חוב של 34 אלף ש' תפח ל-400 אלף: "הבנק השתמש בתיק כקופת חיסכון"
בית משפט השלום בנוף הגליל קיבל ערעור שהגישה אשה שטוענת שבעלה לשעבר לקח משכנתא במרמה, ומתח ביקורת על כך שרשמת ההוצאה לפועל דחתה את בקשתה בלי לבדוק את הטענות לגופן. הבנק ישב בשקט 13 שנה, והחוב גדל פי 12
הסיפור הבא מתחיל בהלוואת משכנתא בסכום של 63.6 אלף שקל, ממשיך בנטישה, ומסתיים בחוב של כמעט 400 אלף שקל. המקרה הזה הגיע באחרונה לנקודת מפנה בבית משפט השלום בנוף הגליל-נצרת. השופט הבכיר יוסף סוהיל קיבל את הערעור של דלאל קייסי, ביטל את החלטת רשמת ההוצאה לפועל, והורה להחזיר את התיק לדיון מחדש. בנוסף, הוא גם עיכב את כל הליכי ההוצאה לפועל נגדה, כולל מימוש זכויותיה בחברת הביטוח הראל.
הכל התחיל ב-1996. לטענת קייסי, בעלה לשעבר - החייב 1 בתיק ההוצאה לפועל - השיג שטר משכנתא במרמה. הכסף, 63.6 אלף שקל, אמנם נכנס לחשבון שלה, אבל בפועל שימש את הבעל לבניית נכס שלו. ואז, אחרי שהבית נבנה מכספי ההלוואה, הבעל פשוט נטש אותה.
תיק ההוצאה לפועל נפתח על סכום של 33,894 שקל בלבד - יתרת ההלוואה לאחר שכמחצית מהקרן כבר שולמה. אבל מכאן הדברים רק הידרדרו. הבנק, כך לפי הטענה, לא עשה דבר במשך יותר מ-13 שנה. התיק הוגדר כ"מבוטל" במשך רוב התקופה, ורק בנובמבר 2025 הוא הועבר פתאום למצב "פעיל", כשהבנק הגיש בקשה לצו עיקול. בינתיים, הריביות והפרשי ההצמדה עשו את שלהן: החוב תפח לסכום של 395,713 שקל.
הרשמת דחתה - השופט ביטל
קייסי הגישה בקשה לרשמת ההוצאה לפועל בנצרת, אביגיל סלע, לבטל את העיקולים ולסגור את התיק. לחלופין, היא ביקשה לפחות להפחית את הריביות ודמי הפיגורים שהצטברו. הרשמת דחתה את הבקשה בפברואר האחרון, וקבעה שאם יש לקייסי טענות כלפי בעלה לשעבר, עליה למצות דרכים משפטיות אחרות שבהן ניתן לעשות זאת. לגבי הפחתת ריביות, היא הפנתה אותה לוועדה הבין-משרדית לפי חוק הלוואות לדיור.
השופט סוהיל לא קיבל את הגישה הזו. הוא קבע שהרשמת שגתה כשדחתה את הבקשה מבלי להתייחס לגוף הטענות - לא לעניין חוסר המעש של הבנק, לא לעניין השיהוי, לא לעניין השימוש לרעה בהליכים, ולא לנסיבותיה האישיות ומצבה הכלכלי הקשה של המבקשת.
אחת הסוגיות המרכזיות בפסק הדין נגעה לשאלה האם קייסי חייבת לפנות קודם לוועדה הבין-משרדית לפי חוק הלוואות לדיור, לפני שרשם ההוצאה לפועל ידון בבקשתה. השופט סוהיל קבע בצורה חד-משמעית שלא. הוא הסביר שהפנייה לוועדה היא זכות של הלווה, לא חובה, ובוודאי שלא מדובר בתנאי מקדים. "אין סמכות לרשם ההוצאה לפועל לכפות על החייב פנייה תחילה לוועדה הבין-משרדית", הוא כתב, "ואין באי-פנייה לוועדה כדי לגרוע מסמכותו של הרשם לדון בבקשה לגופה".
השופט הדגיש כי סעיף 81א4 לחוק ההוצאה לפועל מעניק לרשם סמכות רחבה להפחית ריביות ודמי פיגורים, ובמקרים מסוימים אף ריבית בסיסית - בייחוד כשמדובר ב"טעמים מיוחדים", כמו חוסר מעש ממושך של הבנק. "משעה שהוגשה בקשה על ידי חייב להפחתת ריביות ודמי פיגורים", הבהיר השופט בהחלטתו, "קמה חובתו של רשם ההוצאה לפועל לדון בבקשה לגופה".
טענות כבדות משקל
השופט סוהיל לא הסתפק בביטול ההחלטה הטכני. הוא ציין במפורש שהמבקשת העלתה "טענות כבדות משקל" לגבי התנהלות הבנק: שיהוי של יותר מ-13 שנה, שימוש לרעה בהליכי הוצאה לפועל, והפיכת תיק ההוצאה לפועל ל"קופת חיסכון" שבו החוב תפח מקרן של כ-34 אלף שקל לכמעט 400 אלף שקל. הטענות האלה, כך הוא קבע, מחייבות בחינה מעמיקה.
החלטת הרשמת בוטלה. התיק הוחזר אליה כדי שהיא תדון מחדש בבקשה להפחתת ריביות ודמי פיגורים - הפעם לגופו של עניין, תוך בחינת כל הטענות שהועלו. בנוסף, השופט הורה על עיכוב כל הליכי ההוצאה לפועל, כולל מימוש זכויות קייסי בהראל, וזאת עד להכרעה בבקשה. לא נפסקו הוצאות משפט, מכיוון שהבנק לא הגיש תשובה פורמלית לבקשת רשות הערעור.
