החברה כבר לא פעילה - והבעלים ישלם 3.1 מיליון שקל מכיסו

דוד דנינו, בעל המניות היחיד והמנהל של יד דוד ונציה, היה משוכנע שהחברה שלו חיה ובועטת. הוא אפילו הצהיר בבית המשפט שהיא "מפעילה עד היום אולמי ארועים" ומפרנסת כ-80 משפחות. הבעיה היתה שכשבאו לבדוק את הטענה, לא היה שם כמעט כלום. אין חשבון בנק פעיל, אין דו"חות כספיים, אין כמעט חשבוניות לתשלום הוצאות, ובעיקר יש חוב ארנונה עצום לעיריית פתח תקווה שלא שולם.

הסיפור התחיל עוד ב-2015, כשהחברה צברה חובות ארנונה ואגרת שילוט לעיריית פתח תקווה עבור הנכס שבו פעלה. החובות תפחו והלכו: בהליך אחד, עבור 2019-2015, הצטבר חוב של 1,806,928 שקל. בהליך שני, עבור 2022-2020, הצטבר חוב נוסף של 1,319,763 שקל.

בשלב מוקדם של ההליך ניתנו בהסכמת הצדדים פסקי דין נגד החברה עצמה עבור מלוא הסכומים, כלומר אפילו החברה לא ניסתה להתווכח עם גובה החוב. אבל כשהעירייה ניגשה לגבות את הכסף בהוצאה לפועל, התברר שמהחברה אין מה לגבות. היא פשוט לא יכלה לשלם. בשלב הזה ביקשה העירייה לחייב את דנינו עצמו, אישית, מכוח סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה - סעיף שמאפשר לגבות חובות ארנונה של חברה פרטית ישירות מבעל השליטה בה, אם החברה הפסיקה לפעול.

• חובות של 1.6 מיליון שקל נמחקו, ואז הגיע חוב נוסף
• רשות המסים תפסה את הרכב בגלל חובות של אחר - ותפצה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

החזקה שהכל מתהפך סביבה

הסעיף הזה יוצר חזקה משפטית חזקה: אם יש לחברה חוב ארנונה סופי, והיא הפסיקה לפעול - מניחים שנכסיה הועברו לבעל השליטה בלי תמורה, ואפשר לגבות ממנו את החוב. הנטל להוכיח אחרת מונח על בעל השליטה. במקרה הזה, המחלוקת המרכזית היתה פשוטה: האם החברה עדיין פעילה או לא. השופטת סקרה את הראיות אחת אחת והגיעה למסקנה חד-משמעית: החברה כבר לא באמת מתפקדת.

הסימן הראשון: אין לחברה חשבון בנק פעיל. דנינו עצמו הודה בחקירה שלחברה אין חשבון בנק, ואמר במלותיו שלו שהיא "חייבים כסף לחצי מדינה". הסימן השני: רואה החשבון של החברה שלח מכתב ב-26 במרץ 2024 שבו הסביר שהוא לא יכול לחתום על דו"חות כספיים מבוקרים של החברה. הסימן השלישי: נגד דנינו והחברה הוגש כתב אישום פלילי בעקבות אי-הגשת דו"חות כספיים, וניתן בעניין גזר דין.

דנינו ניסה להציג ראיות לכך שהחברה פעילה, אבל מה שהגיש רק חיזק את הרושם שמדובר בחברה שקשה לקרוא לה כזו. הוא הגיש הסכמי שכירות שלכאורה בתוקף עד 2023, אבל רק חמש חשבוניות ששולמו באמת עבור שכירות. הוא הגיש שני חשבונות של תאגיד מים בלבד, "שכלל לא ברור אם שולמו ועל ידי מי". הוא טען שיש לחברה ספקים קבועים, אבל הודה שאין איתם הסכמים חתומים. הוא הצהיר שהחברה מעסיקה עשרות עובדים, אבל הגיש רק תלושי שכר בודדים, "הנכונים לשנת 2019, חודש אפריל 2023 או ספטמבר 2024".

• עובד לשעבר ברשות המיסים תבע 450,000 שקל - ויקבל 20,000 שקל
• מרצה שפוטרה בשל התבטאויותיה ב-7 באוקטובר תקבל 210,000 שקל
• תוכן שיווקי גידור בנאמנות: הראל Multi-Strategy (4D) מובילה את הטבלה
• רמ"ד פנסיה בצה"ל ניצל את תפקידו כדי לנפח את הפנסיה

השופטת גילתה רחמים כלפיו. "אין די בתלושי שכר אלו אשר הוגשו באי סדר וללא כל הקשר, כדי להוכיח שמדובר בחברה פעילה ובוודאי לא כזו המעסיקה כ-80 עובדים", כתבה. גם האופן שבו הגיש דנינו את הראיות לתצהירו זכה לביקורת חריפה. "תצהירו של הנתבע מונה 19 סעיפים קצרים בלבד, וצורפו אליו מאות מסמכים... המסמכים הוגשו כמקשה אחת, ללא סימון, ללא סדר, ללא הקשר, ללא הפניות כלל וללא כל סיכום לאמור בהם", כתבה השופטת, והוסיפה שלא ניתן לצפות מבית המשפט "לתור שורה אחרי שורה" כדי להבין כל מסמך.

"מחליט איזה נושה לשלם"

גולת הכותרת הגיעה כשדנינו נשאל לאיזה נושים הוא מחליט לשלם. הוא הודה שהוא זה שמחליט למי הכסף יילך, אם בכלל. מבחינת בית המשפט, זה סימן ברור שהחברה לא מנוהלת עוד כחברה פעילה רגילה, אלא ככלי בידיו של בעל השליטה. ואם הנתבע לא הצליח להראות "מהו כלל מצבת הנכסים וההכנסות שהיו לחברה", כפי שכתבה זאת השופטת, הוא בעצם לא הצליח לסתור את החזקה שהנכסים הועברו אליו.

בנוסף לחוב עצמו, חויב דנינו לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 67,030 שקל בכל אחד מהתיקים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעות - חשבון שיכול להוסיף סכום משמעותי לחוב המקורי.