כבוב מותח ביקורת על פסק דין של ביהמ"ש העליון לו הוא שותף

שופט בית המשפט העליון, חאלד כבוב, מותח ביקורת בלתי שגרתית על משמעותו של פסק דין שהוא היה שותף לכתיבתו. כבוב אומר, כי השופטות יעל וילנר ורות רונן והוא עצמו הביעו דעות סותרות שלא הוכרעו, ולפיכך פסק הדין אינו מסייע ביצירת ודאות משפטית.

הדברים נאמרים בפסק הדין בו קיבל בית המשפט העליון את ערעורה של רשות המיסים מול עודד כהנא, לשעבר היועץ המשפטי של בזק בינלאומי, שהגיש תביעה ייצוגית נגדה. התביעה נדחתה לאחר שהרשות הודיעה על שינוי נהליה, ובית המשפט המחוזי חייב אותה לשלם גמול של 25,000 שקל לכהנא ושכר טרחה של 550,000 שקל לעורך דינו, אייל בליזובסקי. וילנר ורונן קבעו ברוב דעות, כי לא היה בסיס לתביעה וביטלו את התשלומים.

כהנא הגיש את התביעה לאחר שהוטל עליו עיצום כספי בשל אי הגשת דוחות, וחלק ניכר מן הדיון היה בשאלה האם ניתן לתבוע רשות של המדינה על עיצום כספי. זאת, מאחר שהחוק קובע רשימה סגורה של עילות ובהן "תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה, או תשלום חובה אחר". הסוגייה הייתה כיצד לפרש את הביטוי "תשלום חובה אחר", נושא שנדון מספר פעמים בפסיקה ולא הגיע להכרעה ברורה.

על פסק הדין: היועהמ"ש לשעבר של בזק בינלאומי הפסיד לרשות המיסים בביהמ"ש העליון

מימון הקופה או תכליות נוספות

וילנר סבורה, כי מדובר בתשלום שנועד בראש ובראשונה למימון תקציב והוצאות המדינה באמצעות מערכת המס. אלו הם "תשלומים המוטלים על אזרחי המדינה במסגרת ניהול משק המדינה, בעיקר לשם מימון תקציבה ופעולותיה; והם נגבים כנגד קבלת תמורה כלשהי מצד המדינה (בין אם ישירה ובין אם עקיפה)", היא אומרת.

רונן סבורה, כי "יש לבחון א-פריורית האם מדובר בתשלום הכולל מעצם טיבו וטבעו יסוד כלשהו של תמורה ויסוד כלשהו של כפייה... לעתים תידרש בחינה תכליתית של אופי התשלום לצורך הבחנה האם בכלל מדובר בתשלום הנגבה כנגד תמורה. במסגרת זו יהיה מקום לבחון האם התשלום נגבה בין היתר משיקולים תקציביים של מימון הקופה הציבורית; והאם יש זיקה כלשהי בין שיעור התשלום לבין הצרכים התקציביים של הרשות".

לדעת כבוב, התשלומים הנכללים במסגרת זו הם שנועדו ל"מימון הקופה הציבורית; ולצידה, קיימות תכליות נוספות, כגון קידום מדיניות כלכלית וחברתית. בהכללה, ניתן לומר כי מיסים ואגרות נגבים על מנת לקדם תכליות ציבוריות כלליות צופות פני עתיד. העיצומים הכספיים שלפנינו, אשר נגבו תוך שימוש בסמכות שלטונית, נועדו לשרת את מערכת גביית המס ולטייב אותה; ולא כדי להעניש את הנישום".

כבוב מצטט את המדרש

כבוב מעיר, כי רונן אומרת שפרשנותו מקובלת עליה וכי היא נמנעת מלאמץ אותה משום שאינה עולה בקנה אחד עם פסיקתו הקודמת של בית המשפט העליון. הוא אומר, כי לדעתו פרשנותו אינה חורגת מהפסיקה הקיימת, אך גם אם כן - אין מניעה שבית המשפט העליון ישנה הלכות קודמות של עצמו.

• חברת השכרת הרכב אלבר הודתה בעבירות מס ומרמה במיליוני שקלים
• העליון: נצבא תשלם מס של 17.1 מיליון שקל רכישת מלון הנסיכה ב-2015

לבסוף, כאמור, כבוב מותח ביקורת בלתי שגרתית על משמעות פסק הדין: "נותרנו עם שלוש חוות דעת המכחישות זו את זו בכל הנוגע לשאלה מהו המבחן הרלוונטי לצורך סיווגו של תשלום מסוים כ'תשלום חובה אחר'. ניתן לשער כי בעתיד יהיו לא מעט מקרים שבהם המבחנים השונים יובילו לתוצאות סותרות. פסק דיננו לא תורם אפוא לוודאות המשפטית.

"אמנם, חילופי הדעות, כמו גם האתגרים האינטלקטואלים שהעמידו חברותי בחוות דעותיהן המעמיקות, סייעו לחידוד ולליבון הסוגיות וגדרי המחלוקת; 'אין הסכין מתחדדת אלא בירך של חברתה' (בראשית רבה ס"ט, ב'). אפס, שאין תפקידנו ליצור כלים חדים לשם האתגר האינטלקטואלי, אלא בסיוע לחברה ולערכאות דלמטה בפתרון בעיות ובהכוונת התנהגות. במובן זה, סבורני כי התוצאה המעשית של פסק-דיננו אינה מן המשופרות".