אחרי השימוע - קווין וורש בדרך לפד "אני לא מקבל הוראות מטראמפ"

השימוע של קווין וורש בסנאט אתמול לא היה עוד הליך פורמלי. זה היה רגע שבו התנגשו כל השאלות שהצטברו סביב הפדרל ריזרב בשנים האחרונות: עצמאות הבנק, היחסים עם הבית הלבן, זיכרון הטעות באינפלציה, דרך קביעת הריבית והשאלה מי בכלל יכול לעמוד בראש מוסד כזה כשהכל סביבו הפך פוליטי וחשוף יותר.

וורש מגיע עם רקע חזק. הוא שימש כמושל בפד בין 2006 ל-2011, מכיר את וושינגטון ואת וול סטריט מבפנים, והשוק רואה בו דמות שיכולה להחזיר משמעת למדיניות. אבל יש לו גם מטען כבד. טראמפ רוצה ריבית נמוכה יותר ודיבר על זה בגלוי. הדמוקרטים רואים במינוי ניסיון לכופף את הפד. השם של וורש קשור לרעיון של "שינוי משטר" בפד, וסביבו עולות שאלות על ההון האישי הגדול שלו, על מבני ההשקעות שלו, על קשרים לקריפטו ועל האם הוא באמת יפעל באופן עצמאי או ימלא את מה שטראמפ מצפה ממנו.

השאלה המרכזית: עצמאי או האיש של טראמפ

כל השימוע סבב סביב נקודה אחת. טראמפ רוצה הורדות ריבית מהירות. הוא אמר את זה גם בבוקר השימוע והבהיר שיתאכזב אם זה לא יקרה. וורש נמצא בעמדה קשה. מצד אחד הוא לא יכול להתעמת עם הנשיא שמינה אותו, מצד שני הוא חייב לשכנע את הסנאט ואת השווקים שהוא לא יפעל לפי הוראות מבחוץ.

הוא חזר כמה פעמים על אותו מסר: הוא לא יהיה "בובה על חוט", הוא יהיה עצמאי, והנשיא מעולם לא ביקש ממנו להתחייב מראש להורדות. אבל הדמוקרטים, ובראשם אליזבת וורן, לא קונים את זה. הם טוענים שהלחץ הפומבי של טראמפ על הפד, כולל איומים והקמת חקירה נגד ג'רום פאוול, יוצר בעיה מובנית. וורש אמר שהבעת דעה של נבחרי ציבור היא לגיטימית כל עוד מקבלי ההחלטות לא נכנעים ללחץ. הדמוקרטים ענו שזה מתעלם מהמציאות של קמפיין ארוך של לחץ ואיומים.

• וורש בדרך לכיסא היו"ר: השוק מחפש ודאות, טראמפ דוחף להורדות ריבית
• המספר היומי - 30 טריליון דולר, היקף שוק האג"ח האמריקאי שמטולטל מבפנים ומבחוץ
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הרגעים הקשים ביותר היו כשסנאטורים דמוקרטים הטיחו בו ישירות. אחד מהם שאל אם מישהו כאן משקר כשמדברים על היעדר התחייבות מראש. וורש נשאר רגוע, אך ברור שהשימוע הפך למבחן אמינות אישי יותר מאשר דיון מקצועי.

להרחבה: המנוי שבוול סטריט לא אוהבים - מי אתה קווין וורש, ולמה טראמפ בחר בך?

וורש רוצה לשנות את הפד, לא רק לשמור עליו

מעבר לשאלת העצמאות, וורש היה ברור מאוד בנקודה אחת: הפד טעה בגדול באינפלציה של אחרי הקורונה. הוא קרא לזה "טעות מדיניות קשה" שהשאירה מחיר כבד על האמריקאים. מחירים עלו ב-25% עד 35% ברוב הקטגוריות, וזה לא היה פספוס קטן. מכאן בא הרעיון של "שינוי משטר" – לא מהפכה מלאה, אלא שינוי במסגרת המדיניות, פחות קיבעון, יותר גמישות ופחות אמונה שאפשר לתקן אינפלציה מאוחר בלי עלות.

• האינפלציה בבריטניה עולה ל-3.3%: המלחמה מול איראן מתחילה לחלחל לכיס של הצרכנים
• ההחלטה של טראמפ ואיך זה משפיע על השווקים?
• תוכן שיווקי גידור בנאמנות: הראל Multi-Strategy (4D) מובילה את הטבלה
• דיווח: איראן משקמת תוך שעות את מתקני השיגור שהופצצו

הוא רוצה לשנות גם את הדרך שבה הפד מתקשר עם השוק. לדבריו, יותר מדי בכירים מדברים מראש על הריבית בפגישה הבאה או ברבעון הבא, וזה "לא מועיל". הוא מעדיף ישיבות פחות מתוסרטות, יותר פתוחות לדיון אמיתי, ואפילו "מבולגנות" מסוימת. זה כולל אולי צמצום במסיבות העיתונאים אחרי ישיבות ה-FOMC. לשוק זה יכול להיות שינוי גדול: מצד אחד פחות ודאות מלאכותית, מצד שני יותר תנודתיות.

ההון האישי והקשרים – חזית חמה

אחת החזיתות הטעונות הייתה ההון של וורש. הוא צפוי להיות היו"ר העשיר ביותר אי פעם. המסמכים שחשף כוללים נכסים גדולים, חלקם במבנים מסובכים, חלקם עם הסכמי סודיות וחלקם קשורים לקריפטו. הדמוקרטים, בראשות וורן, ניסו להציג אותו כאיש של וול סטריט עם שקיפות חלקית. הם דיברו על יותר מ-100 מיליון דולר בנכסים שלא פורטו במלואם ועל קרנות כמו Juggernaut Fund.

וורש ענה שהוא חשף את כל מה שמותר, ושהוא ימכור כמעט את כל הנכסים לפני השבועה. אבל השאלה התדמיתית נשארה: איך אדם עם עושר כזה ועם קשרים עמוקים לוול סטריט ינהל ריבית שמשפיעה על משכנתאות והלוואות של משפחות רגילות.

הדמוקרטים לא עצרו בהווה. הם חזרו למשבר 2008. וורש היה אז קרוב מאוד לברננקי ולקבלת ההחלטות בפד. וורן טענה שהפד עזר יותר מדי לבנקים ופחות לציבור. וורש רואה בזה דווקא נקודת חוזק - הוא היה שם, ראה משבר מקרוב ויודע איך הפד עובד תחת לחץ. עבור הדמוקרטים זה עדיין סמל להצלה של וול סטריט על חשבון האזרחים.

למרות הלחץ של טראמפ, וורש לא נשמע כמו מועמד שיבוא רק להוריד ריבית. הוא דיבר על הצורך במסגרת אינפלציה חדשה, על כך שהפד צריך להישאר בתחומו ולא להתעסק באקלים או בשוויון, ועל חזרה למדיניות מוניטרית ממוקדת. הוא רוצה מאזן קטן יותר, פחות רגולציה ופחות דיבור מיותר.

זה נשמע כמו טכנוקרט רציני, אבל האירוניה ברורה. הוא בא עם נשיא שדורש תוצאות מהירות. השאלה האמיתית היא מה יקרה כשהלחץ יגיע לשיא - האם הוא יעמוד מולו או יתפשר.

למרות האש, יש סיכוי שוורש יעבור אפילו עם תמיכה חלקית מדמוקרטים מתונים. בעבר הוא אושר פה אחד כמושל. עכשיו יש סנאטורים דמוקרטים שלא סגורים נגדו לגמרי. אבל הרפובליקאים עצמם יוצרים מוקש - אחד מהם, תום טיליס, איים לעכב את ההצבעה כל עוד נמשכת החקירה נגד פאוול. הוועדה מחולקת 12-10 לרפובליקאים, כך שדיסנט אחד יכול להאט את הכל.

השוק שומע כמה דברים ברורים. וורש נוטה כנראה למדיניות מקילה יותר בטווח הבינוני. הוא רוצה מאזן קטן יותר, פחות תקשורת מוגזמת וגישה חדשה לאינפלציה. מי שמחפש ריבית נמוכה ומאזן קטן יותר רואה בו הזדמנות. מי שחושש מערעור העצמאות רואה סיכון.

בסוף, נראה שקווין וורש יצא מהשימוע כדמות של טכנוקרט בטוח בעצמו, עם ביקורת חדה על העבר, רצון לשנות את התרבות בפד וטענה חזקה לעצמאות. הוא לא הבטיח הורדות, אבל גם לא הסתיר את הרצון לשינוי משטר. אם יאושר - וזה נראה סביר - זה לא יהיה חילוף רגיל. זה יהיה ניסיון להגדיר מחדש את הפד: פחות דיבורים, יותר פעולה, מאזן קטן יותר וגישה שונה לאינפלציה.

השווקים יעקבו מקרוב אחרי כל מילה שלו מהרגע הראשון. בסופו של דבר השאלה אינה רק אם וורש ייכנס לתפקיד, אלא איזה פד יצא משם - עצמאי יותר או פגיע יותר. זה מה שיקבע את הריבית, את התשואות ואת ההתנהלות של הכלכלה האמריקאית בשנים הבאות.