בפועל. היא ציינה שלאורך מרבית תקופת השכירות היא שילמה בזמן, ושהחוב מתייחס לשלושה חודשים בלבד. גם הנאמנת שמונתה לתיק תמכה בהמשך ההליך הרגיל, וסברה שהחרגת החוב תפגע בסיכויי השיקום שלה בלי תועלת אמיתית לנושים.
הרשמת: לא כל הפרת חוזה היא מרמה
הרשמת חן לוי דחתה את הבקשה של בעלת הדירה. בהחלטתה היא הבהירה את הרף הגבוה הנדרש כדי שחוב ייחשב כחוב שנוצר במרמה: "לא כל חוב שנוצר תוך הפרה חוזית, אי-תשלום, או התנהלות בלתי ראויה יוכר כחוב שנוצר במרמה", היא כתבה, והוסיפה שנדרש "קשר ברור בין המרמה לבין עצם יצירת החוב" או תשתית ראייתית ברורה שמראה מצג שווא או כוונה להונות.
הרשמת לא התעלמה מהקושי שעברה בעלת הדירה - "אדם אשר מתגורר בבית בבעלות של אדם אחר... עליו לשלם לאותו אדם", ציינה, והדגישה שהליכי פינוי גורמים לבעלי דירות עוגמת נפש רבה. אך לגופו של עניין היא קבעה שההתנהלות של האשה "אינה עולה לכדי מרמה", ותיארה אותה כמי שהגיעה למצוקה כלכלית ונפשית קשה ועשתה כל שביכולתה כדי לספק לבנה קורת גג - לא כמי שפעלה מתוך כוונת הונאה. היא אף השוותה את המקרה לחוב שנוצר כתוצאה מאי-יכולת לשלם הלוואה או חשבון ספק שירותים.
מעבר לשאלת ההחרגה, הרשמת היתה צריכה לקבוע גם את גובה התשלום החודשי שהאשה תידרש לשלם כתנאי לשיקום כלכלי. הנאמנת המליצה בתחילה על 500 שקל בחודש למשך 36 חודשים, ולאחר מכן, לנוכח הטענות של בעלת הדירה, היא הציעה להעלות את הסכום ל-800 שקל. הרשמת בחרה בדרך שונה: היא קבעה תשלום של 500 שקל בחודש, אך למשך תקופה ארוכה יותר - 50 חודשים, כך שבסך הכל תשלם האשה 25 אלף שקל מתוך החוב הכולל. הרשמת הבהירה שהאשה רשאית להקדים תשלומים בודדים, ואם תרצה לסיים את כל ההליך מוקדם יותר - תוכל להגיש בקשה מנומקת עם המקור של הכסף, ואז יהיה ניתן לשקול לקצר את התקופה.
