עמדת טעינה   (פז)
עמדת טעינה (פז)

טעינה חשמלית מהירה - הרכב החשמלי ייטען בדקות? ומתי זה יגיע לישראל?

הטעינה החשמלית תהפוך למהירה כמעט כמו תדלוק. המרוץ החדש על הרכב החשמלי כבר לא מדבר על טווח נסיעה בקילומטרים - אלא על דקות הטענה

ליאור דנקנר | (3)

עד לא מזמן הנתון החשוב במכירת רכב חשמלי היה הטווח. 400  ק"מ, 500 ק"מ, 600 ק"מ בין טעינות. ככל שהמספר היה גבוה יותר, כך הרכב נתפס טוב יותר. אבל זה כבר לא הסיפור העיקרי - בשנה האחרונה מוקד התחרות עובר בהדרגה למקום אחר: מהירות הטעינה, וזמן ההמתנה האמיתי של הנהג.

המשמעות ברורה. הקונה כבר לא בודק רק כמה קילומטרים מבטיחים לו על הנייר, אלא שואל שאלה הרבה יותר יומיומית: אם הסוללה מתרוקנת, כמה זמן ייקח לי לחזור לכביש. שוק הרכב החשמלי מתחיל לזוז מהבטחה של טווח, אל זמן הטעינה  כשהמטרה שזה יהיה קרוב לתדלוק. 

הסינים מעלים את הרף

הדוגמאות שמגיעות מסין ממחישות עד כמה הענף משתנה במהירות. BYD מציגה דור חדש של טעינה מהירה במיוחד, עם הספק של עד כ-1.5 מגה-ואט, ומדברת על מעבר מטעינה אפסית ל-90% בפחות מ-10 דקות. בחלק מההדגמות שלה מדובר גם על תוספת של כמה מאות קילומטרים בתוך דקות ספורות בלבד.

החברה כבר מסמנת שאיפה להתרחב מחוץ לסין, עם אלפי עמדות מתוכננות באירופה, וישראל מוזכרת כאחד השווקים שעשויים לפגוש את הטכנולוגיה והטעינה שלה בשלב מוקדם יחסית. 

גם ג'ילי לוחצת חזק על הדוושה - בהדגמה אחרונה רכב נטען מ-10% ל-70% בקצת יותר מארבע דקות, ומ-10% לכמעט טעינה מלאה בתוך פחות מתשע דקות. אלה מספרים שבמונחים של נהג רגיל כבר מתחילים להתקרב לעצירה קצרה בתחנת דלק, ולא לאירוע שצריך לבנות סביבו את כל הנסיעה.

גם הטווחים עצמם ממשיכים לטפס

לצד המרוץ על דקות טעינה, גם הטווחים עצמם ממשיכים להשתפר. מרצדס EQS המעודכנת כבר מתקרבת לכ-920 ק"מ לפי התקן האירופי, עם טעינה מהירה שמוסיפה יותר מ-300 ק"מ בתוך כ-10 דקות. ב.מ.וו iX3 החדש מדבר על סדר גודל של כ-800 ק"מ, וגם כאן המסר ברור: רכב חשמלי כבר לא חייב להיות מכונית שמחפשת עמדת טעינה כל יומיים.

יונדאי קונה החשמלית כבר נמצאת סביב 500 ק"מ, וצ'אנגאן דיפאל S05 מתקרבת גם היא לאזור הזה, במחיר נגיש יותר. דנזה Z9 GT, שמגיעה מקבוצת BYD, מציגה מעל 1,000 ק"מ לפי התקן הסיני, מה שמתורגם כנראה לאזור של כ-700-750 ק"מ במדידה אירופית שמרנית יותר. ומכאן שגם בשוק העממי יותר כבר מדברים על טווח משמעותי וכשזה יגיע עם "תדלוק חשמלי" מהיר המחסום הגדול של רכבים חשמליים - יוסר. 

קיראו עוד ב"רכב ותחבורה"


הנהג לא מחפש שיא, אלא ודאות

רוב הנהגים לא באמת צריכים 800 או 900 ק"מ ביום יום. גם 450 עד 500 ק"מ נותנים לרוב המשפחות מרווח נוח מאוד. לכן הטווח כבר פחות קובע אם רכב חשמלי אפשרי, ויותר קובע באיזו תדירות נדרשים לעמדת טעינה ציבורית.

מה שנותן ביטחון אמיתי הוא השילוב. מצד אחד טווח מספיק טוב. מצד שני טעינה מהירה באמת. ברגע שנהג יודע שגם אם נשארו לו 10% או 15%, אפשר להוסיף עוד מאות קילומטרים בתוך זמן קצר, כל מערכת היחסים שלו עם הרכב משתנה.

הנהג בעצם מחפש ודאות. ודאות שאפשר לצאת לדרך בלי לחשב כל הזמן אחוזים. ודאות שעצירה לטעינה לא הופכת לעונש. ודאות שהרכב לא כופה עליו אורח חיים אחר.

בישראל עדיין יש פער ברור בין קצב ההבטחות לקצב הפריסה. מצד אחד, עמדות מהירות יותר כבר מגיעות. פז מתחילה להקים עמדות של עד 400 קילוואט, טסלה מתקדמת עם דור תחנות חדש שאמור בעתיד לתמוך בקצבים גבוהים יותר, ובשוק כבר מדברים גם על עמדות של 600 קילוואט ואף יותר. מצד שני, רוב הנהגים עדיין פוגשים בפועל עמדות בקצב של כ-180 עד 250 קילוואט, כלומר רחוק מאוד ממה שכבר מוצג בסין.

גם מבחינת היקף התשתית, ישראל עדיין בשלב ביניים. יש כבר באזור 300 עמדות ציבוריות ברשתות הגדולות, והמספר ממשיך לעלות, אבל הוא עדיין לא מבטא מיצוי ובצירים מסוימים הנהג לא מרגיש בטוח.

בכל מקרה, נראה שבשלב הראשון טעינה אולטרה מהירה תתאים במיוחד לציים, למוניות, לרכבים שיתופיים ולשוק המסחרי. שם כל דקה שווה כסף, והכדאיות ברורה יותר. רק אחר כך זה יחלחל עמוק יותר גם לנהג הפרטי.

לא רק טכנולוגיה, גם תשתית

כדי לטעון בהספקים של מעל מגה-ואט לא מספיק רכב מתאים. צריך גם תשתית שיודעת לעמוד בזה. עמדות כאלה דורשות ניהול חכם של חשמל, לעיתים גם אגירת אנרגיה ליד התחנה, ומערכות קירור מתקדמות. זאת אחת הסיבות לכך שהקצב בסין כל כך מהיר, בעוד שבאירופה ובישראל הפריסה יותר מדודה. בפועל, גם אם הטכנולוגיה ברכב כבר בשלה, השאלה היא אם רשת החשמל, מפעילי התחנות והרגולציה יודעים להדביק את הקצב. וזה, כנראה, האתגר הגדול באמת של השנתיים הקרובות.


שוק הרכב החשמלי עובר עכשיו שינוי חשוב. פעם השאלה היתה כמה רחוק מגיעים. היום השאלה היא כמה מהר אפשר להמשיך בנסיעה. הטווח עדיין חשוב, אבל הוא כבר לא המדד היחיד, ואולי גם לא המרכזי ביותר. BYD, ג'ילי, מרצדס, ב.מ.וו, יונדאי ויצרניות נוספות מראות שהמשחק החדש עובר דרך טעינה מהירה מאוד, טווחים גבוהים יותר, ובעיקר ניסיון לייצר לנהג תחושת חופש. בסוף, מי שינצח בשוק הזה לא יהיה רק מי שייתן עוד 50 ק"מ על הנייר, אלא מי שיגרום לבעל הרכב להרגיש שהוא כבר לא צריך לחשוב כל הזמן על העמדה הבאה.

הוספת תגובה
3 תגובות | לקריאת כל התגובות

תגובות לכתבה(3):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 3.
    dw 20/04/2026 11:50
    הגב לתגובה זו
    אם זה עובד ויתאים לרשת החשמל זו בשורה מדאיגה לאלקטריאון.אני יכול לראות מורכבות בהתקנת אגירה בכל תחנה כי זה אלמנט יקר ומן הסתם גם יצריך שיקולי בטיחות כי אם איזה פרחח יזרוק בקבוק תבערה על המתקן תהיה שריפה ענקית שקשה לכבות וליד תחנת דלק זה בעייתי
  • 2.
    ביבי מזבל את השכל על מדינת הייטק בפועל ישראל מדינה מושחתת שמתנהלת בעצלתיים (ל"ת)
    אלעד 20/04/2026 11:29
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    דש 20/04/2026 10:59
    הגב לתגובה זו
    אני מאמין שזאת לא המילה האחרונה בתחום התחבורה בסוף יחזרו למימן או אדים מקרבונט