ענקיות הנפט מצמצמות תלות במפרץ: אקסון, שברון ו-BP מזרימות מיליארדים לאפריקה ולדרום אמריקה

שוק האנרגיה העולמי מגיב בדרך כלל במהירות לאירועים גיאופוליטיים, אך בתקופה האחרונה נרשמת תגובה עמוקה יותר, החורגת מתנודת מחירים קצרה. עם התמשכות המלחמה באירן והשיבושים בנתיבי שיט מרכזיים, חברות האנרגיה הגדולות משנות בהדרגה את פריסת ההשקעות שלהן. לא מדובר רק בניצול מחירי נפט גבוהים, אלא בבנייה מחדש של מפת הסיכונים וההזדמנויות הגלובלית. חברות כמו:  אקסון, שברון, BP, של וטוטאל אנרג'יז מגבירות פעילות חיפושים וקידוחים באפריקה, דרום אמריקה והמזרח הים התיכון - והכל במטרה לצמצם חשיפה לסיכונים גיאופוליטיים במפרץ הפרסי ולבסס מקורות אספקה מגוונים ויציבים יותר לאורך זמן.

פרמיית סיכון קבועה משנה את כללי המשחק

ההבנה המרכזית שמחלחלת בענף היא שהסיכון במפרץ הפרסי אינו זמני. גם אם המתיחות תדעך, עצם האפשרות לשיבושים חוזרים - במעבר דרך מצר הורמוז או באזורי ייצוא מרכזיים - כבר מתומחרת. נתונים של סוכנויות בינלאומיות מצביעים על כך שכ-20% מתעבורת הנפט העולמית עוברת דרך המצר, מה שהופך אותו לצוואר בקבוק קריטי. במקביל, גופי דירוג כמו Moody's ו-S&P Global התריעו בחודשים האחרונים כי המתיחות באזור עלולה להשפיע לאורך זמן על שרשראות האספקה של אנרגיה. גם חברות ביטוח ימי עדכנו פרמיות כלפי מעלה עבור מעבר באזור, מה שמייקר את עלות השינוע בפועל ומחזק את התמריץ למצוא חלופות.

מחירים גבוהים מעודדים השקעות חדשות

מחיר הנפט נע סביב רמות גבוהות ביחס לשנים האחרונות - קרוב ל-85–90 דולר לחבית בתקופות מסוימות. לפי נתוני סוכנות האנרגיה הבינלאומית רמות אלו משנות את הכדאיות הכלכלית של פרויקטים: שדות שנחשבו גבוליים הופכים רווחיים, והחברות חוזרות להשקיע בחיפושים לאחר תקופה של קיצוצים.

לפי חברת המחקר ווד מקנזי, פרויקטים של חיפוש והפקה חדשים עשויים לייצר ערך של עשרות עד מאות מיליארדי דולרים בעשור הקרוב. חשוב לציין כי בענף האנרגיה מדובר בהשקעות ארוכות טווח - לעיתים 5 עד 7 שנים בין החלטת השקעה לתפוקה בפועל - ולכן ההחלטות שמתקבלות כיום ישפיעו על היצע הנפט גם בשנות ה-30.

• היום שבו הושק המדד המפורסם בעולם ומה קרה היום לפני 60 שנה
• מחירי הנפט שחקו את הרווחיות של BP; עוצרת את הבייבאק
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

פיזור גיאוגרפי: אפריקה ודרום אמריקה במוקד

המגמה של פיזור השקעות מקבלת ביטוי במספרים ובמהלכים קונקרטיים של החברות הגדולות, ולא רק בהצהרות אסטרטגיות כלליות. כך למשל, אקסון בוחנת תוכנית השקעה של עד כ-24 מיליארד דולר בפיתוח שדות מים עמוקים בניגריה - אחד האזורים המרכזיים שבהם מתרכזת כיום פעילות חיפוש חדשה באפריקה. במקביל, החברה מקדמת פעילות חיפושים גם ביוון, בעיראק, בגבון ובטרינידד וטובגו, כולל סקרים סייסמיים במים עמוקים. גם שברון מרחיבה פעילות במספר זירות. החברה הגדילה את תקציבי החיפושים וההפקה הימית ומקצה כ-7 מיליארד דולר לפיתוחים ימיים בשנה הקרובה. זאת, בין היתר לאחר השלמת רכישת Hess Corporation בכ-53 מיליארד דולר - מהלך שמחזק את תיק הנכסים שלה, בעיקר בגיאנה. 

בנוסף, שברון מרחיבה נוכחות בוונצואלה, מתכננת חיפושים במצרים, מחזיקה בכ-9 מיליון אקרים נטו בים התיכון, וזכתה לאחרונה ברישיונות קידוח ימיים ביוון ובלוב. BP נכנסת לאזורים חדשים יחסית, בהם נמיביה - יעד שהפך בשנים האחרונות לאחד ממוקדי החיפוש הבולטים בעולם בעקבות תגליות גדולות של טוטאל אנרג'יז. של עצמה ממשיכה להרחיב פעילות, בין היתר באמצעות הסכמי חיפוש חדשים עם טורקיה, כחלק מניסיון לבסס נוכחות גם במזרח הים התיכון.

הפיזור הגיאוגרפי הזה אינו מקרי. רוב האזורים שאליהם זורמות ההשקעות מתאפיינים ביציבות פוליטית יחסית, נגישות לנתיבי שיט בינלאומיים וריחוק ממוקדי עימות ישירים. במקביל, הם מציעים פוטנציאל לגילוי מאגרים גדולים - במיוחד במים עמוקים, שבהם עיקר הפעילות החדשה בענף. הנתונים מצביעים על שינוי מבני: החברות הגדולות אינן מפסיקות לפעול במזרח התיכון, אך הן מפחיתות את משקל האזור בתיק הנכסים הכולל. ההשקעות בניגריה, נמיביה, דרום אמריקה והים התיכון ממחישות מעבר למודל של פיזור סיכונים רחב יותר, שבו כל אזור מהווה חלק קטן יותר מהתלות הכוללת של החברות.

• מצר הורמוז בוער: איראן תקפה אוניות במפרץ
• האם הנפט בדרך לקריסה?
• תוכן שיווקי גידור בנאמנות: הראל Multi-Strategy (4D) מובילה את הטבלה
• מצר הורמוז בוער: איראן תקפה אוניות במפרץ

השוק צריך חביות חדשות - והחיפוש מתרחב 

מעבר להסלמה הגיאופוליטית, ענף האנרגיה מתמודד עם אתגר מבני שמקבל כעת ביטוי חד יותר. לפי הערכות של ווד מקנזי, יצרניות הנפט בעולם יצטרכו להוסיף כ־300 מיליארד חביות לעתודות הגלובליות עד שנת 2050 כדי לעמוד בביקוש הצפוי. המשמעות היא ברורה: שדות קיימים לא יספיקו, והחברות חייבות להגדיל באופן אקטיבי את פעילות החיפושים והפיתוח כבר עכשיו. הצורך הזה מתחדד על רקע שחיקה טבעית של שדות קיימים. בענף מעריכים כי ללא השקעות נוספות, תפוקת שדות נפט יורדת בקצב שנתי של כ-4%–6%. כלומר, גם אם הביקוש היה נשאר יציב (ובפועל הוא עדיין גבוה) - נדרש היקף השקעות משמעותי רק כדי לשמור על רמות הפקה קיימות. במציאות של צריכת אנרגיה עולמית שממשיכה לגדול, הפער הזה הופך קריטי. ההשקעות של חברות האנרגיה הגדולות באפריקה דרום אמריקה הן בעצם ניסיון לייצר עתודות חדשות באזורים הנתפסים יציבים יותר מבחינה פוליטית ולוגיסטית. מדובר בהיערכות לטווח ארוך: פרויקטים של מים עמוקים נמשכים לעיתים 5–7 שנים עד הפקה ראשונה, כך שההשקעות כיום יגדירו את היצע האנרגיה בעשור הבא.

מה זה אומר למחירי הנפט

 גם אם תירשם רגיעה זמנית באזור המפרץ או פתיחה מלאה של מצר הורמוז, הסיכון שכבר נחשף לא ייעלם במהירות. כ-20% מאספקת הנפט העולמית עוברת דרך המצר, וכל שיבוש אפילו זמני - מתורגם מיד לעלייה בפרמיית הסיכון. המשמעות היא שמחיר הנפט אינו תלוי רק בהיצע וביקוש, אלא גם בתמחור של סיכונים גיאופוליטיים. גם אם המחירים לא יתבססו בהכרח מעל 90 דולר לחבית לאורך זמן, השוק עשוי לשמור על רמות גבוהות יחסית לעשור הקודם, בין היתר בשל עלויות ביטוח גבוהות יותר, שיבושי לוגיסטיקה והצורך בהשקעות הון כבדות בפרויקטים חדשים. במקביל, גיוון גיאוגרפי הופך לשיקול כלכלי מרכזי. עבור חברות האנרגיה וקרנות השקעה, פיזור סיכונים בין אזורים שונים נתפס כיום כהכרחי, גם אם העלות הראשונית גבוהה יותר. זה כאמור, שינוי בגישה: במקום להסתמך על אזורים זולים אך תנודתיים, החברות מוכנות להשקיע יותר כדי להשיג יציבות תפעולית. בסופו של דבר החברות הגדולות עדיין לא נוטשות את המזרח התיכון – אך הן מפחיתות בהדרגה את התלות בו. זהו שינוי שמבוסס על שיקולים כלכליים ברורים: איזון בין סיכון, עלות ותשואה, תוך ניסיון להבטיח אספקת אנרגיה יציבה בעשור הקרוב.