כיצד לבחור את רשימות המועמדים לכנסת?

1. שבעה שולטים בעשרות ח"כים

מבין 120 חבריה המקוריים של הכנסת היוצאת, 40 נבחרו בפריימריז: 29 בליכוד, שבעה בציונות הדתית, ארבעה במפלגת העבודה. 28 נבחרו בידי גופים מפלגתיים מצומצמים: 11 בידי מועצת החכמים של ש"ס, שבעה בידי מועצות גדולי התורה של יהדות התורה, חמישה של רע"מ בידי מועצת השורא, חמישה של חד"ש-תע"ל בוועידת המפלגה.

יתר 52 חברי הכנסת נשלטו בידי שמונה ראשי מפלגות: בנימין נתניהו (שלושה משוריינים בליכוד), יאיר לפיד (24 של יש עתיד), בני גנץ (שמונה של כחול-לבן), אביגדור ליברמן ואיתמר בן-גביר (שישה של ישראל ביתנו ועוצמה יהודית), גדעון סער (ארבעה של הימין הממלכתי) ואבי מעוז (הוא עצמו בסיעת נעם). במילים אחרות: שבעה ישראלים - אגב, כולם גברים - שלטו ב-43% מחברי הכנסת.

אם הסקרים יתממשו (ונלך כאן על אלו של חדשות 12), בכנסת הבאה המצב יהיה גרוע עוד יותר. לכל היותר 37 חברי כנסת ייבחרו בפריימריז (17 בליכוד - 23 מנדטים פחות שישה משוריינים; עשרה בדמוקרטים; חמישה ברע"מ; ארבעה-חמישה בציונות הדתית עם או בלי שריון). הרבנים יבחרו את ה-15 של הסיעות החרדיות, ועוד חמישה - בוועידת חד"ש-תע"ל.

לפחות 63 חברי כנסת - למעלה ממחצית מן הבית - יישלטו בידי שבעה ראשי מפלגות: ה-23 של גדי אייזנקוט, ה-14 של נפתלי בנט ויאיר לפיד, התשעה של ליברמן, השבעה של בן-גביר, הארבעה של יועז הנדל וששת המשוריינים של נתניהו (ואולי גם אחד של בצלאל סמוטריץ). הבחירה שלנו תהיה במידה רבה מתן גושפנקא להחלטותיהם של בודדים.

2. כיצד בוחרים בעולם

מנחם בגין וחיים לנדאו באסיפת חרות לקראת הבחירות לאסיפה המכוננת, אוגוסט 1948 (צילום: הנס פין, לע"מ)

את שיטת הפריימריז ייבאו מפלגות ישראליות מארה"ב, כחלק מן המגמה להעתיק מה שנוח מתוך שיטה שונה לחלוטין מזו שלנו. התוצאה שם, כמו אצלנו, היא שלעיתים קרובות נבחרים מועמדים פופוליסטיים וצעקנים, ולא אנשי מעשה מתונים (בדיוק כפי שקרה השבוע בפריימריז של הדמוקרטים לסנאט במישיגן, שגם היו עוד עדות לקריסת מעמדה של ישראל בארה"ב).

• בג"ץ הקפיא ארעית העברת מאות מיליוני שקלים בכספים קואליציוניים
• "בהחלט צריך להציב קלפי בשגרירות ישראל בקטמנדו"

אפשר היה לבחון עוד כמה שיטות ממדינות אחרות, כפי שהראתה סקירה של המכון הישראלי לדמוקרטיה. מוסדותיהן של שלוש המפלגות הגדולות בבריטניה (הלייבור, השמרנים והסוציאל-דמוקרטים) מכינים את רשימת המועמדים שביניהם בוחרים חבריהן. בהולנד נעשה סינון דומה ואת הרשימה הסופית בוחרים חברי המפלגה או נציגים של סניפיה.

המפלגות הגדולות בקנדה - השמרנית והליברלית - מאפשרות לעומדים בראשן או לוועדת הבחירות למנות מועמדים או לפסול כאלה שנבחרו בפריימריז. באוסטרליה יש מספר שיטות, החל מוועדה מסדרת ועד לפריימריז ולעיתים שילוב שלהן. כך גם בדנמרק.

3. מה רע בפריימריז?

מודעות של מפ"ם לקראת הבחירות לאסיפה המכוננת, ינואר 1949 (צילום: לע"מ)

התשובה בשתי מילים: טלי גוטליב. בשתי מילים אחרות: ישראל כ"ץ. שיטת הפריימריז מעניקה עדיפות למועמדים שכישוריהם מתמצים בצרחות ופרובוקציות. היא גם מעודדת מועמדים לשלוף הצהרות שערורייתיות, כמו זו של כ"ץ השבוע על הדחת האלוף אבי בלוט. ואלו הן כמובן רק דוגמאות נקודתיות לתופעה רחבה בהרבה. אפילו בנימין נתניהו מבין זאת (לצד רצונו בח"כים נאמנים וצייתנים), ולכן התעקש על כמות שריונים כה גדולה: אם הבחירה תישאר אך ורק בידי חברי הליכוד, הרשימה תהיה מורכבת מדמויות מופת כמו גוטליב, מאי גולן, נסים ואטורי, עידית סילמן, דודי אמסלם ומשה סעדה.

• שבועיים אחרי פיטורי 620 עובדים - אושרה הכפלת השכר למנכ״לי מאנדיי
• בנק ישראל לא רכש מט"ח ביולי, אחרי התערבות של 1.8 מיליארד דולר בחודשיים

שיטת הפריימריז מחייבת לפנות למכנה המשותף הנמוך ביותר של המצביעים, דהיינו: לעשות כמה שיותר רעש, להפיץ כמה שיותר קונספירציות, להשמיץ כמה שיותר (את היריבים, התקשורת, בג"ץ וכו' וכו'), לפזר כמה שיותר הבטחות חסרות כיסוי. מי ש"מצטיין" בכל אלו, לרוב יפגין חולשה בתכונות שבאמת היינו רוצים לראות בבית המחוקקים: יושרה, אינטליגנציה, חריצות, ידע, הבנה.

כאן יש לסייג: הבעיות הללו נכונות בעיקר במפלגות המוניות כמו הליכוד. הדמוקרטים מצד אחד והציונות הדתית מצד שני הרכיבו בפריימריז רשימות בהן בולטים מי שפעלו בקדנציה האחרונה למען מצביעיהם. אני לא מסכים כמעט עם אף מילה ומהלך של שמחה רוטמן ואורית סטרוק, אבל מבחינת הקהל שלהם - הם סיפקו את הסחורה. גם הדמוקרטים בחרו אישים שעמלו בשנים האחרונות בכנסת ומחוצה לה.

4. גופים פנימיים

משה סנה באסיפת מק"י לקראת הבחירות לכנסת הרביעית, אוקטובר 1959 (צילום: פריץ כהן, לע"מ)

דרך הבחירה הבולטת האחרת היא גופים פנימיים כאלה ואחרים - ועדות מסדרות, מועצות של אנשי דת וכדומה. כך נעשה במשך שנים ברוב המפלגות בישראל (ובראשן מפא"י על גלגוליה), כך נעשה מאז ומעולם במפלגות החרדיות, וכך היה עד הפעם הקודמת ברשימת רע"מ. עם זאת, יש להבדיל בין ועדה מסדרת לבין מועצת אנשי דת. את הוועדה המסדרת מינו ראשי המפלגות מבין בכיריהן, בעוד המועצות מורכבות ממי שנמצאים שם מכוח המסורת ובמידה רבה החברות בהן עוברת בירושה.

גופים כאלה, ובמיוחד הוועדות המסדרות ההיסטוריות, בחרו - במבט לאחור - חברי כנסת לגמרי לא רעים. יש להם כמה יתרונות: האחריות מרוכזת בידי אישים בודדים שישאו בה אם הרשימה תהיה כושלת; הם מכירים את המועמדים על מעלותיהם וחסרונותיהם; מו"מ והסכמות מונעים מאבקים פנימיים מזיקים. החסרונות העיקריים הם שניים: זה לא דמוקרטי בקני המידה של המאה ה-21 וקיים חשש להשחתה או לשיקולים זרים.

5. שילוב של השיטות

אסיפת אחדות העבודה לקראת הבחירות לכנסת הרביעית, אוקטובר 1959 (צילום: פריץ כהן, לע"מ)

יורשה לי להציע אפשרות נוספת, שהיא שילוב של הפריימריז והגופים הפנימיים: חברי המפלגה יבחרו ועדה מסדרת, שהיא אשר תרכיב את הרשימה לכנסת. שיטה זו תביא לידי ביטוי את היתרונות של הפריימריז (דמוקרטיזציה) בלי חסרונותיהם (מועמדים לא ראויים), ואת היתרונות של הגופים הפנימיים (מועמדים ראויים) בלי חסרונותיהם (העדר דמוקרטיזציה). מדובר למעשה בשכפול שיטת הבחירות: האזרחים בוחרים את הכנסת שבוחרת את הממשלה. זה גם מה שקיים במגזר העסקי: בעלי המניות בוחרים את הדירקטוריון שממנה את ההנהלה.

השיטה הזאת אינה מאיינת את החשש למעשים פסולים של הוועדה המסדרת, אך אם היא תהיה בת כעשרה חברים - הוא יפחת משמעותית. אפשר גם לחייב את הוועדות להעביר את הפרוטוקולים המלאים שלהן למבקר המדינה (שכבר ממונה על בדיקת חשבונותיהן של המפלגות). ומעל הכל: בהחלט יש מקום לעגן בחוק שיטה אחידה, שלכל הפחות יש לה סיכוי ממשי להעלות את רמתם האישית והמקצועית של חברי הכנסת.

6. על חרדים ומפורסמים

תעמולה בתל אביב לקראת הבחירות לכנסת השישית, אוקטובר 1965 (צילום: פריץ כהן, לע"מ)

עוד שני הערות לגבי רשימות המועמדים לכנסת. האחת: הרשימות החרדיות עומדות בניגוד מוחלט לערכי היסוד הדמוקרטיים של המדינה, להם הסכימו גם החרדים שחתמו על מגילת העצמאות, משום שהן מדירות במכוון נשים. בית המשפט העליון קבע שהדרת נשים מתחת הרדיו החרדית "קול ברמה" היא בלתי חוקתית; קל וחומר - הדרתן מהרשימות לכנסת. זו בהחלט עילה לפסול את הרשימות הללו. לא שזה יקרה, אבל זה המצב החוקתי.

השנייה: מפלגות רבות משלבות ברשימותיהן אישים מפורסמים למיניהם - בני משפחות של קורבנות 7 באוקטובר, פעילי מחאה ולהבדיל ידוענים. האם שם מוכר הוא ערובה למחוקק טוב? ממש לא. האם רבבות עוקבים מלמדים על יכולות ביצוע? ממש לא. חברי כנסת כאלה, בלא כמובן לזלזל באיש, הם עוד סיבה לירידת קרנה של הרשות המחוקקת.