מכרו קרקע ביוון, ניסו להעביר תביעה לשם - בית המשפט עצר אותם

עסקת נדל"ן באי יווני, הבטחות לבית חלומות, כספים שהועברו, ובסוף קרקע חקלאית שאי אפשר לבנות עליה. זו בקצרה הפרשה שהגיעה באחרונה לפתחו של בית משפט השלום בהרצליה, בתביעה שהגיש סיימון ברטין נגד דרור וטל ראופמן.

לפי כתב התביעה, ברטין התקשר עם דרור בהסכם הלוואה ביולי 2022. במסגרת ההסכם, דרור התחייב להעמיד לברטין אופציה לרכישת קרקע בשטח של 4 דונמים באי אוויה ביוון, שעליה ניתן היה לכאורה לבנות בית בהיקף של כ-465 מ"ר בנוי. ההסכם קבע תנאי ברור: אם יתברר שלא ניתן לרשום את הקרקע על שם ברטין ורעייתו, או שלא ניתן לקבל היתרי בנייה - העסקה תיחשב הלוואה שתוחזר במלואה.

ואז, טוען ברטין, התגלה שמדובר בקרקע חקלאית שלא ניתן לבנות עליה כלל. ברטין טוען שהראופמנים הציגו לו מצגי שווא, פעלו בחוסר תום לב וברמייה, ברחו מאחריותם, התחמקו מהשבת הכספים ואף איימו עליו. הוא ביקש לחייב אותם בסכום כולל של 348 אלף שקל, כולל 80 אלף יורו שהועברו כהלוואה, 7,000 יורו הוצאות רכישה ומסים, והוצאות נוספות של כ-130 אלף יורו עבור אדריכל, מהנדס, עורך דין, נוטריון וטיסות.

"הפורום הטבעי הוא ביוון"

במקום להגיש כתב הגנה, הראופמנים בחרו באסטרטגיה אחרת: הם הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף בטענה שבית המשפט בישראל כלל אינו הפורום הנאות לדון בעניין, ושצריך להעביר את המחלוקת לבתי המשפט ביוון. לטענתם, מרכז הכובד של הסכסוך נמצא ביוון - שם נמצאת הקרקע, שם נחתם הסכם המכר בפני נוטריון מקומי, שם פועלים אנשי המקצוע הרלוונטיים, ושם נמצא הסכם מכר סופי, שכולל תניית שיפוט ייחודית לבתי המשפט באתונה. הם אף הפנו לפסק דין של בית משפט השלום בחדרה שקבע כי הפורום הטבעי לבירור תביעה בגין רכישת קרקע ביוון הוא הפורום היווני.

• עסקה גדולה לאלביט: תספק ליוון רקטות ארטילריות ב-750 מיליון דולר
• יוון מבקשת להפוך לשער הכניסה של הגז הנוזלי האמריקאי לאירופה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

ברטין לא קיבל את הטענות בשקט. הוא טען שהבקשה "ממוחזרת", הוגשה באיחור, וכל מטרתה לשבש את ההליכים. אבל בעיקר הוא הצביע על נקודה קריטית: סעיף 10 להסכם ההלוואה קובע במפורש כי הסמכות המקומית לדון במחלוקות היא "בוררות וסמכות מקומית בישראל בלבד". לטענתו, הראופמנים מנסים "לבלבל ולהטעות" את בית המשפט תוך התעלמות מסעיף זה.

השופט דוד יצחק לא התרשם מהטענות של הראופמנים. בהחלטתו הוא יישם את המבחן המשולש שנקבע בפסיקה - מירב הזיקות, ציפיות הצדדים, ושיקולים ציבוריים - והגיע למסקנה חד-משמעית: ישראל היא הפורום הנאות לדיון והכרעה בנושא. השופט ציין כי התביעה מבוססת על הסכם ההלוואה שנחתם בישראל, נוסח בעברית, בין אזרחים ישראליים, ושהכספים הועברו בישראל והמצגים הנטענים הוצגו בישראל. הצדדים אף קיימו הליך גישור בישראל שלא צלח. השופט הוסיף שהדין החל על הסכם ההלוואה הוא הדין הישראלי, ואין בעובדה שההסכם הוביל לרכישת קרקע ביוון כדי לשנות את התמונה.

נקודה מרכזית בהחלטה היתה תניית השיפוט בהסכם. השופט קבע כי בית המשפט מכבד הסכמות חוזיות בין צדדים, ומי שרוצה לחרוג מתניית שיפוט מפורשת נושא בנטל כבד במיוחד. הוא אף ציין שהראופמנים עצמם לא כללו בהסכם שום תניית שיפוט ליוון או ברירת דין לדין היווני.

• "הדמוקרטיה המהותית נמצאת במגילת העצמאות וזה העיקר"
• ביהמ"ש העליון מחדיר אי-ודאות להפרה יסודית של הסכם
• תוכן שיווקי גידור בנאמנות: הראל Multi-Strategy (4D) מובילה את הטבלה
• עובד עירייה התנדב לעזור לקשיש, ויירש את כל רכושו

הפתעה בסוף: תניית בוררות

אבל ההחלטה לא הסתיימה בדחיית הבקשה של הראופמנים. השופט שם לב לפרט מעניין: באותו סעיף 10 להסכם קיימת גם תניית בוררות הכוללת מנגנון למינוי בורר. השופט הורה לצדדים להתייחס עד ל-23 לאפריל לאפשרות לעכב את ההליכים ולהעביר את המחלוקת לבוררות.

הראופמנים חויבו בהוצאות משפט בסכום כולל של 2,500 שקל, וכתב ההגנה שלהם בתביעה שהגיש נגדם ברטין צריך להיות מוגש בתוך 15 יום.